על-פי דוח אגף ביקורת רשויות מקומיות במשרד הפנים לשנת 2002 עולה כי, לרשויות המקומיות בישראל חוב מצטבר של כ-10 מיליארד שקל בשל אי גביית ארנונה. עוד עולה מהדוח כי היקף ההנחות והפטורים בארנונה הסתכם בשנת 2002 בלבד בכ-3 מיליארד שקל.
באוצר טוענים כי ניהול תקין של הרשויות מחייב אכיפת גביית חובות הארנונה מהתושבים כחוק - ולא דרישה מהממשלה להעברת תקציבים נוספים לצורך כיסוי הגירעונות, תוך הטלת מיסים נוספים על כלל האזרחים.
"מאמצי גבייה של חובות ענק בארנונה מהתושבים היו מצמצמים ואף מונעים הצטברות של גרעון ברשויות המקומיות", אומרים באוצר.
באוצר מציינים כי הגירעון המצטבר של הרשויות המקומיות גדל בין השנים 2000-2002 בכ-22%. מספר המשרות המוניציפאליות ברשויות המקומיות עלה בכ-1900 משרות (5%) בין השנים 2000-2002, כאשר הגידול בשירות הממשלתי באותן שנים עמד על 2% בלבד.
שכר של נבחר ברשויות המוניציפאליות עלה בין השנים 1999 ל- 2002 ב-23% (בשנת 1999 - עלות שכר ממוצע בפועל - 419,000 שקל לשנה ובשנת 2002 - עלות שכר ממוצע בפועל - 515,000 שקל לשנה).
שכר של עובד ברשויות המוניציפאליות עלה בין השנים 1999 ל- 2002 ב- 21%: בשנת 1999 - עלות שכר ממוצע בפועל - 119,000 שקל לשנה ובשנת 2002 - עלות שכר ממוצע בפועל - 144,000 שקל לשנה.
"לצורך השוואה, גידול השכר הממוצע במשק באותה תקופה (99-2002) עומד על 10% ובמגזר הציבורי על 11.2%", אומרים באוצר.
הוצאות שכר ברשויות עמדו ב-99' על 4.4 מיליארד מתוך תקציב כולל של 29 מיליארד שקל. בשנת 2002 - ההוצאות על שכר עמדו על 5.5 מיליארד שקל לשנה - מתוך תקציב כולל של 32 מיליארד שקל (הנתון מתייחס רק למשרות מוניציפאליות ואינו כולל משכורות עובדי הוראה, רווחה, נבחרים ופנסיה).
