מנכ"לית המשרד לאיכות הסביבה, ד"ר מיקי הרן, פנתה (יום ג', 27.1.04) ליו"ר מרכז השלטון המקומי, עדי אלדר, בבקשה כי ינחה את כל הרשויות המקומיות וגורמי התכנון השונים לא לאפשר שימושי קרקע רגישים, כגון: מגורים, מוסדות חינוך וציבור באזורים בהם החשיפה הממוצעת לקרינה ממתקני חשמל, על-פני 24 שעות, עולה על 10 מיליגאוס.
בפנייתה מציינת ד"ר הרן, כי חברת החשמל מתכננת, מקימה ומפעילה מתקני חשמל (קווי הולכה, תחנות השנאה, מערכת חלוקה וכו'), החושפים את הציבור לקרינה בלתי מייננת ולהערכתה, בשנה האחרונה הוקמו והופעלו כ-50 ק"מ קווי הולכה במתח עליון, כ-800 ק"מ קווי חלוקה במתח גבוה, כ-400 ק"מ קווי חלוקה במתח נמוך ומעל 1,800 שנאים לחלוקה. חלק מן המתקנים נסתרים מהעין וחלק בצמוד למבנים שונים, כולל גני ילדים ובתי ספר.
מנכ"לית המשרד הוסיפה, כי ביולי 2001 קבע הארגון הבינלאומי לחקר הסרטן (IARC), כי מתקני חשמל החושפים את הציבור לקרינה בלתי מייננת העולה על 2 מיליגאוס (שדה מגנטי), הינם גורם אפשרי לסרטן. בניגוד לחשיפת הציבור לגורמים מחוללי סרטן אפשריים אחרים, החשיפה לקרינה ממתקני חשמל הינה רצופה, ממושכת ונכפית על ציבור שלא תמיד מודע לכך.
ד"ר סטיליאן גלברג, ראש אגף קרינה במשרד לאיכות הסביבה, ציין כי בניגוד למתקנים אחרים הפולטים קרינה בלתי מייננת, הקמתם והפעלתם של מתקני חשמל, אינה מצויה בפיקוח המשרד לאיכות הסביבה באמצעות היתרי קרינה.
עוד ציין, כי באוגוסט 2001 התפרסמה המלצת המשרד לאיכות הסביבה לפיה יש לתכנן ולהפעיל מתקני חשמל באופן שהחשיפה הממוצעת לקרינה, על-פני 24 שעות, באזורים מאוכלסים באופן רצוף וממושך, לא תעלה על 10 מיליגאוס.
ד"ר גלברג הדגיש, כי במדידות שקיימו מומחי האגף למניעת קרינה במהלך שנת 2003, באזורים מאוכלסים סביב מתקני חשמל חדשים, נמצאו חריגות מערך הסף שהומלץ.
קרינה קיימת הבחנה, באופן טיפוסי, בין קרינה מייננת וקרינה לא מייננת. קרינה מייננת היא קרינה אנרגית שמסוגלת לפרק את מולקולות ו-DNA. קרינה זו היא בתדירות גבוהה, (לדוגמה קרני רנגן או אולטרה סגול). קרינה לא מייננת יכולה אף היא להיות משוכנת בעוצמות מספיק גבוהות ולגרום לנזק אחר לחומר, על-ידי חימום מקומי (כמו בישול בתנורי מיקרוגל).