זהו סיפור מדהים של שערוריה משפטית נוספת, שלא זכתה לפרסום ולטיפול הראויים לה, שגם היא התגלתה באקראי: שופטת בית משפט השלום בתל אביב, יעל אחימן, כתבה פסק דין בתביעה אזרחית, עוד בטרם הוגשו הסיכומים בתיק, ולמעשה בטרם נסתיים המשפט. הדבר לא היה מתגלה, אלמלא הופיע פסק הדין בטעות באתר האינטרנט של בית המשפט.
מדובר בתביעה של בנק דיסקונט נגד חברת גלי אלפא תקשורת בע"מ, יהודה שיף וגיל רגב, שהיו ערבים לחוב בסך כ-220,000 ש"ח של חברת יומן קריאה בע"מ, ששיף ורגב היו מנהלים בה, אותו חבה לבנק דיסקונט. משלא נפרע החוב, פנה הבנק לערבים ודרש את פרעונו. כשאלה סירבו, הגיש הבנק תביעה לבית המשפט, באמצעות עו"ד גולדין. הנתבעים כפרו בחיובם לשלם את החוב, ולפיכך נוהל משפט הוכחות.
בא-כוח הנתבעים מגלה להפתעתו את "פסק הדין" ואולם, בעת שבא-כוח הנתבעים, עו"ד שמואל זבולוני, הכין את סיכומיו בתיק, וגלש לשם כך באתר בית המשפט, הוא גילה לתדהמתו מסמך שהוכתר בכותרת "פסק דין", בין יתר המסמכים בתיק זה, על-אף שהמשפט טרם הסתיים.
על-פי "פסק הדין", אמורים היו הנתבעים להפסיד במשפט, תוך שהשופטת אחימן דוחה את טענות ההגנה שלהם ומקבלת את טענות בנק דיסקונט. על-פניו ברור שאין המדובר בפסק דין מוכן לפרסום, כי אם בטיוטת פסק דין הטעונה עריכה, ניסוח והגהה, ואולם עדיין יש בו קביעות לגבי מהימנות העדים והכרעה בשאלות העובדתיות.
עו"ד זבולוני מיהר להגיש בקשת פסילה לשופטת אחימן, מכוח סעיף 77א לחוק בתי המשפט, בנימוק ש"'טיוטת פסק הדין' כתובה בצורה נחרצת והיא מלמדת על קיומה של דעה מגובשת אצל בית המשפט. לפיכך, המדובר 'במשחק מכור' ואין עוד טעם בהגשת סיכומים מטעמם".
בא-כוח הבנק, למותר לציין, התנגד לבקשת הפסילה, באשר הוא עתיד לזכות בתביעה.
השופטת: מדובר בטיוטת פסק דין בדונה בבקשת הפסילה, תיארה השופטת אחימן את המסמך המדובר [
המסמך עדיין מופיע באתר בית המשפט, ראו קישור משמאל]: "המסמך אליו מתייחסים הנתבעים אכן מוכתר בכותרת 'פסק דין', ונושא תאריך 3.7.03. המסמך נמצא באתר האינטרנט לעיון הציבור. המסמך אינו נושא חתימה כלשהיא ומתחת לכותרת 'פסק הדין' רשומים תאריכים להגשת סיכומי הצדדים ומועד השימוע של פסק הדין".
"המסמך עוסק בחלקו הראשון בהצגה עובדתית של טענות הצדדים בתיק, וקובע כי מרבית העובדות בתיק מוסכמות ואינן שנויות במחלוקת. בהמשך, מתייחס המסמך למחלוקת עובדתית העולה מתוך טענות הצדדים ושולל את סבירות גירסת התובע באותו נושא. המסמך כולל הערת סיום בדבר קיומה של הגנת סרק. המסמך כולל הנחיות והוראות פעולה למתמחה בשם מורן, והוראות למבנה נכון של הכתיבה".
השופטת אחימן הוסיפה, כי המסמך "הוכן מייד ובסמוך לאחר תום שמיעת הראיות בתיק", וכי "טעות טכנית בעת עריכתו הובילה לפירסומו באתר האינטרנט".
"לא מצאתי כי נימוק ענייני" שיצדיק הפסילה "הנתבעים מתרעמים על עצם עריכת המסמך במועד שנערך, כהתנהלות בלתי הוגנת", ציינה השופטת. "הרישומים המופיעים במסמך נעשו, כאמור, מייד לאחר שמיעת הראיות ולצורך המשך העבודה בכתיבת פסק הדין, באמצעות הוראות למתמחה".
וכאן מגיעה השופטת אחימן למסקנה המדהימה, לפיה: "לא מצאתי כל נימוק ענייני אשר יצדיק היעתרות לבקשה, כאשר לטעמי ולמיטב הכרתי פעלתי באופן תקין".
"כדי שהצדק ייראה ולא רק ייעשה" "יחד עם זאת", הוסיפה השופטת, "מדובר במסמך המכיל את התרשמותי כשופטת והגם שזו היתה מותרת לרישום, לא היתה היא אמורה להתפרסם באתר האינטרנט אלמלא התרחשותה של תקלה טכנית. הפירסום לכשעצמו אינו עולה בקנה אחד עם תקינות ההליך המשפטי ובהיבט זה של הדברים, ועל-מנת שהצדק לא רק ייעשה אלא גם ייראה, אני מחליטה להעביר את התיק לכב' סגן הנשיא, לצורך קביעת מותב אחר, בפניו תישמענה הראיות בתיק".
כלומר, השופטת אינה סבורה כי יש פסול בכך שהחלה לכתוב את הכרעתה בפסק הדין [ויודגש: טיוטת פסק הדין אינה מכילה רק את העובדות, אלא גם הכרעות עובדתיות במחלוקות שהיו בין הצדדים ובהעדפת עדויות מסויימות על-פני אחרות, נ.ש.]. ולא זו בלבד, אלא שהיא מסבירה כי אלמלא דבר הטעות היה מתגלה, לא היתה כלל טורחת לפסול עצמה.
שופטת מזה 8 שנים השופטת יעל אחימן בר-לוי (45) נבחרה בחודש מאי 1993 לכהונת רשמת בבית משפט השלום בתל אביב. היא שימשה כראש ההוצאה לפועל של לשכת ההוצל"פ הסמוכה לבית משפט זה. כעבור 3 שנים, מונתה לכהונת שופטת בית משפט השלום במחוז הדרום, וכיהנה בבית המשפט לענייני משפחה. בספטמבר 2000 עברה לכהן כשופטת בית משפט השלום בתל אביב.
השופטת אחימן היא בעלת תואר שני במשפטים. לתקציר קורות חייה, ראו קישור.
___________________ הערה שלי [נ.ש.]: על שופט שנהג שלא כהלכה במילוי תפקידו רבות דיברנו ועוד נדבר על בקשות פסילת שופטים והערעורים הנידונים בעליון, על החלטת השופטים לפסול או שלא לפסול עצמם. ואולם, נראה כי הפעם הוגדשה הסאה. לא רק שהשופטת אחימן אינה סבורה כי עליה לפסול עצמה, הרי שאין איש הסבור כי יש להעמידה לדין משמעתי. כיצד יוכל מחר עורך דין פלוני להיכנס לאולמה של אותה שופטת, כאשר הוא יודע כי ייתכן וזו חרצה את דינו כבר באמצע המשפט?
סעיף 77א לחוק בתי המשפט קובע: "בעל דין רשאי לבקש ששופט פלוני יפסול עצמו מלישב בדין אם קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט". על-פי פסיקת בית המשפט העליון, "קיומו של משוא פנים, המצדיק פסילת שופט, איננו נבחן על-פי תחושתו הסובייקטיבית של המערער או בא-כוחו שהחלטות בית המשפט משקפות יחס עוין כלפיו, אלא המבחן הינו אובייקטיבי".
לא ברור כיצד מפרשת השופטת אחימן את המבחן האובייקטיבי של "משוא הפנים", אם גם במקרה זה היא סבורה כי לא היתה צריכה לפסול עצמה, והיא עושה כן רק לפנים משורת הדין.
מעבר לכך, קשה להבין כיצד ניתן להתייחס בסלחנות למקרה כזה, שיטוייח בהחלטה טכנית יבשה של שופטת שפסלה עצמה ובסך הכל יועבר התיק לשופט אחר. ומה עם אמון הציבור בשופטים? כיצד חשים עורכי דין אחרים שיופיעו בפני השופטת אחימן?
סעיף 18 לחוק בתי המשפט מסמיך את שר המשפטים להגיש לבית הדין המשמעתי לשופטים, קובלנה נגד שופט אשר, בין היתר, "נהג שלא כהלכה במילוי תפקידו". ייתכן וזו היתה דרך הטיפול הראויה למקרה כגון זה.
תגובות דוברת הנהלת בתי המשפט, עו"ד תמר פול-כהן, מסרה בתגובה: "בבדיקה שנערכה עם מחלקת המיחשוב מסתבר, כי מדובר בטעות של קלדנית אשר גרמה לגלישת הטיוטה לאתר האינטרנט של בתי המשפט".
"שופטים נוהגים לכתוב טיוטות פסקי דין, ואין בכך כל חידוש ואף אין בכך כדי להביע דעה מוקדמת. העניין תלוי בשיטת העבודה והנוהג של כל שופט ושופט ובכך הנהלת בתי המשפט איננה מתערבת. יודגש, כי במקרה זה נכתבה הטיוטה לאחר שמיעת כל הראיות בתיק. מובן שיש להקפיד כי טיוטות כאלה לא יגלשו לאתר. בדעתנו עתה לרענן את הנושא בפני האחראים על הקלדניות כדי שתקלה כזאת לא תשנה".
ביקשנו גם את תגובתו של שר המשפטים, יוסף (טומי) לפיד, אולם למרות הפצרותינו, לא עלה בידינו לקבל את תגובתו מדובר משרד המשפטים, המחליף את דוברו האישי של השר.
ת.א. 28894/00 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' גלי אלפא תקשורת בע"מ ואח' 