50 שנה בדיוק מלאו לפרשה שזעזעה והפילה ראשי ממשלה ושרי ביטחון, ובמערכות המודיעין והביטחון של ישראל חשים בהדיה - גם היום.
ועדת ראשי השירותים החשאיים אישרה לשידור, כ-50 שנה אחרי הפרשה - לפי החוק, את הסרט "עסק ביש", החושף את פרטי השתלשלות הפרשה שהחלה בהחדרת רשת ריגול ישראלית למצרים, הסתבכה בחשיפת הרשת, הוצאת חלק מחבריה להורג וכליאתם ל-14 שנה של אחרים, תוך האשמת מפקד הרשת אברי אלעד שנשלח מישראל למצרים, בבגידה.
"האדם השלישי", שהואשם במסירת חבריו לידי המצרים, ירד מהארץ. שר הביטחון דאז, פנחס לבון, ואחריו גם ראש הממשלה בן-גוריון נאלצו לעזוב את תפקידיהם בעקבות הוויכוח הפוליטי והמבצעי על חקירת הפרשה.
פרסום הפרשה בעיתונות הישראלית נאסר בעבר על-ידי הצנזורה ולאחר מכן לא פורסם הסיפור בהסכמה מרצון של ראשי העיתונים. במקביל, עוררה חשיפת הפרשה מבוכה רבה בממסד הביטחוני הישראלי. מספר ועדות חקירה הוקמו אז בצה"ל ומטעם הממשלה כדי לחקור חילופי האשמות בין שר הביטחון דאז, פנחס לבון, ראש הממשלה, משה שרת (מחליפו הזמני של דוד בן-גוריון), וראש אמ"ן, בנימין ג'בלי. במרכז הוויכוח עמדה השאלה שהפכה לסיסמה:
מי נתן את ההוראה?, כלומר מי היה זה שהורה לפתוח במבצע הכושל.
במשדר מיוחד של "מבט שני" ו"הסיפור האמיתי" ישודר הסרט בשני חלקיו (52 דקות ועוד פרק של 54 דקות) לציון יום השנה לחזרתם של שבויי הפרשה. ב-9 בפברואר ימלאו בדיוק 36 שנה לשובם של חברי רשת הריגול מהכלא במצרים, תוך האשמות כבדות על עסקות חילופי שבויים שבהן לא הוחלפו השבויים והופקרו בכלא המצרי, אחרי מלחמת סיני ומלחמת ששת הימים.
פרשת "עסק ביש" הפרשה, אשר העסיקה כאמור את ישראל במשך שנים רבות, היא שגרמה להתפטרותו של פנחס לבון, לקרע במפא"י דאז, לפרישתו של בן-גוריון וחמור מכך - שני יהודים הוצאו להורג ו-10 נוספים נידונו לעונשים כבדים על מעורבותם בפרשה. הפרשה החלה ביולי 1954 בקהיר ובאלכסנדריה, שם חובלו בתי דואר, בתי קולנוע וספריות, באמצעות פצצות תבערה מאולתרות.
אלה אשר הניחו את הפצצות היו יהודים מקומיים, אשר גויסו על-ידי המודיעין הישראלי ואומנו בישראל. 13 חברי החולייה נלכדו לאחר שאחד מהם נתפס כשעה דרכו לפעולת הפיגוע בבית קולנוע, והפצצה, אשר היתה בנרתיק משקפיו - התלקחה.
מטרת המבצע: לגרום לערעור יחסיה של מצרים עם העולם המערבי.
עורך ומגיש המשדר: איתי לנדסברג; במאי: יוסי גודארד ומפיקים: נעמי וכתרי שחורי.
