בית המשפט העליון חייב את לישכת עורכי הדין, להעניק רשיון עריכת דין למתמחה שביצע עבודה נוספת במהלך התמחותו.
ביום 1.3.1998 החל נסים כהן, אב לשניים (41) את התמחותו אצל עורכת הדין קלמי שמילוביץ'. הוא לא סיפר לה, שבמקביל הוא עובד כמנהל מחלקת החינוך במועצה המקומית זכרון יעקב. את התמחותו ביצע נסים על הצד הטוב ביותר, כשהוא עומד בכל התנאים שסיכם עם עורכת הדין שמילוביץ', הרבה מעל הרף שקובעים הכללים.
שנה מאוחר יותר אישרה לישכת עורכי הדין כי נסים כהן זכאי להיכלל ברשימת המועמדים להתקבל כחברים חדשים בלישכה. חודשיים אחר כך עמד בהצלחה בבחינות הלישכה, והמתין לטקס הענקת הרשיונות.
אך כאן החל הסיפור. ללישכת עורכי הדין הגיע פקס' הכולל קטע של ידיעה מתוך המקומון "הגפן" המספרת כי במהלך התמחותו עסק כהן בעבודה נוספת במשרה מלאה. יום לפני טקס קבלת החברים החדשים קיבל כהן הודעה לביתו - לא תקבל רשיון. לאחר דין ודברים, שבו טען כהן שלא ניתנה לו זכות טיעון, הוחלט לאפשר לו להשתתף בטקס, בתנאי שיחתום על התחייבות להחזיר את רשיונו בתוך שלושה ימים, ולהמשיך להתמחות ככל שידרש ממנו.
כהן חתם, והחזיר את רשיונו לאחר הטקס. בדיון בוועדה של לישכת עורכי הדין הוחלט לפסול את רשיונו של נסים כהן, לפסול את מחצית תקופת התמחותו, להעמידו לדין משמעתי, לחייבו לעבור את בחינות הלישכה מחדש ולפרסם האת העניין ללא אזכור שמו בעיתון של לישכת עורכי הדין.
בעתירתו לבית המשפט העליון טען כהן, כי העונש שניתן לו אינו עומד במבחן המידתיות, מאחר ומילא את כל חובותיו כמתמחה, ואף עמד בהצלחה בבחינות ההתמחות. כמו כן, הענשתו לא נעשתה בהליך של דין משמעתי ועל כן היא פסולה.
לישכת עורכי הדין טענה כי מאחר וגישה לבחינות ההסמכה מותנית בביצוע כל חובותיו של המתמחה, הרי שפסילת מחצית תקופת ההתמחות פוסלת מאליה את הבחינות אליהן ניגש.
השופטת דליה דורנר בפסק דינה קבעה שביטול תקופת התמחות אינו גורר לאחריו בהכרח את פסלות הבחינה. ההחלטה נתקבלה למעלה משבעה חודשים לאחר תום תקופת ההתמחות ומעל חמישה חודשים מאז עמד כהן בבחינות הלישכה. ההתמחות עצמה עמדה בתנאים בקבועים בחוק ובכללים. לעניינו של כהן, קבעה דורנר, כי יש לחייב את הלישכה להחזיר לו את רשיונו הכפיפות לסיום תקופת ההתמחות הנוספת שהוטלה עליו.
נסים כהן ישלים את תקופת ההתמחות החסרה, ויקבל את רשיונו מבלי להבחן פעם נוספת.
