פאוול קורא לפינוי השטחים בהסכם; דורש מהפלשתינים לחדול מאלימות ולכבד הסכמים

מזכיר המדינה האמריקני קולין פאוול נשא (יום ב', 19.11.01) את נאומו במדיני באוניברסיטת קנטאקי. למרות החששות מצד ממשלת ישראל, לא אמר פאוול דברים בעלי משמעות קיצונית לישראל. פאוול הבהיר כי ארה"ב מתכוונת להמשיך ולהלחם בטרור, ולא תוותר לאף אירגון טרור. הגנרל טוני זיני, אמר פאוול, ישאר באיזור עד אשר יוכל לתאם הפסקת אש בין ישראל לפלשתינים, בהתחייבות שעשויה להיות קשה מדי לביצוע. בהתייחסו למאבק הישראלי-פלשתיני, הבהיר פאוול, כי על ישראל להכיר במדינה פלשתינית ולהפסיק את הכיבוש. מאידך, על הפלשתינים, ושאר המדינות הערביות להבין כי ללא ביטחון ישראלי, לא יהיה שלום באיזור. על הפלשתינים להפסיק מיד את הטרור והאלימות. אין די במילים. "גם אם טיעוניכם צודקים, אף אחד לא שומע זאת מבעד לאלימות", אמר פאוול. פאוול הביע דרישה להפסקת ההתנחלויות. בירושלים הביעו שביעות רצון מנאומו של פאוול, ובמיוחד מכך שלא דרש מישראל לוותר על דרישת שבעה ימי הרגיעה בטרם תשוב לשולחן הדיונים.

הנאום המלא של פאוול

אני רוצה לומר מעט על חשיבות המנהיגות של ארה"ב בעולם. עברו 69 יום מאז האירועים הנוראים ב-11 בספטמבר. הגבנו במהירות והקמנו קואליציה בינלאומית. נלחמנו, גירשנו את הטליבן, אבל המלחמה רחוקה מסיום.

הרוצחים האלה לא פעלו בשם האיסלאם או למען הפלשתינים. זה היה טרור ללא אבחנה. מוסלמים ברחבי העולם גינו את זה. אין להם אמון, יש להם רק מטרה אחת: ליצור פירוד. כדי להבין את האמון שלהם צריך לראות איך הם חטפו את אפגניסטן. חטפו את החיים מהמדינה הזו. אין מוסיקה, אין כדורגל, אין חיים.

ארה"ב משחררת את אפגניסטן. הנשים מסירות רעלות. הטלוויזיה חידשה את שידוריה. הפלנו אוכל מהאוויר, עכשיו אנחנו נותנים הכל כדי לתת תקוה לאנשים האלו. משתמשים בכל אמצעי כדי להעביר להם סיוע ומזון. אנחנו נעשה עוד.

מחר יחל מפגש של הוועידה לשיקום אפגניסטן. המפגש הראשון, שיסיים את תפקידה של אפגניסטן כמחבוא ומבצר לטרוריסטים. הודעה אחת מאוד ברורה נבעה מכל זה. תפקידה של ארה"ב כמנהיגה ולוחמת לא היתה חשובה יותר מעולם. אנו לא ננוח עד אשר נצוד ונמצא כל אירגון טרור ברחבי העולם. לא ננוח עד שנעשה את העבודה והציווילזציה תהיה בטוחה שוב.

המאבק בטרור הוא החשוב ביותר, אבל לא הדבר החשוב היחיד. יש לנו עוד עניינים חשובים.

פסגת בוש פוטין חיממה מאוד את הקשרים בין ארה"ב ורוסיה. פוטין היה המנהיג הראשון שהתקשר לארה"ב לאחר הפיגועים. אנו רוצים לפעול איתם להפחית את הנשקים הגרעיניים, ולטפח את הכלכלה שלהם כדי לאפשר להם להפוך להיות חלק מהמזרח התיכון.

כשהייתי בסין לפני כמה שנים, נדהמתי איך העיר שנגחאי גדלה ביחס לעיר שביקרתי בה לפני 30 שנה. היחסים איתנו סייעו להם, אבל מסייעים גם לנו. אנחנו בעד מסחר חופשי. מסחר כזה יעזור לעוד מדינות, באפריקה, אירופה, האמריקות ועוד. נוציא אנשים מהעוני והסבל.

הנשיא בוש ממוקד בסחר החופשי. אנו רוצים שהקונגרס יאפשר לנו לייצר הסכמים של סחר חופשי בין המדינות.

במזרח התיכון קיימים האתגרים והסכנות הגדולות ביותר. מאז הקמת ישראל היתה לארה"ב מחוייבות בלתי סבירה של ביטחון לישראל. המדינות מחוברות יחדיו בברית עולמית, של שותפות אינטרסים וערכים משותפים.

אני זוכר שצפיתי לאחר מלחמת המפרץ מפגש של ערבים ויהודים במדריד, שהחלו הליך היסטורי של שלום בהובלה אמריקנית. לראשונה התמקדו בשלום ולא על מלחמה. המזרח התיכון הוא איזור הסובל מבעיות רבות. התקווה ממדריד נמוגה. כעת צריך להסתכל גם קדימה וגם אחורה.

אנו מנסים ליצור תקווה חדשה לאנשי המזרח התיכון. יש לנו נקודת מבט חיובית לגבי המזרח התיכון. הן יחיו צד בצד, בגבולות מוכרים ובטוחים. באיזור כל האנשים יעריצו את אלוהים ויעריכו את קדושתו של האדם. תחזית כזו נראית דמיונית היום, אבל הקשיים הכלכליים, הבירוקרטיה וכיו"ב, חונקים את חזון השגשוג ושיתוף הפעולה. הפתרון לבעיות כאלו יבוא לאחר פתרון הבעיות האלו. תבוא גם הנכונות להתפשר.

אמריקה תמשיך לתמוך בכלכלה באיזור. נעשה הרבה כדי לפתור בעיות באיזור, פיתוח כלכלי, סובלנות, דיפלומטיה, וכיו"ב. אנו רוצים להשיג שלום אמיתי ומלא בין ישראל לשכנותיה. עד אז החזון ישאר חלום מרוחק.

הפלשתינים חייבים להבין שכדי שיהיה שלום אמיתי, הישראלים צריכים לחיות חיים חסרי טרור ואלימות. חייבות להיות תוצאות אמיתיות. לא מילים והכרזות. הם צריכים לעצור את הטרוריסטים לפני שיפעלו. על הפלשתינים לעמוד בהסכמים ולשאת בתוצאות פעולותיהם. אסור להם לנהל טרור נגד ישראל. גם אם לגיטימיות הטענות שלהם, הן לא ישמעו דרך אלימות.

הטרור והאלימות חייבים להיפסק, ועכשיו.

הריגת חיילים ישראלים בלינץ', פגיעה בשר ישראלי, והריגת ילדים גורמים להשפעה קשה על הישראלים. לאף אחד אין יכולת לטעון למחוייבות לשלום בעוד הוא מייצר תרבות של שנאה.

במדריד ואחר כך באוסלו הבינו שאין דרך מלבד שיחות ישירות, באווירה של יציבות ואי אלימות.

בהעדר השלום, נוכחות ישראלית בגדה המערבית ועזה היא עובדה לפלשתינים. רוב הפלשתינים ראו את הוריהם מושפלים, בתי הספר שלהם נסגרים וכיו"ב. זה גם, חייב להפסק. הכיבוש פוגע בפלשתינים, אבל הוא גם פוגע בישראלים. הצעירים מבלים את שירותם מול אבנים פלשתיניות. החיילים לומדים רק שצריך לפחד מהפלשתינים - לראות בהם אוייב.

ההשפלה והעדר הכבוד הם עוד נתיב שמוביל לאלימות.

כפי שקבע דיווחו של מיטשל, ההתנחלויות חייבות להיפסק. הישראלים והפלשתינים חייבים ליצור מערכת יחסים של כבוד והקשבה. ברור שהדרך חזרה למו"מ לא קלה. אלו החדשות הרעות.

החדשות הטובות: בבסיס של החלטות 242 ו-338, המבוססות על אדמה בעד שלום. טוענים שלא היתה התקדמות באמצעות שיטה זו. זה לא נכון. במדריד ואוסלו הראו שיש על מה לדבר. בהסכם השלום של ישראל עם ירדן, ואף לפני שנה בין ישראלים לפלשתינים.

יש על מה לדבר. אחרי שנה של אלימות וטראומה, לא יהיה קל למצוא דרך קדימה. דוח מיטשל ודבריו של טנט סיפקו תבנית של הפסקת אש. החלת דוח מיטשל תוביל לחזרה לשולחן הדיונים. יש כמה נושאים בהסכמים קיימים, שאם ננהל אותם, נתקדם לעבר השלום.

השלום שיחזיק מעמד יהיה השלום שהקבוצות ייצרו לבד. הם חייבים להתמודד עם האמיתות הבסיסיות. הפלשתינים יקבלו את לגיטימיות ישראל כמדינה. הפלשתינים יחיו לצד ישראל, ולא במקומה. כל העולם הערבי צריך להבהיר באמצעות קבלתה של ישראל את נכונותם למשא-ומתן לשלום.

ישראל חייבת לקבל את הקמתה של מדינה פלשתינית, בה יוכלו לחיות פלשתינים, בארצם, בביטחון ובכבוד.

כל פתרון יאלץ לגונן על הרצון הדתי של יהודים, נוצרים ומוסלמים.

אם רוצים שלום יציב, על שני הצדדים לחבק נושאים שהיו קשים לקבל בעבר.

ארה"ב מוכנה למלא תפקיד פעיל כדי לעזור לצדדים להתקדם לפתרון. אני שמח לדווח הלילה, שגנרל המארינס טוני זיני, הסכים לשמש כיועץ מיוחד אלי, שיוביל ועדה בכירה שתעבוד עם הפלשתינים על מו"מ והפעלה של הפסקת אש. אני מבין גם שערפאת מוכן להפגש עם הוועדה באותם הנושאים.

כל זה יתחיל כבר בימים הקרובים, בתיווכו של זיני, ושליח הממשל ביל ברנס.

במקביל נעבוד על בנייה מחדש של הכלכלה הפלשתינית.

אנו מודים לכל הגורמים שעזרו לנו במימוש דוח מיטשל. זו תהיה טרגדיה להקריב כל כך הרבה במאבק על השלום. הגיע הזמן לסיים את האלימות ולמצוא עתיד טוב יותר.

אני מזכיר את חזונם של רבים, ובהם המלך חוסיין, לעשות את תמונת השלום למציאות. אנו מברכים על האתגר וההזדמנות להשתמש בכוחנו ובסמכותנו להפוך את העולם למקום טוב יותר לכל ילדיו של האל.