בית המשפט העליון דחה (12.2.04) את בקשתו של יו"ר מועצת המנהלים של מעריב, יעקב נמרודי, לקיים דיון נוסף בפסיקת בג"צ, בו נדחתה עתירתו להורות ליועץ המשפטי לממשלה לפתוח בחקירה פלילית נגד ראש אגף החקירות במשטרה, ניצב משה מזרחי, בקשר לפעולות שביצע במסגרת חקירת בנו של העותר, עפר נמרודי.
נמרודי טען בעתירה, כי בעת שמזרחי כיהן כראש היחידה הארצית לחקירת פשיעה חמורה ובינלאומית (יאחב"ל) וניהל את החקירה נגד בנו, עפר נמרודי, הוא פעל באופן בלתי חוקי כדי להפליל את עפר נמרודי. נמרודי (האב) הגיש כמה תלונות למחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש), ולאחריהן הגיש ערר. ואולם, היועץ המשפטי לממשלה דאז, אליקים רובינשטיין, דחה את הערר וסירב להעמיד את מזרחי לדין.
עוד טען נמרודי, כי מזרחי ביצע עבירות לכאורה על החוק, תוך ניצול מעמדו לרעה. מזרחי, כפי שכבר הוכח ונחשף ב'מחלקה ראשונה' על-ידי העיתונאי יואב יצחק, העלים מידע מבית המשפט המחוזי בתל אביב במשפטו של עפר נמרודי - ולכך התייחסה השופטת ברכה אופיר-תום בהכרעת הדין; הבטיח אתנן לעדים מרכזיים במשפטו של נמרודי; מסר דיווחים כוזבים הן לפרקליטות והן לבית המשפט, מסר עדות כוזבת בעיצומו של המשפט, ועוד.
3 שופטי בג"צ דוחים העתירה בפסק דין ארוך ומנומק, חזרה השופטת אילה פרוקצ'יה, שלדעתה הצטרפו הנשיא ברק והשופטת (בדימ.) שטרסברג-כהן, על מדיניותו הקבועה של בית המשפט שלא להתערב בשיקול דעתו של היועץ המשפטי לממשלה, אלא במקרים חריגים וקיצוניים עד מאוד.
בין היתר, קבעה פרוקצ'יה: "חקירה פלילית או משמעתית כנגד איש משטרה מחייבת, נוכח משמעותה והשלכותיה, תשתית נתונים התחלתית המצדיקה את עריכתה. שיקול הדעת לגבי קיומה של תשתית כזו נתון ביסודו ליועץ המשפטי לממשלה כראש התביעה הכללית; התערבות בשיקול דעת זה הינה נדירה ושמורה למקרים חריגים בהם נראה כי היתה סטייה מהותית מקווי שיקול הדעת הסביר שראוי היה להפעיל".
עם זאת, ניתן היה למצוא בדבריה של פרוקצ'יה גם ביקורת מרומזת על מזרחי: "בעניינים אחרים הופעל על-ידי ניצב מזרחי שיקול דעת אשר אפשר וניתן היה להפעילו בדרך שונה. הדברים נסבו על עניינים הנתונים לפרשנות שאין לגביהם נוהלים מפורשים פרטניים".
הבקשה לדיון נוסף סעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט קובע, כי נשיא או שופט של בית המשפט העליון, הדן בבקשה לקיום דיון נוסף בפסיקה של בית משפט זה, רשאי להיעתר לה כאשר ההלכה שנפסקה עומדת בסתירה להלכה קודמת של בית המשפט העליון, או כאשר יש מקום לקיים דיון נוסף מפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה של ההלכה שנפסקה.
בבקשתו לקיום דיון נוסף, טען יעקב נמרודי, באמצעות עו"ד דן אבי-יצחק, כי "דחיית העתירה התבססה על שלוש הלכות שנפסקו בבית המשפט העליון בפסק הדין, כולן הלכות חשובות וקשות, וחלקן חדשות ואף עומדות בסתירה להלכות הקודמות... ומה גם שהנושא כולו הוא בעל חשיבות ציבורית ממדרגה ראשונה".
ההלכה הראשונה, לטענתו, קובעת לעניין אמות המידה לפתיחה בחקירה, כי נילון שהוא איש משטרה (בכיר) יועדף לעומת נילון אחר מן היישוב. ההלכה השנייה מחילה את כללי אי-ההתערבות בשיקול דעתו של היועץ המשפטי לממשלה - שפותחו בהקשר להחלטות שלא להעמיד לדין לאחר השלמתה של חקירה ואיסוף ראיות - גם על החלטות שלא לפתוח בחקירה כלל, שלגביהן קיימת (מטבע הדברים) תשתית ראייתית ראשונית בלבד. לטענת העותר, הלכה זו מנוגדת בין היתר לסעיף 59 לחוק סדר הדין הפלילי, שאליו לא התייחס בית המשפט כלל בפסק דינו.
ההלכה השלישית - שלגביה לא טען נמרודי כי היא חדשה - היא זו המגבילה את ההתערבות בהחלטות היועץ המשפטי לממשלה למקרים חריגים ונדירים בלבד של חוסר סבירות קיצוני, להבדיל מחוסר סבירות רגיל המספיק כעניין שבשגרה להתערבות בהחלטותיהן של רשויות אחרות.
השופט מצא: אין בפסיקה כל חידוש משפטי השופט אליהו מצא, בפניו הונחה הבקשה, קבע כי תנאיו של סעיף 30(ב) האמור אינם מתקיימים, ואין הצדקה לקיום דיון נוסף בפסיקת בג"צ. "אכן", קבע מצא, "פסק הדין מייחס חשיבות, לצורך ההחלטה בדבר פתיחתה של חקירה, לעובדה שהנילון הוא איש משטרה. זאת, משום שלעצם החקירה נגד איש משטרה - ובפרט אם הוא בעל תפקיד בכיר - יש השלכות מיוחדות, בין היתר על אמון הציבור במערכת אכיפת החוק ועל יכולתה של המערכת להמשיך ולתפקד באופן בלתי-תלוי תחת לחצים רבי עוצמה המופעלים עליה כל העת מכיוונים שונים".
"למותר לציין", הוסיף מצא, "כי תפקידם של אנשי המשטרה אינו מחסן אותם מפני חקירה, אלא דווקא מציב בפניהם סטנדרטים גבוהים במיוחד של חובות אמון, הגינות והקפדה על קיום החוק; אולם הרגישות המיוחדת הכרוכה בחקירתם מחייבת גם זהירות מיוחדת בעת קבלת ההחלטה על-כך. כך נקבע בפסק הדין, וקביעה זו אינה מעוררת כל קושי. היא אך מהווה ביטוי לכלל הידוע, שלפיו חייבת הרשות המינהלית להתחשב בכל השיקולים הנוגעים לעניין בעת גיבוש החלטתה".
"בטענת העותר, כי פסק הדין חידש הלכה באשר להיקף ההתערבות של בג"צ בהחלטותיו של היועץ המשפטי הנוגעות לאי-פתיחה בחקירה (להבדיל מהחלטותיו הנוגעות לאי-העמדה לדין), אין כל ממש. משורה של פסקי דין שניתנו בשנים האחרונות עולה, כי כללי ההתערבות בהחלטותיו של היועץ המשפטי לממשלה זהים בעיקרם לגבי כל שלביו של ההליך הפלילי, וכי אין לעניין זה הבדל בין החלטה על אי-העמדה לדין לבין החלטה על אי-פתיחה בחקירה".
"אמנם", ציין מצא, "ההחלטות על אי-פתיחה בחקירה שנבחנו עד כה בפסיקה התבססו, בדרך כלל, על היעדר 'עניין לציבור' בקיום החקירה, ולא על היעדר תשתית ראייתית מספקת, שהיווה את הנימוק העיקרי בענייננו. אולם בכך אין כדי לגרוע מן המסקנה, כי פסק הדין נשוא העתירה לא חידש דבר-מה משמעותי אלא אך החיל הלכה מיוסדת על הנסיבות שנידונו בו. בהקשר זה לא למותר להעיר, כי בית המשפט הבהיר לא אחת שנכונותו להתערב בהחלטות היועץ המשפטי הנוגעות לדיות הראיות תהיה נמוכה במיוחד, ואף צויין כי 'עד כה לא היה, ככל הנראה, ולו אף מקרה אחד בו התערב בית משפט זה בהחלטת היועץ המשפטי לממשלה שלא להגיש אישום בשל חוסר ראיות'".
עוד הוסיף מצא, כי "טענותיו הרבות של העותר התוקפות לגופן את מסקנות בית המשפט באשר לדיות התשתית הראייתית בענייננו, הנן טענות ערעוריות שאינן מצדיקות דיון נוסף בפסק הדין".
השופט מצא דחה אף את הטענה, כי פסק הדין מנוגד לסעיף 59 לחוק סדר הדין הפלילי, הקובע כי אם "נודע למשטרה [ולענייננו - לפרקליטות] על ביצוע עבירה, אם על-פי תלונה ואם בכל דרך אחרת - תפתח בחקירה". לדברי מצא, "השאלה העיקרית לעניין זה היא, אם אכן נודע למשטרה על
ביצוע עבירה. תשובה חיובית על שאלה זו מחייבת קיומה של תשתית ראייתית ברמה המצדיקה פתיחה בחקירה, ופשיטא כי טענות המתלונן, אם אינן מגובות בתשתית כזו, עשויות שלא להספיק לשם כך. משמעות החלטתו של היועץ המשפטי לממשלה בענייננו, אפוא, איננה כי החקירה לא תיפתח
חרף ידיעתה של הפרקליטות על ביצוע עבירות, אלא כי התשתית הראייתית הקיימת
אינה מקימה ידיעה כזו, וממילא אין תחולה לסעיף 59" [ההדגשות במקור, נ.ש.].
דנג"צ 7516/03 יעקב נמרודי נ' היועץ המשפטי לממשלה ואח' 