בעקבות האיסור שהטיל מינהל התרופות והמזון האמריקני (FDA), על השימוש בשתלי סיליקון, מתכנסת (יום ד', 3.3.04) ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, לדיון בנושא, ביוזמת חברת הכנסת אורית נוקד.
הוועדה, בראשותו של חבר הכנסת שאול יהלום, ממליצה למשרד הבריאות להגביל את הגיל המותר בהשתלות סיליקון מטעמי אסתטיקה (להבדיל מטעמים רפואיים) לגיל 18. כן ממליצה הוועדה, להקים מאגר מידע ארצי לגבי כל המושתלים וליידע נשים המבקשות לעבור ניתוח להגדלת חזה, מה שמצריך השתלת סיליקון. הוועדה ממליצה עוד, לחקור את השפעות הסיכונים ותופעות הלוואי של המושתלים השונים.
בוועדה הוצגה עדות מזעזעת של אישה הסובלת מנזקים בלתי הפיכים, שגרמה דליפת הסיליקון לגופה. עמותת 'אחת מתשע - נשים למען נפגעות סרטן שד', אליה פנתה הנפגעת, מוחה על הכשל של המערכת הרפואית ביידוע נשים על הסכנות בשימוש בשתלי סיליקון, וקוראת לאסור את השימוש בהם לאלתר.
האישה הנפגעת עברה שחזור שד באמצעות שתלי סיליקון בשנת 1983, לאחר כריתת שד דו-צדדית. לאחר כ-9 שנים התעוותה צורתם, והיא נאלצה להחליפם בשתלי סיליקון חדשים. מאז היא חווה שורה של סימפטומים ומיחושים מייסרים, שנגרמו בעקבות דליפת הסיליקון לגופה, והתעלמות של גורמים רפואיים ממצבה.
"כבר מהחודש הראשון היתה לי פריחה וגירודים וצרבות בחזה. ב-1996 הופיעו אצלי סחרחורות, איבודי הכרה וחוסר תחושה של צד שמאל של הגוף. "נשלחתי לבדיקות רבות, כולל לנוירולוג שצייד אותי בכדורי הרגעה למיניהם בטענה שאני בדיכאון".
"במרס 2002 גברו המיחושים ונוספו בחילות, כאבים לאורך יד ימין, קושי בבליעה ובדיבור, קושי בחשיפה לאור עם טשטוש בראייה, לעתים עצירת שתן והתנפחות במפשעה, יובש ופצעים בפה, איבוד הכרה לשניות ואחריו כאב ראש עז. הגעתי למצב של חוסר יכולת לקום מהמיטה. הבחנתי בבלוטה גדולה בבסיס הצוואר בצד ימין. התברר שהבלוטה מכילה קצף סיליקון. ביקשתי מהרופאים שיוציאו לי את השתלים כי הייתה ירידה בנפח השד ונדחיתי".
באוקטובר 2002, בבדיקת MRI, הסתבר שיש לנפגעת נדידה של סיליקון לבית החזה, בית השחי ובסיס הצוואר מימין, עם הרבה בליטות. התברר שלא ניתן לסלק את הבלוטה בניתוח עקב קירבה לכלי הדם ומכלולים עצביים באזור. ד"ר בסט מרמב"ם קבע כי מצבה של הנפגעת הוא לצמיתות ועלול אף להחמיר.
"יש רגעים שאני מצפה ליום מותי", היא אומרת היום. "עד עכשיו נבדקתי על-ידי כ-20 רופאים ומומחים והם ציידו אותי באקמולים, נוגדי כאב וכדורי הרגעה. אף אחד מהם לא נתן לי עצה כיצד להיפטר מהסיליקון שבגופי".
שימוש בשתלי סיליקון לצורכי שחזור שד או הגדלה במהלך השנים הצטברו בארץ ובעולם עדויות של נשים שסבלו מדליפה של סיליקון אל גופן כתוצאה מקרע בשתל. מחקרים שנערכו במהלך השנים לא הוכיחו, אמנם, קיומו של קשר ישיר בין שימוש בשתלי ג'ל סיליקון לבין מחלות חיסוניות (auto-immune) או מחלות של רקמת החיבור (connective tissue diseases), אך ידוע כי מחקרים אלה סבלו מלקויים שונים והיו בהיקף מצומצם יחסית.
לאחרונה, דחה ארגון ה-FDA בארה"ב את בקשתו של תאגיד Inmade לשווק שתלי שד מסיליקון. השימוש בשתלי סיליקון נאסר לשימוש בארה"ב בשנת 1992, עקב ריבוי תלונות על היבקעותם. תאגיד Inmade הודה אז בסיכון שבהתבקעות השתלים. השימוש בשתלי סיליקון אושר לשימוש בארה"ב באוקטובר 2003, אך נאסר שוב בינואר האחרון בשל החששות הכבדים לגבי הסיכונים לטווח הארוך.
לדברי ד"ר דיווד פוגל, מנהל מכון התקנים ב-FDA, השאלה היא לא לאיזה אחוז מושתלות אכן נקרע השתל, אלא מה התוצאות של קריעה כזאת. "הספרות עשירה בדיווחים אקראיים על כ-120 תופעות אוטואימוניות וכ-70 מחלות אוטואימוניות שיוחסו להשתלת סיליקון. הבולטת שבין המחלות היא טרשת העור". כך קובע פרופ' יהודה שיינפלד, מנהל מחלקה פנימית ב' והמרכז למחלות אוטואימוניות בבית החולים ע"ש שיבא, בחוות דעתו המצ"ב.
למרות עדויות של נשים שהצטברו עם השנים, אשר העידו על שורה ארוכה של תסמינים ומחלות אשר לטעמן נבעו מן ההשתלה האמורה, לא השתנה הנוהג בישראל ולא נערכה עד כה חקירה יסודית באשר לנזקים אפשריים, קצרי וארוכי טווח, שמהם עלולות לסבול נשים עם שתלי סיליקון.
לא רק שהמערכת הרפואית לא שינתה ממנהגה ביחס לשימוש התדיר בשתלי סיליקון, אלא היא גם אינה מיידעת את הנשים על הסיכונים האפשריים לבריאותן בעקבות השתלת סיליקון בגופן. בטופס ההסכמה לניתוח לשחזור שד, עליו אמורה לחתום האישה, מצויינת המילה "תותב", מבלי לפרט האם המדובר במילוי ג'ל סיליקון או מילוי סליין (מים פיזיולוגיים). ראוי להדגיש כי על אף שתותב במילוי סליין אינו מסכן את בריאותה של האישה, במקרה של קרע בשתל, נוטים רופאים רבים לעשות שימוש בתותב עם ג'ל סיליקון מסיבות אסתטיות לכאורה.
עוד כתוב בטופס ההסכמה, כי "...עד היום לא הוכח הקשר בין השתלת תותב והתפתחות מחלה סרטנית, וכן הקשר עם תופעות טראומטיות ועצביות המלוות מחלות של מערכת החיסון...". מכאן, שהמערכת הרפואית פוטרת את עצמה מיידוע האישה על הסיכונים האפשריים הכרוכים בהשתלת תותבי סיליקון ומונעת ממנה מידע, שעלול להיות קריטי לבריאותה וחייה. זאת ועוד, נשים רבות מעידות כי טופס ההסכמה לניתוח שחזור שד כלל אינו מוצג בפניהן לפני הניתוח.
בשל האמור לעיל, ובהיעדר מידע מדעי אמין ומהימן לגבי בטיחותם של שתלי סיליקון, קובעת עמותת 'אחת מתשע' כי יש לאסור בישראל על שימוש בשתלים אלה כל עוד לא הוכח מעל לכל ספק שאין בהם כדי להזיק לבריאותה של האישה. בהתחשב בעובדה כי הסיבוכים הרפואיים מופיעים אצל נשים פעמים רבות לאחר שנים ממועד הניתוח, יש צורך במחקרים קליניים ארוכי טווח אשר יוכלו להגיע למסקנות מדעיות מהימנות.
עמותת "אחת מתשע" עמותת "אחת מתשע" תומכת בנפגעות סרטן שד ובמלוויהן ופועלת לקידום בריאות האישה. אחת מתשע היא עמותה רשומה ללא מטרות רווח, אשר נוסדה ביולי 1994 על-ידי נורית טולנאי, בעקבות התמודדותה עם מחלת סרטן השד ושחזור שד עם שתל סיליקון. העמותה פועלת להעלאת המודעות הציבורית למחלת סרטן השד, לשיפור השירותים ומנגנוני התמיכה לנשים חולות ולסביבתן, ללימוד נשים לקחת אחריות על בריאותן ולעידודן לצרכנות אסרטיבית של שירותי בריאות.
