היועץ המשפטי למממשלה אליקים רובינשטיין, החליט היום (6.3.01) שלא להגיש כתב אישום כנגד צחי הנגבי, למרות שעל הגשת כתב אישום - עליו הוחלט לאחר דיונים אין ספור והליך שימוע - כבר הודיע רובינשטיין ברבים.
[ראו הערה בסוף הידיעה, י.י.]
עקב החלטת רובינשטיין, שבה חזר בו למעשה מהחלטתו הקודמת, דורש עתה הנגבי להתמנות לשר בממשלה שמקים אריאל שרון.
רובינשטיין הודיע לפני מס' שבועות, כי החליט להגיש כתב אישום כנגד צחי הנגבי בגין עבירה לכאורה של מרמה והפרת אמונים.
הנגבי נחשד בראשית הפרשה (ב-1996) בקבלת שוחד, מרמה והפרת אמונים וכן בעבירות נלוות - בעצם זאת שהוציא מקופתה של עמותת "דרך צלחה" לצרכיו הפרטיים את מרבית הסכום שגייסה כתרומות (375 אלף ש"ח) מחברות הדלק. הפרשה נחשפה בעיתון הארץ.
הכספים יועדו במקור על-ידי החברות כדי לממן פעילות בתחום המאבק בתאונות דרכים. בפועל, משך הנגבי כספים אלה לעצמו - למימון רכב צמוד, החזרי הוצאות, מכשיר טלפון סלולרי, וכן לפרסום מודעת תמיכה שפורסמה שלושה ימים לפני קיומם של הפריימריז בליכוד.
בפברואר, כאמור לאחר הליכי שימוע, הוחלט להגיש נגד הנגבי כתב אישום בעבירה של מרמה והפרת אמונים בלבד. רובינשטיין הודיע על העברת התיק לטיפול הפרקליטות, כדי שזו תכין כתב אישום להגשה לכנסת (להסרת החסינות) ולבית המשפט.
הדיון הנוסף אצל היועץ המשפטי לממשלה בעניינו של צחי הנגבי, התקיים לאחר שהפרקליטות - שהתבקשה להכין את כתב האישום כנגד צחי הנגבי - טענה כי אין די ראיות שיבטיחו הרשעה בבית המשפט. מי שהובילה מגמה זו היא עו"ד ליאורה חביליו, ממונה בפרקליטות מחוז ירושלים, שטענה כי לאחר שהחליט רובינשטיין שלא להגיש כתב אישום בגין עבירת שוחד, הרי שיתר העבירות נופלות גם הן.
בהחלטתו המפותלת של רובינשטיין - המעלה [אצלי. י.י.] ספקות קשים באשר לדרך קבלת ההחלטות, כמו גם שאלות באשר לסיבות האמיתיות בגינן נהנה הנגבי מטיפול משפטי מקל מחד ומעוות מאידך - קובע רובינשטיין, כי ממצאי החקירה והניתוח המשפטי בנושא מלמדים כי "לא נמצאו לבסוף די ראיות להוכחה ברמה הנדרשת במשפט הפלילי, כי עוצמת ניגוד העניינים עולים כדי הפרת אמונים 'מושחתת', הפוגעת באמון הציבור במידה הנדרשת לפי אמות המידה שקבעה הפסיקה לצורך הוכחת העבירות בהן נחשד".
בהחלטתו [המשונה, י.י.] קובע רובינשטיין, כי לא ניתן יהא להוכיח "יסוד נפשי" לביצוע העבירה. עוד הוא קובע, כי למעשה לא היה ניגוד עניינים בין מטרות התורמים (שתרמו לעמותה), לבין הכספים שמשך מהעמותה, ברשות חברי העמותה - כדבריו.
בסיכום חוות דעתו כותב רובינשטיין:
"מן האמור עולה מה היו החשדות כנגד ח"כ הנגבי על אף שהראיות שנמצאו לא היו מספיקות להצביע על קיום ניגוד עניינים מובהק - ניגוד עניינים במתחם הפלילי - לצורך הוכחת העבירה של מרמה והפרת אמונים. חבר כנסת הקים עמותה למטרה ציבורית חשובה, גייס כספים עבור אותה מטרה ובפועל דווקא הוא עצמו, כמנכ"ל העמותה, שהיה אמור לנווט את משאביה לצרכים ציבוריים, משתמש בכספים באישור חבריו חברי העמותה - בעיקר לקבלת טובות הנאה בסכומים המהווים רוב הסכומים אותם גייסה העמותה, לפעולות שהלמו את תפקידו כחבר כנסת. זאת, לאחר שהגיש הצעת חוק פרטית, וראה - כדבריו בחקירות - חשיבות עצומה בקידומו של החוק, וזאת בשעה שקיבל משכורת כח"כ. יחד עם זאת, באשר לצד הנפשי הנוגע ליסודות העבירה, לא היתה זו עמותה יחידה ששימשה ככלי לשכר או לטובות הנאה במערכת הציבורית, ושנית, ח"כ הנגבי דיווח על הכנסותיו מהעמותה ליו"ר הכנסת וליועץ המשפטי של הכנסת, והדבר מעורר קושי בהוכחת היסוד הנפשי הנדרש בהן.
יצויין כי בתקופה הרלוונטית בהתאם לחוק חסינות חברי כנסת, זכויותיהם וחובותיהם, תשי"א-1951, היה חבר כנסת רשאי לקבל שכר בעד "עיסוק נוסף" בתנאי ששכר זה לא יעלה על מחצית שכרו כח"כ, וככל שבין היתר, לא יעלה זה חשש ל"אפשרות של ניגוד עניינים בין העיסוק לבין תפקידו כחבר כנסת". בשנת תשנ"ח שונה סעיף החוק וכיום חל איסור על חבר כנסת לעסוק בעיסוק נוסף בתמורה.
כללם של דברים - התמונה בה מדובר הצדיקה בעינינו פתיחה בחקירה ואף לכאורה סברנו כי יש מקום לכתב אישום כאמור, ואולם היה צורך ברמה של סיכוי סביר להרשעה וזו לא הושגה בסופו של יום, עם הכנתו הסופית של התיק.
כאמור, צר לנו על הימשכות הטיפול, אך כשם שחובתנו היתה לחקור, ולבדוק ולשקול, כך חשים אנו כי חובתנו היא לסגור את התיק אם נפלו ספקות, בהתאם לאמור לעיל".
_______________
הערה
: בשנתיים האחרונות סיפר לי מקור מסויים, שוב ושוב, כי לפי הבנתו/ידיעתו - כנגד צחי הנגבי לא יוגש כתב אישום. שומרים עליו, הסביר ונימק: הוא הפך ליקיר הצמרת המשפטית, עקב שירותיו אותה. אותו מקור חזר על זאת שוב ושוב, גם כאשר הודיע רובינשטיין כי החליט להגיש כתב אישום נגד הנגבי. "חכה ותראה", אמר. הנגבי, לפי אותו מקור, קיבל הבטחה שלא יוגש נגדו כתב אישום, ולא משנה מה ימצאו. לשאלה מי נתן את ההבטחה, אמר - "אל תשחק אותה טמבל. אתה יודע טוב מאוד". "חכה ותראה", אמר פעם אחר פעם, וצדק. היום (6.3.01) התקשר עמי שוב אותו מקור: "אתה רואה"? - צחק וקבל: "ואתה עוד נותן קרדיט למערכת". לא, עניתי. מערכת שאינה ממצה את הדין עם פרקליטת המדינה שסרחה (עדנה ארבל הוציאה מהמדינה 200 אלף ש"ח במסווה של פיצויים, שלא כדין ובמירמה ובתחבולה), מסרסת את עצמה, ומאבדת את יכולתה למצות את הדין עם עברייני צמרת. כך גם ארבל, שהשתתפה בהליכי קבלת ההחלטות בעניין הנגבי. לו אני הנגבי, במקרה של כתב אישום - הייתי טוען כנגד ארבל: קודם תחזירי את הכסף שלקחת מקופת המדינה. אחר-כך תדברי על אחרים. וארבל אינה היחידה. [פרטים מפרשת ארבל ראו קישור להלן]