בית המשפט המחוזי בתל אביב, בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים, דחה (יום א', 14.3.04) את עתירת העיתון מעריב והכתבת לענייני משפט דורית גבאי, למסור לידיהם את פרטי עסקת הטיעון של המדינה עם אלחנן טננבאום, כדי שיוכלו לפרסמם. העתירה הוגשה מכוח חוק חופש המידע.
בעתירת העיתון נטען, כי בין טננבאום למדינה "סוכם הסדר חקירה, לפיו הוא לא יועמד לדין ולא ירצה עונש מאסר בישראל בגין עבירות פליליות ומעורבותו לכאורה בעסקת סמים, והמדינה תסתפק כעונש בתקופה בה שהה בשבי החיזבאללה; עוד סוכם, כי במידה ויימצא שטננבאום שיתף פעולה עם החיזבאללה ומסר להם מידע רגיש מרצונו או שביצע עבירות הפוגעות בביטחון המדינה, כי אז יבוטל ההסדר, יוגש נגדו כתב אישום והוא יועמד לדין".
עוד טוען מעריב, כי בין טננבאום למדינה "סוכם, כי בכל מקרה יידרש טננבאום לעבור בדיקת פוליגרף נוספת שתבדוק את מידת האמינות של גירסתו המלאה בדבר האירועים".
ח"כים עתרו לבג"צ בדרישה דומה ובהמלצת השופטים - משכו עתירתם בחודש שעבר, עתרו חברי הכנסת חמי דורון ואופיר פז-פינס לבג"צ, בדרישה זהה לפרסם את פרטי עסקת הטיעון עם טננבאום. כן דרשו השניים, להורות למדינה לנמק מדוע לא תבטל את העסקה, שאינה סבירה לחלוטין, לדעתם. כזכור, העותרים משכו את העתירה לאחר שהנשיא אהרן ברק רמז להם באופן ברור, כי "לעתירה אין רגליים" וכי היא אינה "מסוג הדברים שבית המשפט ראוי, צריך ויכול להתערב בהם".
"החלטת הבג"צ", ציינה השופטת ד"ר דרורה פלפל, שדנה בעתירה המינהלית של מעריב, "לא הובאה לעיוני, ונכון ליום כתיבת פסק דין זה טרם פורסמה באינטרנט".
כזכור, בית המשפט הוציא בעבר, לבקשת המדינה, צו איסור פרסום על פרטי החקירה וכן על כל מידע הנוגע לעיסוקיו של טננבאום בצה"ל. בשבוע שעבר נקבע, כי צו איסור הפרסום יישאר על כנו, למעט נסיבות הגעתו של טננבאום ללבנון.
לתגובת המדינה לעתירה המינהלית, צורפה "תמצית עקרונות: הסדר החקירה", שצורפה אף לתגובת המדינה לעתירה לבג"צ של חברי הכנסת דורון ופז-פינס. ואולם, מעריב והכתבת דורית גבאי לא הסתפקו בתמצית, וכפי שאמרה השופטת פלפל, "למרות שאין להן כל השערה מה עשוי או עלול להיות ביתרת המסמך - הן עומדות על גילוי מלוא המסמך".
"עיון בתמצית המידע הרשמי שפורסמה", גילתה השופטת פלפל טפח, "מגלה שהוא כמעט זהה לידוע לעותרות". בניגוד לשופטי בג"צ, שלדברי נציגת המדינה בעתירה, עו"ד גלי בהרב-מיארה, "אף לא אבו לעיין בהסדר שנחתם", השופטת פלפל דווקא עיינה בו בטרם קיבלה את החלטתה: "בתום הטיעונים, ולאחר מחשבה שניה, סברתי שיש מקום שאעיין במסמך ההסדר... ועיינתי בו בלשכתי, בהיעדר הצדדים".
מעריב לא פעלו לפי הפרוצדורה שבחוק, אך נראה כי הצדדים הסכימו לדלג על שלב זה ראשית, ביקשה השופטת פלפל להסיר פגם טכני, שלטענת המדינה נפל בעתירה המינהלית: "סעיף 7 לחוק חופש המידע קובע, כי בקשה לקבלת מידע תוגש בכתב לממונה על חופש המידע או למי שהוסמך לכך על ידיו. החוק גם קובע בסעיף 3, כי ראש רשות ציבורית ימנה ממונה על חופש המידע. גורסת באת-כוח המשיבים, שהעותרים לא מילאו אחר הוראות הדין - ומכאן שבקשתם לא יכולה להידון בפני בית המשפט המינהלי, שתפקידו לבקר את החלטות הרשות במקרה של סירוב למתן מידע".
"ברמה הנורמטיבית", ציינה פלפל, "הטענה נכונה. בית המשפט המינהלי אמור לבדוק את שיקולי הממונה כשזה אינו מעביר את המידע. המטרה היא שהממונה יאסוף את כל החומר לרבות עמדת המשרד ומוסרם בצורה מסודרת לפונה. הפרוצדורה נועדה למנוע התדיינויות בבית המשפט. ומה המצב לעניננו? האם עמדו העותרים בהוראות החוק? - התשובה היא לאו - בא' רבתי".
"העותרות לא פעלו כמצוות המחוקק, ולא פנו לממונה על חופש המידע. יחד עם זאת, הרשות הציבורית לא הפנתה אותם אליו, כפי שדבר כזה אמור להיות, מצידה של הרשות הציבורית בבחינת: 'את פתח לו'. אדרבא, הדרג המלווה והמחליט בפרשיה זו שיש בה היבטים ביטחוניים ופליליים, הוא זה שקיבל את המכתב את הטלפון והוא זה שהשיב בשלילה למסירת מידע".
"אכן, כדבר שבשיגרה אין סיבה לדלג על הפרוצדורה שנקבעה בחוק: ברם הרשות הציבורית גם לא צריכה 'לשחק' לידיו של האזרח, ומחובתה להפנותו לגורם שמוסמך לתת לו תשובה לפי החוק. אם הדבר לא קורה, והאזרח מקבל תשובה עניינית שלילית, נראה כי בכך הסכימו שני הצדדים בדיעבד לדלג על השלב הקבוע בחוק, ועל כל פנים איני רואה מקום וסיבה להשיבם לתחילת הדרך, כשברור שהתשובה שניתנה הכא הינה התשובה הממצה המחייבת והסופית".
האם המדינה מחוייבת למסור את פרטי מסמך ההסדר עם טננבאום? משכך, התפנתה השופטת פלפל לדון בשאלה האם המדינה מחוייבת למסור לעותרים את פרטי מסמך ההסדר. המדינה טענה, כי סעיף 14(8) לחוק חופש המידע, עליו נסמכת העתירה כאמור, פוטר אותה מלמסור את המידע. סעיף זה קובע: "הוראות חוק זה לא יחולו על הגופים שלהלן, ועל מידע שנוצר, שנאסף או שמוחזק בידיהם... כל גוף או רשות שיש להם סמכות חקירה על-פי דין,לגבי מידע שנאסף או שנוצר לצרכי חקירה ולגבי מידע מודיעיני".
לדעת המשיבים, ציינה השופטת, "המידע... זה המסמך שנוצר, שעניינו כלי מוסכם על הצדדים: החוקרים והנחקר, לדרך שבה תמשיך להתבצע החקירה. מידע במשמעותו המילונית זה: 'דברי הסבר והודעה'. אפילו אם מנסחי החוק לא חשבו גם על מידע שנוצר במתכונת של מתווה חקירתי, אזי ההגדרה הרחבה לעיל אינה שוללת את האפשרות שמסמך הסדר שענינו מתווה חקירה מעין זה , שהוא על-פי התמצית שפורסמה מעין שעטנז בין הסכם עד מדינה לבין עיסקת טיעון - אכן נכלל בהגדרה זו".
"מתמצית המסמך שפורסמה על-ידי היועמ"ש, ברור כי מסמך ההסדר אינו מידע שנאסף, אלא הוא כלי חקירה שנוצר כדי להגדיר את תחומי החקירה את הביקורת על ידיעות שיימסרו על-ידי טננבאום...".
מטרת העתירה היא לספק יצר המציצנות השופטת פלפל אף מבחינה בין הדרישה לקבל את המסמך בעתירה לבג"צ של שני חברי הכנסת, שביקשו לקבלו "כדי לבסס את עמדתם בדבר הצורך בהתערבות בשיקול הדעת של היועמ"ש", לעומת הבקשה הזהה בעתירה המינהלית של מעריב. בענייננו, ציינה השופטת, "אם יותר לי לכנות זאת בלשון הפופוליסטית ביותר, התבקש בית המשפט לספק את יצר המציצנות הרחב של הציבור. זאת ותו לא... גם התמצית הרשמית שהוגשה לבית המשפט - פורסמה כבר בעיתונות. אם כן מה נותר?".
"אין מחלוקת שחוק חופש המידע אינו חוסם את יצר המציצנות הטבעי של הפרט. גם המציץ התמים והלא תמים, זכאי לקבל מידע מרשות ציבורית, אלא אם כן המידע נופל במסגרת אחד החריגים לחוק חופש המידע".
ביהמ"ש: טוב שיהא 'ערפל קרב' על דרכי חקירה "דרכי חקירה של גופים חוקרים הן מגוונות", ציינה השופטת פלפל בהחלטתה. "המחוקק רצה להגן על דרכים אלה, כדי לאפשר לגופים החוקרים, להפעיל כל פעם שיטות פעולה שונות, על-פי שיקול דעתם. מטבע החקירות, אך טוב הוא שבעת ביצוע חקירה יהיה: 'ערפל קרב' שיאפיל על מלוא השיטות או חלקן, על הדרך או 'היעדר הדרך'".
"לא ייתכן שכל מסמך שחובר במהלך חקירה, לצורך ביצועה, יגרום לכך שמי שרואה עצמו כשליח ציבור לעניין זה, יפנה לבית המשפט בבקשה לפרסם את אותו המסמך. ברור שהנחקר יודע מהו המסמך; גם עורכי דינו יודעים, וברמה של הגנה על זכויותיו הוא מוגן. יצרו של הציבור לדעת מה קורה בחדרי החקירה, לא צריך להיות מסופק, מכיון שהוא עלול להפריע לחקירה, על גווניה השונים לרבות מתן אינדיקציות מיותרות למעוניינים בדרך החקירה. ברמה העקרונית, יכול היה היועמ"ש להצביע על סעיף זה וגם לא לפרסם את תמצית ההסדר עם מר טננבאום, בשלב החקירה".
"נראה", שיבחה השופטת פלפל בסיום דבריה את המדינה, "שדווקא העניין הציבורי, הרגישות והפרטים השונים שהחלו להעסיק את דעת הקהל בהקשר אליו, גרמה לכך שהמשיבים 'לא התחבאו' מאחורי החסינות הטוטאלית המוענקת להם על-פי דין, ובצעד ציבורי ראוי לציון, המאזן את חסיונם האבסולוטי, הרגישות הביטחונית והפלילית של הפרשה, וייחודה של 'העלילה' - סיפקו מידע בתמצית על מה בעצם נסוב מירב החקירה. נראה, שבכך יש לשים קץ לריצה אחר המסמך הזה".
עת"מ 1416/04 מעריב הוצאת מודיעין בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל - משרד המשפטים ואח' 