שימוש בילדי תופת - לא דבר חדש

בחודשים האחרונים סוכלו שלושה מקרים של שימוש בילדים/נערים לביצוע פעולות טרור או פעולות תומכות טרור: פיגוע התאבדות בישראל על-ידי נער בן 17 שפוצץ עצמו ליד הכפר ג'ינספוט (ממזרח לקלקיליה); פיגוע ירי בעפולה על-ידי שלושה נערים בני 15-13 שנעצרו ליד מחסום צה"ל בג'נין; הברחת אמל"ח ממצרים באזור רפיח על-ידי נערים בני 14-11. מקרים אלה חשפו פעם נוספת את התופעה של ניצול ילדים ונערים על-ידי ארגוני הטרור: בני נוער שהוטמעו בהם מסרי שנאה והסתה נגד ישראל, גויסו מראשית העימות לביצוע פיגועים, לרבות פעולות התאבדות, ולהשתתפות בפעולות אלימות ופעולות תומכות טרור (הפגנות, התנגשויות עם חיילי צה"ל, הברחות, תצפיות, חפירת מנהרות וכו'). תופעה זו גררה לא אחת ביקורת קשה מצד גורמים ברשות הפלשתינית ובחברה הפלשתינית, אולם הרשות אינה נוקטת צעדים אפקטיביים נגדה ואף עושה בילדים ובנערים שנפגעו שימוש הסברתי נרחב מול דעת הקהל מבית ומחוץ. לפני כשבוע וחצי (15.3.04), נתפס ילד פלשתיני בן 12 כשברשותו מטען במשקל 7 ק"ג, גם כן במחסום חווארה. על-פי ההערכות, המחבלים ששילחו אותו למחסום ניסו לפוצצו בלא ידיעתו עם הגיעו למחסום באמצעות הפעלה מרחוק. האירוע הסתיים בשלום, כששוטרת במחסום זיהתה את המטען והמחבלים לא הצליחו לפוצצו מרחוק. יום למחרת (16.3.04) התרעמו על-כך אנשי תרבות ואקדמאים פלשתינים, שהשמיעו טיעונים נגד ניצול הילדים על-ידי ארגוני הטרור. אחמד אבו טחאינה, מומחה לסטטיסטיקה במרכז ללימודי פסיכולוגיה בעזה, אמר בשעתו לסוכנות הידיעות הצרפתית כי התופעה מנוגדת לערכים הפלשתיניים, מסבה נזק ל"התנגדות" ומשרתת את ישראל.

שלושת האירועים האחרונים בה נעשה שימוש בילדים [למעט תפיסת שני הילדים בשבועיים האחרונים]:

- סיכול פיגוע ירי בשטח ישראל (עפולה) על ידי נערים בני 13, 14 ו-16: השלושה תושבי טובאס (צפון מזרחית לשכם) נעצרו ב-26 בפברואר 2004 במחסום צה"ל ליד ג'נין, וברשותם אקדחים מאולתרים. הם מסרו בחקירתם, כי היו בדרכם לבצע פיגוע ירי בעפולה. המבוגר שבהם, בן ה-16, מסר כי גוייס לג'יהאד האיסלמי וכי הוא זה שגייס את שני הנערים האחרים; על-פי דיווח של סוכנות הידיעות AP משכם, השאירו השלושה מכתב בו ביקשו שלא להתאבל עליהם אם ימותו משום שהם יהפכו לשאהידים. במכתב הזדהו שניים מהם כחברי גדודי חללי אל-אקצא של הפת"ח והשלישי כחבר הג'יהאד האיסלמי. שיגורם לפיגוע גרר גינויים מפי בני משפחותיהם וביקורת מבכירים ברשות; - סיכול פעולת התאבדות על-ידי נער בן 17: ב-11 בינואר 2004 פוצץ עצמו איאד בלאל אל-מסרי, תלמיד תיכון משכם, סמוך לכוח צה"ל ליד הכפר ג'ינספוט, מזרחית לקלקיליה. לצה"ל לא נגרמו נפגעים. הנער, שהיה לבדו, ללא מלווים, חגור בחגורת נפץ, שוגר לפעולת התאבדות בישראל אך איבד דרכו, הבחין בכוח צה"ל ופוצץ עצמו. גדודי חללי אל-אקצא של הפת"ח וארגון הג'יהאד האיסלמי נטלו במשותף אחריות לפעולה. מותו של הנער גרר גינוי פומבי של משפחתו וביקורת בתקשורת הפלשתינית; - סיכול ניסיון הברחת אמצעי לחימה בסיוע נערים בני 14-11: ב-12 בפברואר 2004 ניסתה קבוצה של ארבעה נערים לחצות את הגבול מהצד הפלשתיני של רפיח לצידו המצרי במסגרת ניסיון הברחת אמצעי לחימה ממצרים לישראל. הנערים גוייסו על-ידי המבריחים כסייענים תמורת תשלום זעום. שלושה נערים (אחד מהם נפצע קל מאוד מירי צה"ל) נעצרו על-ידי צה"ל ונלקחו לחקירה. יצוין, כי באזור שבו פעלו הנערים מתקיימת תעשיית הברחות ענפה במסגרתה עושים ארגוני הטרור שימוש בנערים הן כסייענים לפעולות הברחה והן כחופרי מנהרות לשם הברחת אמצעי לחימה. בנוסף לכך, ממשיכים ילדים ונערים ליטול חלק בהפגנות ובאירועים אלימים, לעיתים באופן ספונטני ולעיתים ביוזמת ארגוני הטרור, ולא אחת הם נקלעים למעגל הלחימה בין המחבלים לבין חיילי צה"ל. יוזכר, כי לאחרונה (11 בפברואר) נפגעו ילדים ונערים בעת שהצטופפו יחד עם רעולי פנים שניהלו חילופי אש עם כוח צה"ל בשכונת א-סג'עיה שבצפון רצועת עזה.

מאפייני תופעת השימוש בילדים:

- במהלך העימות האלים מוכרת היטב התופעה של ניצול נערים וילדים על-ידי ארגוני הטרור השונים לביצוע פיגועים, לרבות פיגועי התאבדות, ולשילובם במגוון של פעולות אלימות ופעולות תומכות טרור. במסגרת זאת נשלחו ילדים ונערים להשתתף בהפגנות ובהתנגשויות עם חיילי צה"ל (לעיתים תוך הוצאתם מבתי ספר והפסקת הלימודים). כמו כן הסתייעו בהם ארגוני הטרור בהברחות, חפירת מנהרות, תצפיות ואיסוף מודיעין. זאת תוך ניצול חזותם התמימה (המקלה עליהם לעבור את מחסומי צה"ל, ולהתקרב לכוחות צה"ל ולישובים ישראלים), היותם מאתר אנושי נוח להשפעה ולגיוס בשל גילם הצעיר, ההסתה האינטנסיבית לה הם נתונים, והימנעות כוחות צה"ל מלפגוע בילדים ובנערים; - יצויין, כי תופעת גיוס נערים לפיגועי טרור, ושילובם בפעילות המבצעית כולל פעולות התאבדות הגיעה לשיאה במהלך 2002. מאז חלה ירידה בהיקף ניצול נערים לביצוע פעולות הטרור אולם תופעה זאת עדיין קיימת כפי שהומחש לאחרונה. כמו כן, נמשך השימוש בילדים ובנערים לפעולות תומכות טרור ועידודם להשתתף בהפגנות או בעימותים עם חיילי צה"ל; - הילדים והנערים, המשמשים לא אחת "בשר תותחים" עבור ארגוני הטרור, גדלים בסביבה המטמיעה בקרבם את ערכי השנאה לישראל ואת "תרבות המאבק" נגדה. ערכים אלו הם סופגים בביתם, במשחקים עם חבריהם, במסגדים, בטלוויזיה (המרבה בשידורי הסתה והתססה שבמוקדם עומדים ילדים ונערים) במערכת החינוך (הפורמאלית והבלתי פורמאלית), במחנות הקיץ, ובמגוון דרכים נוספות. חלקם מהווים, לאחר שבגרו, את מאגר כוח האדם של ארגוני הטרור. מקצתם משתלבים בפעילות אלימה ובפעולות טרור עוד בהיותם קטינים הן ממניעים לאומניים ודתיים (רצון ליטול חלק במאבק נגד ישראל ונכונות למות מות קדושים למען אללה) והן ממניעים כלכליים עבור טובות הנאה (פיתויים באמצעות סכומי כסף זעומים על רקע תנאי עוני ומחסור בהם הם גדלים); - תופעת השימוש בנערים ובילדים על-ידי ארגוני הטרור גררה לא אחת ביקורת קשה בחברה הפלשתינית אף בקרב אישים ברשות הפלסטינית. מפקד המשטרה ראזי ג'באלי הוציא במהלך 2002 הנחיות שיש להימנע משליחת תלמידי בתי ספר לאזורי התנגשויות על מנת שלא לסכן את חייהם. אולם הנחיות אלו נותרו "על הנייר" כאשר "הרשות הפלשתינית" נמנעה מלנקוט בצעדים אפקטיביים למניעת שילוב ילדים ונערים בפעילות האלימה. זאת הן כחלק מהאסטרטגיה של ערפאת והרשות שלא להתעמת עם ארגוני הטרור והן בשל עניינם שלא לפגוע בתנופת העימות נגד ישראל והן בשל רצונם לעשות הון הסברתי מפגיעות בילדים ובנערים שנגרמו בעת השתתפותם בעימות האלים; - ואכן הרשות הפלשתינית אימצה לעצמה אסטרטגיה הסברתית המדגישה את מקומם של הילדים והנערים באינתיפאדה תוך עשיית שימוש נרחב בפגיעות (בשוגג) שנגרמו על-ידי צה"ל או על-ידי אש פלשתינית בילדים שנקלעו למעגל הלחימה. במסגרת אסטרטגיה זאת מוצגת ישראל לעיתים קרובות כ"כובש חסר מעצורים" שאינו נרתע מלפגוע בילדים תוך הקרנת תמונות זוועה של ילדים הרוגים ופצועים בשידורי הטלוויזיה על מנת להעצים את הרושם ההסברתי. כמה מהילדים שנהרגו בראשית העימות משום שנקלעו למעגל הלחימה אף הפכו לסמלי המאבק הפלשתיני והוקדשו להם ספרים, מאמרים, שירים וסרטים. מותם (בשוגג) של נערים וילדים נוצל היטב לגריפת רווחים הסברתיים מול דעת הקהל העולמית ולליבוי רגשות שנאה ונקם וטיפוח תודעת המאבק האלים ברחוב הפלשתיני.

עידוד תופעת התאבדות הילדים בחברה הפלשתינית:

ארגוני הטרור, ובעיקר תנועת החמאס, מרבים לעשות שימוש במסרים איסלמיים מיליטנטים המעודדים את הירתמות הילדים והנערים לעימות ואת תופעת השתלבותם בפעילות צבאית, כולל פעולות התאבדות. כך למשל: - סלאח שחאדה, מי שהיה אחד מראשי החמאס ברצועה, התבטא בראיון (אתר האינטרנט "איסלם און ליין", 26 במאי 2002), כי יש להכשיר את הילדים כראוי לפני ביצוע הפיגוע ולגייס אותם ליחידה מיוחדת בזרוע הצבאית של תנועת החמאס על מנת להנחיל להם תרבות של ג'יהאד (מלחמת קודש) צבאי וללמד אותם להבחין בין טוב לרע; - ד"ר פדל אבו הין, מרצה לפסיכולוגיה, רואיין בנושא זה בסרט שהוקרן בטלוויזיה בשם "ילדים אוהבי המולדת ומות הקדושים". הוא ציין, כי הילד הפלשתיני מבין שבאמצעות ה"שהאדה", מות תוך כדי מאבק והקרבה למען אללה [במשתמע ע"י ביצוע פיגועים] הוא יכול לזכות בכבוד ובהערכה ואין משמעות הדבר שחייו מסתיימים. ה"שהאדה" לדבריו מדרבנת את הילדים ליטול חלק פעיל בעימות נגד ישראל (הטלוויזיה הפלשתינית, 27 ביוני 2002); - רשא רנטיסי, אשתו של עבד אל-עזיז רנטיסי, התבטאה בפני התקשורת הערבית, כי היא מחנכת את ילדיה להתנגדות ולג'האד (מלחמת קודש). היא הוסיפה :"אני מקווה שאני, בעלי וילדי נקבל את ה"שהאדה" [מות קדושים למען אללה] על מנת להוכיח, כי אנו הראשונים המקריבים את ילדנו למען אללה"; "אללה נדיב עמנו, מפני שילדנו מתים כלוחמים, אנו יחד עמם מצפים למוות למען אללה בכל רגע" ( "אל-ביאן", 17.6.03); - זאת ועוד, הטמעת ערך המוות כחלל למען אללה (ה"שהאדה") בפני ילדים ונערים אינו נחלתם של ארגוני הטרור האיסלמיים בלבד, אלא גם של ערפאת והרשות הפלסטינית. כך למשל נשא ערפאת נאום לרגל "יום הילד הפלשתיני" ששודר בטלוויזיה הפלשתינית (1 ביוני 2003) בו העביר ערפאת מסר איסלמי מיליטנטי לילדי פלשתין. המסר, המסתמך על מסורות איסלמיות, מעודד את ילדי פלשתין להיות לוחמים הניצבים בקו החזית האיסלמי ("רבאט") תוך נכונות למות על קידוש שם אללה ותוך הענקת מעמד מועדף לנופלים חלל [ה"שהידים"].

ביקורת כלפי התופעה:

- לעומת זאת הוטחה, לא אחת, ביקורת קשה נגד סיכון חיי תלמידי בית ספר ובעיקר נגד משלחי נערים לפעולות התאבדות. הביקורת הושמעה מצד גורמי הרשות, משפחות הילדים, מנגנוני הרשות ופובליציסטים בתקשורת הפלשתינית. כך למשל: - בני משפחתם של שלושת הנערים שנשלחו לפיגוע ירי בעפולה (26 בפברואר, 2004) וגורמים בכירים ברשות הביעו כעסם על שיגור השלושה. השר הפלשתיני סאיב עריקאת התבטא (AP משכם), כי: "לילדינו צריכים להיות תקווה ועתיד ואל להם להפך למחבלים מתאבדים. אנו רוצים שהם יהיו רופאים או מהנדסים...". בני משפחתו של אחד מהנערים (טארק אבו מחסן) זעמו על כך שהג'יהאד האיסלמי גייס את השלושה לפעולה שקרוב לוודאי תוביל למותם. בהתייחס למכתב שהשאירו השלושה ציינה אמירה אבו מחסן, אימו של הנער, כי "בני אינו יודע כיצד לכתוב מכתב שכזה ומעולם לא השתייך לאחד הארגונים. מישהו מבוגר כתב עבורו את המכתב", (סוכנות AP משכם); משפחתו של איאד אל-מסרי, התלמיד בן ה-17 שנהרג ליד ג'ינספוט, פרסמה באופן חריג הודעה בעיתון "אל-איאם" (14 בינואר 2002) הדורשת לחקור את נסיבות מותו של בנה. המשפחה הבהירה התנגדותה לשיגור בנה למשימתו, תיארה את מותו כ"מוות סתמי המעורר שאלות לגיטימיות" וטענה, כי בנה "נשלח לבצע פיגוע התאבדות חסר סיכוי שתוצאותיו [היו] ידועות מראש"; - מותו של הנער ליד ג'ינספוט גרר מאמרי ביקורת נוקבים בתקשורת הפלשתינית. כך, למשל, חאפז אל-ברגותי עורך יומון הרשות הפלשתינית "אל-חיאת אל-ג'דידה" (16 בינואר 2002) ציין, כי נסיבות מותו של איאד אל-מסרי "מעלות מחדש את שאלת גיוסם של צעירים בשנות הנערות שלהם, כאשר ידוע כי הנביא מחמד בעצמו סירב לגייס נערים צעירים לפשיטות שערך..."; - ב-24-23 באפריל 2002 ניסו שלושה נערים פלשתינים בני 14-12, תלמידי בית ספר מעזה, לחדור לישוב נצרים על מנת לבצע בו פעולת התאבדות. באתר האינטרנט של החמאס פורסם (24 בפברואר 2002), כי הנערים הללו נשלחו על-ידי החמאס בעקבות החלטתם לנהל ג'יהאד (מלחמת קודש) נגד היהודים. מותם עורר בזמנו תרעומת עזה מצד תושבי הרצועה, אשר החלו לעקוב בדאגה אחר ילדיהם בבתי הספר ברצועה אף ייחדו באותה עת שיעורים שהוקדשו למאבק בתופעה. בינואר 2003, על רקע ביקורת שהתעוררה בעקבות ניסיון חדירה לישוב אלי סיני של שלושה נערים חמושים בסכינים התבטאו בכירי החמאס נגד השימוש בנערים לצורך ביצוע פיגועים; - העיתון "אל-איאם" דיווח באותה תקופה (31 באפריל 2002), בה הגיעה תופעה זו לשיאה 1, כי בכינוס של אגודת העיתונאים בעזה יצאו המשתתפים נגד תופעת הנערים המתאבדים. באותו כינוס נדונו דרכים לטיפול בתופעות השליליות שהתפשטו בחברה הפלשתינית ובין השאר בתופעה של ילדים ונשים ההופכים ל"מטענים מתפוצצים". [מתוך: המרכז למורשת המודיעין: www.intelligence.org.il].