תגובה מעניינת יחסית בעולם להצהרתו של ראש הממשלה אריאל שרון, לפיה יאסר ערפאת עשוי לאבד, בקרוב, את מעמדו כמנהיג העם הפלשתיני. בולטת במיוחד היא תגובת הטיימס הלונדוני, שדן בשאלה: מי יהיה מחליפו של ערפאת.
הסוגיה, שהיתה בימים כתיקונם מעלה ביקורת רבה על ישראל, נדונה מבלי להעלות כל טרוניה נגד הממשל הישראלי. הביקורת היחידה היא כלפי יאסר ערפאת, שבהתנהגותו איבד את האמון שרחש כלפיו העם הישראלי בשיא תהליך השלום.
ערפאת, מסביר עורך המדור הפוליטי, ריצ'רד ביסטון, הוא ככל הנראה האדם השנוא ביותר בישראל כיום. עד עתה, מסביר ביסטון, לא יכלו הישראלים להיפטר מערפאת, מאחר והעולם ראה בו כמנהיגם הלגיטימי של הפלשתינים. כעת, המצב השתנה, וארה"ב, ואחריה רבות ממדינות העולם המערבי, מדגישות כי לישראל זכות להגנה עצמית.
העיתון מתייחס למועמדים הבולטים להחליף את ערפאת ונותן פרופיל קצר על כל אחד. המועמדים הם: מרוואן ברגותי, אבו עלא, אבו מאזן, מוחמד דחלאן ו-ג'יבריל רג'וב.
העיתון תאר מספר סיטואציות אפשריות לחילופי השלטון. מצב הרוח הנוכחי, אומר ביסטון, קובע כי קשה יהיה למצוא מנהיג גרוע יותר מערפאת, מבחינת ישראל, וכי כדאי להמר כעת.
סיטואציה אפשרית ראשונה היא זו שבה הרשות תשרוד תחת מנהיג חדש, ככל הנראה אבו עלא, או אבו מאזן. מוחמד דחלאן ימשיך לשמש אחראי על ענייני הבטיחות היום-יומית בעזה, וג'יבריל רג'וב ימלא את התפקיד בגדה המערבית.
סיטואציה אחרת היא כזו בה תתמוטט הרשות לגמרי, ותפולג למנהיגים מקומיים רבים. זה יקשה על היחסים עם ישראל, ומשמעות הדבר שיהיה צורך לקבוע הסכמי שיתוף פעולה עם מנהיגים רבים. סיטואציה זו דווקא עשויה להיות טובה לישראל - אם יצליחו להפריד ולמשול בקבוצות.
סיטואציה אחרונה, המסוכנת ביותר מבחינת ישראל, היא סיטואציה בה ישתלטו החמאס והג'יהאד האיסלמי על הרחוב. סיטואציה כזו תמנע כל סיכוי לשלום בעתיד הקרוב, אך תאפשר לישראל לפעול כרצונה בשטחים, ותטה את דעת הקהל העולמית לכיוונה.
