פרקליטויות מחוז המרכז ומחוז תל אביב פנו היום לבתי משפט השלום בפתח תקוה ובתל אביב (בהתאמה), בבקשה לזמן לדיון את גלעד שרון, ולחייבו להסביר מדוע עדיין לא מסר את המסמכים בפרשות האי היווני וסיריל קרן, הדרושים לחקירה הפרשות. במידה וההסבר לא יספק, מבקשת הפרקליטות לפעול נגד שרון במישור הפלילי, על-פי פקודת ביזיון בית המשפט.
כזכור, ב-29 למרס דחה בית המשפט העליון את ערעורו של שרון וחייבו למסור את המסמכים המבוקשים, כל עוד אלה ב"שליטתו" [
ראו קישור].
המשנה לנשיא (בדימ.) תאודור אור, והשופטים אליהו מצא, מישאל חשין, דורית בייניש ואדמונד לוי, קבעו פה-אחד כי שרון חייב למסור למשטרה את כל המסמכים שברשותו, לרבות אלה שב"שליטתו" הקונסטרוקטיבית, אלא אם באמת אין באפשרותו להשיגם.
במידה וישנם מסמכים שהוא טוען כי אינו יכול להשיגם, הוסיפו השופטים, עליו לפנות לבית משפט השלום ולשכנעו מדוע הוא אינו יכול להשיגם. השופטים הזכירו, כי מדובר בצו שהוציא בית המשפט המחוזי עוד בחודש יולי 2003. בינתיים, חלפו 8 חודשים וטרם נמסרו המסמכים.
בבקשות שהגישו עו"ד איטה נחמן, מנהלת מחלקה (מחוזי) בפרקליטות מחוז המרכז, המרכזת את החקירה בפרשת האי היווני, נטען כי מבקשתו של גלעד שרון שהוגשה לאחר שניתן פסק הדין של בית המשפט העליון, בה ביקש לקיים ביקורת שיפוטית על קיום הצו, ומטבעם של המסמכים והחפצים עצמם כמו גם מחומר הראיות שבידי המדינה, "עולה לא רק שהמסמכים והחפצים המבוקשים נמצאים בשליטת המשיב, אלא שעד ליום זה ממש בוחר הוא שלא להמציאם, ותחת זאת מכין 'טיוטות' מכתבים לרואי חשבון ולבאי כוחו של מר [דוד] אפל, שעה שהיה עליו לפנות אליהם (ולאחרים אליהם הועברו המסמכים על-ידו, אם אמנם הועברו), לקבל מהם את המסמכים ולהמציאם ללא דיחוי".
בבקשה שהגיש עו"ד גל לברטוב, סגן בכיר א' וממונה בפרקליטות מחוז תל אביב (פלילי), נטען כי שרון מכלה את זמנו "בכתיבת 'טיוטות' מכתבים לרואי חשבון, בנקים וסיריל קרן", שעה שהיה עליו לפנות אליהם כדי לקבל מהם את המסמכים ולהמציאם ללא דיחוי.
"המסמכים והחפצים אותם נצטווה המשיב למסור לפני 9 חודשים", נטען בשתי הבקשות, "נמצאים בשליטתו, בחזקתו וברשותו, ואין הוא רשאי לחמוק מחובתו להמציאם בטענה, לפיה די בבקשתו 'לצד שלישי' (כביכול) זה או אחר, למסרם 'אם הם קיימים ברשותו', אלא עליו להמציאם ללא דיחוי. היכולת להמציא את המסמכים היא בידי המשיב.
החובה להמציאם מוטלת עליו" [ההדגשה במקור; נ.ש.].
"בנסיבות אלה", מוסיפים הפרקליטים, "מתבקש בית המשפט הנכבד לזמן את המשיב להופיע בפניו ולהורות לו למסור על-אתר את כל המסמכים והחפצים המפורטים בצו. אם יטען כי מסמך זה או אחר אינו ברשותו, בחזקתו ובשליטתו - מתבקש בית המשפט הנכבד להעמידו לחקירה על טענתו זו כדי להעמידה במבחן הביקורת השיפוטית, בהתאם להנחיותיו של בית המשפט העליון".
ולבסוף, מדגישה הפרקליטות כי פקעה סבלנותה והבינה את הרמזים העבים ששיגרו שופטי המחוזי והעליון, לפיהם יש לנקוט בהליך של ביזיון בית המשפט, במידת הצורך: "אם לא ימסור המשיב את כל המסמכים והחפצים ולא יניח את דעתו של בית המשפט כי נבצר ממנו למסור מסמך זה או אחר - יתבקש בית המשפט לאכוף על המשיב ציות לצו לפי סעיף 6 לפקודת ביזיון בית המשפט".
כזכור, סגנית נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב, השופטת דבורה ברלינר, כתבה בהחלטתה עליה ערער שרון לעליון, כי המדינה היתה צריכה לפעול נגד שרון במישור הפלילי: "על-פני הדברים, אכן לא היה מקום להגשת הבקשות על-ידי המדינה, בשלב שבו הוגשו. שכן למעשה המדינה לא עתרה לסעד, או תוצאה אחרת מזו שכבר היתה קיימת ממילא מכוח קיומם של הצווים".
"אם סברה המדינה כי המערער אינו ממלא את הצווים, ואי-מסירת כל המסמכים הנקובים בצו, היא לכאורה, אי-קיום או הפרתו, פתוחה היתה בפניה הדרך לנהוג כפי שנוהגים בכל אדם שאינו ממלא הצו, ולפעול מכוח פקודת בזיון בית המשפט, או שמא, מכוח הוראת סעיף 287 לחוק העונשין (הפרת הוראה חוקית), או כל דרך אחרת".
הפרקליטות מבקשת כעת לקבוע את מועד הדיון ב-18 לחודש, המועד שנקבע לדיון בבקשתו של גלעד שרון לקיים את הביקורת השיפוטית על הצו.
ב"ש 3390/03 (שלום ת"א, השופטת שרילזי); ב"ש 2852/03 (שלום פ"ת, השופטת לב-און)