היועץ המשפטי לממשלה אליקים רובינשטיין, קובע - בתגובתו לבית המשפט העליון - כי אין עילה ואין מקום לערוך משפט חוזר לאריה דרעי. אי לכך הוא מבקש מבית המשפט לדחות את בקשתו של דרעי למשפט חוזר.
ההחלטה בנושא זה נתונה עתה להכרעתו של נשיא בית המשפט העליון, אהרן ברק.
רובינשטיין מנמק את החלטתו - לפיה אין מקום להענות לבקשת דרעי למשפט חוזר, בשורה ארוכה של נימוקים. נביא כאן את עיקרם, כפי שהוצגו על-ידי רובינשטיין, בתגובה המחזיקה 85 עמ':
- העד יעקב שמולביץ מסר לבית המשפט המחוזי את ידיעתו באשר לנושא השווייצרי [לגבי נושא זה נטען כי הוא מסר עדות שקר, י.י.]. לטענת רובינשטיין, העד אמר שישנם פרטים נוספים שלא הובאו בפני בית המשפט, בשל מגבלות הדין השווייצרי לעת מסירת העדות. "לדעתנו, בנושא חקירתו ואישומו בשווייץ לא שיקר עד המדינה בעדותו בבית המשפט אלא השיב תשובות נכונות למיטב שיפוטו והערכתו את מצב הדברים עובר למסירת עדותו";
- ככל הנראה, לפחות חלק מהעובדות לחקירתו ולאישומו של שמולביץ בשווייץ היו ידועות לסניגוריה, וזו בחרה להעלותם רק עתה - לאחר שנחסמו הדרכים המשפטיות בתום הערעור ועם דחיית הבקשה לדיון נוסף;
- גם אם "יצויר, שלא כדעתנו, כי אכן כצעקתה ועדותה עד שמולביץ פגומה", אין בכך כדי להשליך על עצם הרשעתו של דרעי, כיוון ש"ההרשעה עומדת בעינה גם בלעדי עדות זו";
- בסוגיה המרכזית לא הסתמך בית המשפט המחוזי על גירסתוה עובדתית של העד;
- לטענת רובינשטיין, המבקש - דרעי, ידע עוד לפני עדותו של שמולביץ במארס 1997 על כתב האישום שהוגש נגדו. "מדבריו של המבקש עולה לכאורה כי כתב האישום אולי אף היה ברשותוט. כן יודע הוא לספר על חומר נוסף שהיה בידי ההגנה על עד המדינה ושותפתו לעסקים בשווייץ. הדברים עולים גם מדברי סניגורו של המבקש, עו"ד דן אבי-יצחק, בפרוטוקול החקירה הנגדית של עד המדינה".
בסיכום תגובתו נמנק רובינשטיין, כי הבקשה למשפט חוזר היא ניסיון נוסף ומאוחר לקעקע את עדותו של עד המדינה יעקב שמולביץ, "מתוך מהלך כפול, שזרועו האחת הטענה, כי שיקר בבית המשפט ושקריו לא נחשפו, וזרועו האחרת הטענה, כי אילו נדחתה עדות העד שמולביץ מכל וכל, לא היתה ההרשעה עומדת, לשיטת המבקש. זהו - במהותו - תורף הדברים. בחוות דעת זו ניסינו להראות, בין השאר, כי לא היא, וכי אין מתקיימת אף לא אחת מהעילות הקבועות בחוק למשפט חוזר".
בתגובתו לבית המשפט מנסה רובינשטיין להדוף גם ביקורת/דעות שהועלו בנושא זה מצד אישי ציבור (ובהם: פרופ' רות גביזון, שמאמרה פורסם כאן באתר). וכך הוא כותב:
"היה מי שטען מחוץ לגדרי הבקשה, כי יש מקום להיעתר לה אולי גם בהעדר עילה משפטית, כדי שמשפט חוזר ירכוש את אמונם של חלקים בציבור המטילים ספקות בהרשעה. ואולם, המדובר בתיק שנדון והוכרע בשתי ערכאות, תוך הקדשת מלוא תשומת הלב של השופטים, בהחלטות מפורטות. ספק אם רבים התיקים, שנדונו בהעמקה כזאת. ועוד, במהלך הדרך, שעבר תיק זה מראשית חקירתו, לכל אורכה, נפגעו רבים ונגררו אם לאישומים פליליים ואם למבוכות אחרות, ואין צורך להכביר מילים; אין מקום עוד להארכה מלאכותית של הדרך, אשר הגיעה לדעתנו לסיומה".
