חברים, חברות, מוסיקה רועשת ובילויים עד השעות הקטנות של הלילה, הם העניינים הבסיסיים במתכון של ויכוח בין הורים לילדיהם בגיל העשרה. אבל במקום להימנע ממריבות אלו, האם עלינו לאמץ אותם אל חיקנו?
הויכוחים הלוהטים והשתיקות הזועמות, המאפיינים את המריבות המשפחתיות הם בהחלט חוויה שכל אחד עבר בשלב מסויים - או כמתבגר שמשוכנע כי פגעו בו שלא בצדק, או כילד זעפן או כהורה מלא חרדה.
אנשים רבים מבזבזים זמן רב למדי, כדי להימנע ממריבות אלו, אך האם הם מבזבזים את זמנם?
מחקר של אוניברסיטת קיימברידג' טוען, כי ויכוחים בין אמהות לבנותן בנות העשרה הם למעשה סימן למערכת יחסים בריאה.
פסיכולוגים רבים מסכימים לקביעה זו, ומציינים כי מתבגרים בנים זקוקים גם הם לוויכוחים עם אביהם. לטענתם, המשפחות שמעולם לא חוות התרגזויות שכאלו בין הורים לילדים, הן אלו עליהן אנו צריכים לרחם...
במהלך שלוש השנים האחרונות, ד"ר טרי אפטר, פסיכולוגית חברתית באוניברסיטת קיימברידג', האזינה ל-23 זוגות של אמהות ובנותיהן שדיווחו על יותר מ-120 ויכוחים בינהם.
ד"ר אפטר בחרה בזוגות אלו מאחר והם רבו יותר מכל אחד אחר - ממוצע של ויכוח בכל יומיים וחצי, 15 דקות בכל פעם.
לבנים המתבגרים יש מוניטין של רגזנות והתנהגות תוקפנית, אך הם רבים עם הוריהם רק אחת לארבעה ימים, כשכל ויכוח נמשך בדרך כלל כ-6 דקות.
למרות מערכת היחסים ההפכפכה של אם-בת, ד"ר אפטר מצאה כי מערכת יחסים זו היתה חזקה במיוחד ורבת ערך, וכי הוויכוחים התכופים הובילו להבנה גדולה יותר.
"נערות מתבגרות מתווכחות לעיתים קרובות עם אמותיהן כדי לספק מידע עדכני על הנושאים בהן הן מתעניינות, השקפותיהן ויכולותיהן", אומרת ד"ר אפטר.
עוד הוסיפה ואמרה, כי "הן האמהות והן בנותיהן הראו, כי הן מעריכות מערכת יחסים קרובה, ונוקטות בצעדים כדי לשפר את ההבנה בין אחת לשנייה, גם במהלך ריב".
הסיבה לוויכוח צעקני יכולה להיות כמעט כל דבר, משעורי בית ועונש של ריתוק לבית ועד השמלה שהאמא בחרה ללבוש או כיצד היא נוגסת בתפוח, אומרת ד"ר אפטר. לדבריה, מחקרים קודמים, לעיתים קרובות מדי, התייחסו לריבים אלו בשלילה ומכאן גם כאל משהו שיש להצטער עליו.
כששתי בנותיה הפכו לבנות עשרה וכחניות טיפוסיות, העניין שלה בהתבוננות חדשה ושונה על הבעייה הוצת. "לא יכולתי להאמין כי האהבה, שהיתה כסלע יסוד, יכולה להתמוסס בגיל ההתבגרות", אמרה.
"אצל בנותי עלו השאלות "אני יכולה להישאר בחוץ? אני יכולה ללכת לשם? למה אני צריכה לחזור לפני החברות שלי? הן גם חשבו שלא ידעתי שום דבר, ושנאו את החרדות שלי ואת היחס שלי אליהן, לטענתן, כתינוקות".
ד"ר אפטר טוענת כי הויכוחים הם חלק מההתנהלות הנורמלית, משנות באופן תדיר את מערכת היחסים ומספקות לבנות את ההזדמנות להראות שהן אינן ילדות קטנות יותר אלא הן הופכות לנשים.
לטענתה הלקח הגדול של הקשבה והבנה יכול להיות מיושם בכל מערכת יחסים של הורה וילד. לא צריך להסתכל רחוק כדי למצוא דוגמאות למערכת יחסים קשה בין הורים לילדים.
די בטוח שגם ראש ממשלת בריטניה, טוני בלייר, רב פעמים רבות עם בנו יואן, לאחר שנעצר על כך שהיה שיכור בלסטר סקוור כשהיה בן 16. ודוגמא נוספת של ד"ר אפטר היא של הנסיך צ'ארלס שנאלץ להעניש את הארי על כך ששתה ועישן מריחואנה כשהיה עדיין קטין.
ויכוחים בין הורים וילדיהם בני העשרה משני המינים, הם חלק מחיי המשפחה ולמרות שהם יכולים להיות מאד מרגיזים אין הם משהו שצריך לדאוג בגללו, אומרת הפסיכולוגית ומנהלת 'קו טלפון לילדים', קרול איסטון.
"ילדים יגדלו להיות מאד כנועים אם הם לעולם לא יתעמתו עם הוריהם. אבל מה שאין הם רוצים הוא לחץ קבוע וחרדה שיכולה לנבוע מכך".
ד"ר אפטר מזהירה מויכוחים שיכולים להזיק, לגבי ילד בכל גיל, שחש כי לא מקשיבים לו וכי מתעלמים מדעותיו.
קריסטין נורת'אם, יועצת בכירה בתחום מערכות יחסים אומרת כי "למרות שוויכוחים יכולים להיות לוהטים ומלאי זעם, אם מגיעים למסקנות בסופם ומוצאים דרך לפתור את הבעייה הם בהחלט שווים את זה".
אך בעוד הפסיכולוגים אומרים כי אנו עושים נכון אם אנו רבים, ישנם אלו המאמינים כי יש לנו עדיין הרבה מאד רגשות כלואים שאנו 'מתים' להוציא החוצה.
תסתכלו בכל אופרת סבון המשודרת היום בטלוויזיה, וסביר להניח שלא תצטרכו לחכות הרבה לפני שהדמויות יתחילו בריב כלשהו - לשמחתם של מיליוני הצופים.
מפיקה של אופרת סבון בריטית אומרת כי "אנשים מסתכלים באופרות סבון בגלל שבחיים האמיתיים הם מבזבזים את זמנם כשהן מנסים להמנע מעימותים. אנחנו מדליקים את הטלוויזיה ורואים אנשים שאומרים את כל מה שאנחנו לא מעיזים לומר לאנשים הקרובים אלינו".