"ההתערבות של גורמים פוליטיים בעלי השקפה כלכלית-חברתית ברורה בתכנים המשודרים בשידור הציבורי מסוכנת. התערבות זו מקבלת גיבוי של ההנהלה המקצועית והנבחרת, ומונעת התמודדות שווה של בעלי תפיסות כלכליות-חברתיות אחרות. מצב זה מאפשר לקבוצה קטנה, ממשלתית ופרטית, לקבוע את מידת ואופני ההתייחסות לנושאים חברתיים כלכליים, זאת, תוך העלמת מידע מהציבור".
כך נאמר בנייר עמדה שהוציאה קבוצת ארגונים לשינוי חברתי, לקראת כנס חירום בנושא: "האם חופש הביטוי החברתי-כלכלי בשידור הציבורי בסכנה?".
הארגונים הם: "אג'נדה- מרכז ישראלי לאסטרטגיה תקשורתית", "האגודה לזכויות האזרח בישראל", "ידיד – מרכזי זכויות בקהילה", "שתי"ל – שירותי תמיכה וייעוץ לארגונים", "קשב – מרכז להגנת הדמוקרטיה", "בית מועצת יחד- אסיפה מייעצת לישראל, ע"ר", "המרכז לפלורליזם יהודי" ו"פורום הארגונים החברתיים".
בארגונים הביעו דאגה מכך שאנשי מקצוע מהשורה הראשונה נאלצים לעזוב בזה אחר זה את השידור הציבורי, או לחילופין להיות מודחים מתפקידם, כמו הכתבת אורלי וילנאי-פדרבוש, ששימשה כתבת לענייני רווחה בערוץ 1 ונתפסה כמקצועית, מוערכת ואמינה, ולמרות זאת הודחה מתפקידה.
הכנס יתקיים היום (ד', 21.4.04) בשעה 17:00, בבית סוקולוב בתל אביב, בהנחייתה של מרב מיכאלי.
בכנס ישתתפו עו"ד ד"ר יובל קרניאל, מהמסלול האקדמי של המכללה למינהל ויו"ר קשב - המרכז להגנת הדמוקרטיה, שידבר על גבולות חופש הביטוי בשידור הציבורי; מנחם (מוקי) הדר, כתב ערוץ 1 וחבר ועד עובדי הטלוויזיה; עו"ד עדי הדר, יו"ר ועדת הביקורת של מליאת רשות השידור; ד"ר יוסי דהאן, מנהל חטיבת התקשורת במכללה למשפטים שברמת גן; ד"ר לינדה עפרוני, כלכלנית ומשפטנית, מומחית ליחסי עבודה; ויקי כנפו - מנהיגת מאבק האימהות החד-הוריות.
נייר העמדה של הארגונים: חופש ביטוי חברתי-כלכלי בשידור הציבורי אנו, קבוצת ארגונים לזכויות אזרח ולשינוי חברתי, רואים בדאגה את ההתערבות של גורמים פוליטיים בעלי השקפה כלכלית-חברתית ברורה בתכנים המשודרים בשידור הציבורי, התערבות זו מקבלת גיבוי של ההנהלה המקצועית והנבחרת, ומונעת התמודדות שווה של בעלי תפיסות כלכליות חברתיות אחרות.
מצב זה מאפשר לקבוצה קטנה, ממשלתית ופרטית, לקבוע את מידת ואופני ההתייחסות לנושאים חברתיים כלכלים. זאת, תוך העלמת מידע מהציבור. אנו חרדים מכך שאנשי מקצוע מהשורה הראשונה נאלצים לעזוב בזה אחר זה את השידור הציבורי, משום שאינם מוכנים להיכנע להתערבות בתכני העיתונות המקצועית.
אנו רואים בשידור הציבורי כלי מרכזי ביצירת דיון חברתי-כלכלי פתוח ומעמיק, אשר במהותו עומדת החובה להביא בפני הציבור מידע מהימן ומקיף, ולספק פרשנות וניתוח מקצועיים ואמינים שאינם תלויים בלחצים של גורמים אינטרסנטיים חיצוניים.
חזותו של שיח חברתי-כלכלי רציני בתקשורת, אינה מסתכמת בתוספת בשעות דיון המוקדשות לנעשה בפריפריה הדרומית והצפונית של מדינת ישראל, או בהגדלת מספר סרטי התעודה העוסקים בחיים בעיירות הפיתוח. שיח חברתי-כלכלי אמיתי הוא כזה שאינו מציג את המדיניות הכלכלית והשלכותיה על המצב החברתי כשתי ישויות נפרדות המתקיימות בספירות אחרות, אלא לוקח בחשבון את יחסי הגומלין בין השתיים וההשפעה הברורה של כל מדיניות כלכלית על המצב החברתי, הפערים החברתיים וכד'.
שיח חברתי-כלכלי רציני ופלורליסטי נותן במה שווה לעמדות כלכליות חברתיות שונות ומאפשר לצרכני התקשורת להבין את הקשר בין כל מדיניות מוצעת להשלכותיה.
השידור הציבורי, ברדיו ובטלוויזיה, מחויב להעלות לדיון, יום יומי, את הסוגיות החברתיות המטרידות את החברה הישראלית לגווניה, את בעיות החינוך, הרווחה, הבריאות, התעסוקה, הדיור, התרבות, התקשורת, הצרכנות, תוך מתן דגש לקשר הישיר שלהן למדיניות הכלכלית ולסדרי העדיפויות המוכתבים על-ידי משרד האוצר.
נכון להיום, לא ניתנת זכות הדיבור אמיתית לצבורים רחבים ולתפיסות כלכליות חברתיות שונות ובמקרים מסוימים יש חשש לסתימת פיות מכוונת. העיתונות מעדיפה להציג את המציאות העכשווית בצורה שטחית ודו-מימדית ובצבעי "שחור" ו"לבן". הקבוצות החלשות נתפסות כעילגות ומסכנות, ואי-הסכמות מהותיות על המדיניות החברתית כלכלית מוצגת כעימות בין ה"אותנטי והרגשני" ו"בעל המקצוע האובייקטיבי".
תפקידה וחובתה של התקשורת הוא להביא בפני הציבור את מגוון הדעות ותפיסות העולם הרווחות בחברה. חובה זו מוטלת ביתר שאת על השידור הציבורי. יתירה מכך, השידור הציבורי מחוייב לתת במה דווקא למי שאין הפרוטה מצויה בכיסו ולמי שאין לו המשאבים והקשרים לניהול מערכות הסברה ופרסום במאות אלפי שקלים מכספי משלם המיסים.
השידור הציבורי, חייב להתייחס לגווניה של החברה הישראלית כאל בעלי משקל, כל אחד בתחומו מבלי להציג חלקים נרחבים ממנה כקוריוז, או גחמה חולפת של תימהונים. יכולתו של עורך חדשות, כתב שטח או פרשן להביא את הדברים בצורה עיתונאית העומדת בכללי האתיקה מחד, אך מאפשרת הבהרת הנושאים והסברתם לציבור הצופים ההדיוט, היא השאלה המרכזית העומדת על הפרק.
השידור הציבורי הוא אחד מסמלי הממלכתיות ומשומרי הדמוקרטיה וככזה חייב להיות בלתי תלוי וחופשי מאימת השלטון בכל תחומי השיח הפוליטי החברתי והכלכלי.
