"אנו מבקשים ממך לחזור בך מהפגיעה הקשה בחופש הביטוי ובחופש האקדמאי". כך מבקשת (יום א', 25.4.04) האגודה לזכויות האזרח משרת החינוך, לימור לבנת, שהודיעה בסוף השבוע כי תחרים את אוניברסיטת בן-גוריון שבנגב, "כל עוד זו תוסיף לשמש כביתו האקדמי" של ד"ר לב גרינברג, מרצה במחלקה לסוציולוגיה פוליטית.
ד"ר גרינברג, ששימש כדובר בתנועת "יש גבול" ואף נכלא בעבר בגין סירובו לשרת בשטחים, כתב בחודש שעבר, במאמר שפורסם בעיתון הבלגי "בלגיה החופשית", כי "רציחתו" של השייח' אחמד יאסין היא חלק ממדיניות המהווה "רצח עם סימבולי" שמבצעת ישראל בפלשתינים.
מאמרו של גרינברג תוקף בחריפות את מדיניות הממשלה. הנה פנינים נבחרים מתוכו [
ראו קישור למאמר המלא, אם כי בנוסח מרוכך יותר]: "האנשים היחידים שסבלו מהשואה מבצעים כעת רצח עם בקרב הפלשתינים. זוהי פעולה פלילית. הממשלה של המדינה היהודית מבצעת עתה רצח סמלי של העם הפלשתיני. היות והעולם לא יאפשר חיסול מלא, מתבצע חיסול סמלי. עצוב, מדכא, מחייב תגובה. כבן לעם היהודי, כאזרח ישראלי מודאג, אני מגנה את המעשה המתועב, וקורא לקהילה הבינלאומית להציל את ישראל מעצמה, ובמיוחד לקהילה האירופאית להתערב בצורה ישירה ופעילה, ולמנוע את הקזת הדם ההדדית הצפויה".
עוד כתב גרינברג, הידוע בקיצוניותו הבולטת, כי "ממשלת ישראל פורעת והורסת את העם הפלשתיני באופן א-סימטרי. ישראל המציאה את הז'רגון הביורוקרטי וזאת כדי להסוות את פעולותיה הקרימינליות. רצח נקרא חיסול יעד, כיבוש ודיכוי נקראים סיום הפסקת האש. ממשלת ישראל מובילה את המזרח התיכון לג'יהאד. העולם חייב לעצור את שרון - ומייד".
לבנת: ההנהלה נותנת מחסה למרצה המסית נגד ישראל השרה לבנת פנתה לנשיא האוניברסיטה, פרופ' אבישי ברוורמן, בבקשה לפעול לסילוקו של גרינברג מן המוסד. "לאור החלטת הנהלת האוניברסיטה להימנע מלנקוט בפעולה כלשהי בעקבות דברי ההסתה החמורים של גרינברג, אינני יכולה מבחינה מצפונית לעמוד לצד הנהלת האוניברסיטה באירועים... כל עוד האוניברסיטה מתכוונת להמשיך ולשמש כביתו האקדמי של מרצה שכזה".
"איך נוכל לטעון כי אנטישמיות אינה יכולה לחסות תחת כנפי חופש הביטוי, כשהנהלת אוניברסיטת בן-גוריון נותנת בית ומחסה אקדמי למרצה הנוטל חלק פעיל בהסתה נגד העם היהודי ומדינת ישראל?", תהתה לבנת במכתבה.
לבנת הוסיפה, כי הצעד המצפוני בו היא נוקטת, הינו הכרחי כיוון ש"בתקופה שבה אקדמאים בעולם מחרימים אוניברסיטאות ואנשי מחקר ישראלים ואנחנו דורשים מהעולם לקבל את אנשינו, אנחנו צריכים גם לתת דוגמה".
יצויין, אגב, כי אין זו הפעם הראשונה שלבנת מלינה בפני פרופ' ברוורמן על מאמריו הקיצוניים של גרינברג. מקרה דומה אירע לפני כשנתיים, אולם אז לא נקטה לבנת בסנקציות.
דובר אוניברסיטת בן-גוריון אמר בתגובה לפרסום המאמר, כי "קיים חופש ביטוי והמחשבה על-יסוד הדמוקרטיה, החברה המערבית והפלורליזם באוניברסיטה כמו בן-גוריון. חבר הפקולטה הביע דעות שונות. באקדמיה, על עורכי מחקר להיות רגישים למצב, אך זו זכותו של כל אזרח. על כל פנים, דעתו של ד"ר גרינברג היא שלו בלבד".
מאמרו של גרינברג העלה את קצפם של יהודים ובלגים התומכים בישראל. תורמים אירופאים ואמריקנים שהעבירו כספים לאוניברסיטת בן-גוריון, מאיימים כעת לנתק את קשריהם עם האוניברסיטה. גם העובדה כי שרת החינוך, המשמשת מתוקף תפקידה כיו"ר המועצה להשכלה גבוהה, מסרבת להגיע לכינוס חבר הנאמנים, שבמסגרתו מגיעים התורמים המרכזיים של האוניברסיטה לישראל, עשויה להקשות על גיוס תרומות בארה"ב למשל.
"הצטערנו לשמוע את הודעתך" "הצטערנו לשמוע את הודעתך", כותב עו"ד אבנר פינצ'וק מהאגודה לזכויות האזרח, לשרה לבנת. "חופש הביטוי והחופש האקדמי של מרצים ושל האוניברסיטאות הם כידוע זכויות יסוד – נשמת אפה של הדמוקרטיה. החופש האקדמי נתפס כ'חירות העומדת בפני עצמה' ולעיתים אף 'ביטוי שחופש הביטוי אינו מגן עליו, עשוי לחסות תחת כנפיו של החופש האקדמי'".
"החופש האקדמי הוא הוא הערובה למעמדן וליוקרתן של האוניברסיטאות בישראל. לכן דווקא 'בתקופה שבה אקדמאים בעולם מחרימים אוניברסיטאות ואנשי מחקר ישראלים', כדבריך, חשוב לשמור מכל משמר על החופש האקדמי", מציין עו"ד פינצ'וק.
"התערבותך בחופש האקדמי", מוסיפה האגודה במכתבה, "על דרך של הפעלת לחץ ישיר על אוניברסיטת בן-גוריון, על-מנת שזו תפטר את ד"ר גרינברג, לא כל שכן – היענות אפשרית של הנהלת האוניברסיטה ללחץ מעין זה, דווקא הן יוציאו את דיבתה הרעה של ההשכלה הגבוהה בישראל וישמשו את המתנכלים לנציגיה".
כאשר שר או בעל תפקיד רשמי אחר חש אי-נוחות או קשיים מצפוניים הנובעים ממהות תפקידו, כותב עו"ד פינצ'וק במידה של ציניות, "הפתרון הראוי יהא לאפשר לו להשתחרר מתפקידו".
"אותו חיץ, העומד בין המדינה לבין תכניה וביטוייה של ההשכלה הגבוהה בישראל, מהווה גם את קו הגבול, שמעבר לו אין אוניברסיטה רשאית להתערב בעבודתם ובהתבטאויותיהם של המרצים והמרצות שבשורותיה. מסיבה זו מנועה אוניברסיטת בן-גוריון מלפטר את ד"ר גרינברג בשל התבטאויותיו, גם לו היתה חפצה לעשות כן ולפגוע בכך בשמה הטוב".
