אורי אבנרי, העיתונאי ומנהיג תנועת השמאל הקיצונית, גוש שלום, הזהיר בראיון לרשת הטלוויזיה הערבית, אל-ג'זירה (יום ב', 3.5.04), כי כעת, לאחר שראש הממשלה, אריאל שרון, הובס במשאל שנערך בקרב חברי הליכוד בנושא תוכנית ההינתקות [ראו קישור], קיים חשש כי יחליט להתנקש בחייו של יו"ר הרשות הפלשתינית, יאסר ערפאת.
"בימיו הרגילים שרון מסוכן ובלתי צפוי", אמר אבנרי, "אולם כעת הוא חיה פצועה, ולכן מסוכן ובלתי צפוי עוד יותר. שרון עלול להתנקש בחייו של ערפאת או לבצע פעולות תיאטרליות כנגד הפלשתינים, כדי לפייס את הקיצונים במפלגתו".
מאמר לרגל יום העצמאות במאמר שפירסם אבנרי (שבת, 1.5.04) ימים אחדים לאחר חגיגות יום העצמאות ה-56 של מדינת ישראל, טען חבר הכנסת לשעבר, כי יום העצמאות היה "יום של בריחה מן המציאות - בשעה שהמדינה כולה חיכתה לפיגועי נקם על הריגת השייח' אחמד יאסין והד"ר עבד אל-עזיז רנתיסי. יום של נוסטלגיה לישראל של השנים הראשונות, הנראות עכשיו כשנים של תום ונעורים".
אבנרי ציין, כי בטקסי יום העצמאות לא נאמרה "אף לא מילה אחת על הפלשתינים, חלילה. אף לא מילה אחת על העובדה שהצבא חדל מזמן מלהיות צבא הגנה על המולדת, והפך למשטרה קולוניאלית מגואלת-בדם. שחיל האוויר המהולל, שהשמיד ב-1967 תוך שעות מעטות את חילות האוויר של שלוש מדינות ערב, מתמחה עכשיו בהוצאות להורג ללא משפט של פעילים פלשתיניים, לא אחת יחד עם נשותיהם וילדיהם ועוברי אורח מקריים".
"בעוד כמה ימים יזכרו הפלשתינים את האסון שפקד אותם לפני 56 שנים", כתב אבנרי, "יהיה זה יום של אבל וגעגועים וזעם, יום של נוסטלגיה לפלשתין שהייתה וזעם על מה שקרה וקורה. יהיו הפגנות, נאומים ויריות באוויר. הכל יזכרו את ה'נכבה', האסון, כאשר מחצית מבני העם הפלשתיני גורשו מבתיהם ומאדמתם על-ידי אוייב אכזר. רבים מהם נמקים עד היום במחנות פליטים עלובים, כשהם שורדים בחסדי המוסדות הבינלאומיים המספקים להם אוכל וחינוך".
"הפליטים יזכרו בגעגועים את 450 כפריהם, שנכבשו על-ידי האויב ונמחקו מעל פני האדמה, כפרים שכל אחד מהם מצטייר בדמיונם כגן-עדן קטן, מוקף בוסתנים ושדות. הם יעלו בנוסטלגיה את התמונות של חיפה ויפו, רמלה ובאר-שבע, שכונות טלביה וקטמון בירושלים, וכולן ייראו ככליל השלמות והיופי".
"הפלשתינים יסתכלו בראי הקסם של העבר, והם יראו בו עם שחי בארצו באידיליה, עד שבאו זרים בני עוולה וגזרו עליהם חיי חרפה ומצוקה, דיכוי וגלות, וישועה אין".
"וכך, כל אחד משני העמים חי בתוך בועה סגורה משלו, מנותק מהאחר, ולמעשה מנותק גם מכל העולם. בתוך הבועה שלו מטפח כל עם את תחושת הקורבן, את זכר העוולות שנעשו לו, את הזעם על העם השני, האכזר, הרצחני והנתעב. כל צד מאמין בצדק המוחלט שלו, וממילא באי הצדק המוחלט של היריב".
"הבועה הזאת היא בית סוהר, סגור יותר ואטום יותר מכל כלא מוקף חומה וגדרות. הישראלים והפלשתינים הם בני ערובה של עולמם הרוחני. הם לא מסוגלים לראות זה את זה. הם לא מסוגלים לראות את העולם כמות שהוא. הם רואים רק את הראי, אותו ראי קסם המראה רק מה שהם רוצים לראות", כתב אבנרי.