המבקר קובע: המשטרה צותתה באופן בלתי חוקי לשיחות אינטימיות, רפואיות ואישיות

אצבע מאשימה

מבקר המדינה, אליעזר גולדברג, קובע בדוח השנתי שהגיש (54ב), כי המשטרה ביצעה האזנות סתר בשורה ארוכה של מקרים, וזאת תוך חריגה החוק, מהלכות פסוקות של בית המשפט העליון ומכללים של המשטרה. המבקר מפנה אצבע מאשימה, וקובע כי המשטרה פגעה בפרטיות של נשים, אישים ציבור, ילדות וחשודים. ממצאי דוח המבקר מאששים את הפרסומים שלנו כאן ובמעריב, אותם התחלנו לחשוף בסוף 2000. קבענו, כי ראש אגף החקירות, משה מזרחי, הוא שהנהיג את שיטת האזנות הסתר הבלתי חוקיות, וזאת תוך פגיעה קשה בחשודים וברבים אחרים. מצאנו, כי פרקליטת המדינה, עדנה ארבל, היא שנתנה למזרחי את הגיבוי לבצע האזנות סתר באופן שאינו עולה בקנה אחד עם החוק. המבקר אינו נוקב בדוח בשמותיהם של האישים האחראים למעשים החמורים. ואולם, מהדוח ברור מי האישים האחראים למצב זה. המבקר נמנע בדוח מהתייחסות למעשים הבלתי חוקיים שנעשו בפרשת אביגדור ליברמן (ממנה פרצה פרשת האזנות הסתר), ומנמק זאת בצורך להימנע "מכפילות בבירור".

מדגם מייצג

התופעה נחשפת עתה במלוא חומרתה בבדיקה המדגמית שערך המבקר. משרד מבקר המדינה, כותב גולדברג, בדק במשטרה את "תהליכי הגשת הבקשות להאזנות סתר, את אופן ביצוען של ההאזנות ואת המידע שהופק מהן; נבדקו בעיקר נושאים אלה: השגת יעדן של ההאזנות, תמלול השיחות שהוקלטו בהן, בחינת השיקולים להגשת בקשות לביצוע האזנות סתר, ניהול תיקי האזנות סתר והבקרה על ביצוע ההאזנות. הבדיקה נעשתה באמצעות מדגם סטטיסטי מייצג של 206 תיקי האזנות סתר שביצעה המשטרה בשנת 2001".

ארבל הכחישה, ונתנה גיבוי למזרחי

במשך תקופה ארוכה מאוד המשיכה ארבל להכחיש כי קיימת תופעה של האזנות סתר בלתי חוקיות, וטענה כי מדובר בפרסומים כוזבים שנועדו לפגוע אישית בראש יאחב"ל (דאז) משה מזרחי ובה עצמה. במהלך שלוש שנים חשפנו כי אכן בוצעו האזנות סתר בלתי חוקיות ותומללו שיחות בניגוד לחוק וזאת למרות צווים מגבילים של בית משפט. בין היתר תומללו, בניגוד לחוק, שיחות של: אישי ציבור (בהם בנימין נתניהו, אריאל שרון, יצחק נבון, משה קצב), אנשי עסקים רבים, עורכי דין, צעירות-קטינות (בנות של חשודים-מואזנים), נשות מואזנים, רופאים, בני משפחה ועוד.

הנה כמה אמירות מן הדוח:

- נמצא, כי בכמחצית מתיקי המדגם תומללו או תוקצרו שיחות בנושאים אישיים, שיחות בנושאים רפואיים ושיחות חולין, שלא הייתה להן רלוונטיות לחקירה. שיעור התיקים שבהם נמצאו תמלילים או תקצירים של שיחות שנעשו אגב פגיעה בפרטיות במידה העולה על הנדש... ב-21% מהתיקים, שבהם נמצא שבית המשפט קבע במפורש בהיתר הגבלות לתמלול, נמצאו תמלילים או תקצירים של שיחות שנעשו בניגוד להגבלות שנקבעו; בתיקים אחרים נמצא שתומללו או תוקצרו שיחות שיש עליהן חיסיון על-פי דין (שיחות בין עורך דין ללקוח); ובתיקים אחדים נמצא שתומללו או תוקצרו שיחות של אישי ציבור, שנעשו בלא שהתקבל אישור בעל תפקיד בכיר במשטרה להאזנה, כנדרש בהוראות המשטרה. - מהבדיקה של תיקי המדגם עלה, שב-48% מתיק המדגם נמצאו תמלילים או תקצירים של שיחות או קטעי שיחות, שהיה בתמלולן משום פגיעה בפרטיות במידה העולה על הנדרש: תומללו או תוקצרו "שיחות חולין", שיחות שעסקו בנושאים אישיים או ביחסים אינטימיים, שיחות על המצב הרפואי של הדובר ועוד. - כך, למשל, תומללו שיחות שבהן אשת האדם שצוין בהיתר מספרת לחברתה, בין היתר, על קשייה לתפקד ועל טיפול פסיכולוגי שניתן לבנה; שיחות שבהן אשת האדם שצוין בהיתר משוחחת עם חברתה על יחסיה הבלתי תקינים עם בעלה; שיחות של מי שצוינה בהיתר על יחסיה עם בעלה ועל כוונתה להתגרש ממנו, וכן שיחות על מצבו הבריאותי של בעלה; שיחות מהאזנת סתר בבית עסק שקשורות לעבודה בעסק ושיחות פרטיות של אחת העובדות; שיחות שבהן מי שלא הייתה החשודה על-פי ההיתר, משוחחת עם אמה על בעיותיה הנפשיות ועל התעללות מינית שחוותה בילדותה; שיחות של מי שלא צוינה בהיתר, עם אישה שחוותה התעללות מינית, שיחותיה עם אבי בנה על יחסיו עם בנה ושיחותיה עם הגננת של בנה על בעיותיו; שיחות של מי שצוינה בהיתר עם מרכז לסיוע לנפגעות תקיפה מינית שבהן היא מספרת שבילדותה נפגעה מהתעללות מינית במשפחה ועובדת המרכז מייעצת לה בנושא זה. - ... ב-21% מתיקים אלה... נמצאו תמלילים או תקצירים של שיחות שנעשו בניגוד להגבלה... - לדעת משרד מבקר המדינה, הממצאים מלמדים כי לא במעט מקרים מתומללות או מתוקצרות "שיחות חולין" ושיחות אישיות שאינן רלוונטיות לחקירה, דבר שאין הדעת סובלתו... - ... בשלושה תיקים נמצאו תמלילי שיחות או פקסים שבהם עלו דברים שהוחלפו בין עורכי דין לבין לקוחותיהם בקשר לדיונים בתיק מעמד אישי, תביעות כספיות מחברת ביטוח וסכסוך כספי - שחל עליהם חיסיון. - ארבעה מתיקי המדגם עסקו בהאזנות לאישי ציבור. לא נמצאו מסמכים המעידים שלפני ביצוען ננקטו ההליכים שפורטו לעיל: בשלושה תיקים לא נמצאו מסמכים המעידים שהמשטרה קיבלה מראש אגף החקירות או מראש אמ"ן אישור להגשת הבקשה להאזנת סתר, ולא נמצאו אסמכתאות לכך שנשקלה הרגישות המיוחדת של האזנות אלה; בתיק רביעי נמצא שהוקלטו אגף אורחא שיחות של אישי ציבור, והן תומללו אף שהן לא היו קשורות לנושא החקירה, ללא אישור של אחד מבעלי התפקידים האמורים ובחריגה ממגבלות ההיתר. [עד כאן ציטוטים מדוח המבקר].

האזנות מיותרות ובלתי מוצדקות

המבקר מצא בבדיקה, כי נוסף לחריגות מהחוק, עושה המשטרה שימוש בהאזנות סתר באופן בלתי מוצדק. כותב המבקר (ציטוט): "תכליתה המקורית והעיקרית של האזנת הסתר היא השגת מידע על החשוד ועל העבירה שבעניינם ניתן ההיתר, הכול כפי שהוגדר בבקשה כמטרת ההאזנה. נמצא, כי רק מיעוטן של ההאזנות (12.5%) השיגו את יעדן ביחידות המחוזיות, המבצעות 85% מהאזנות הסתר (לעומת 45.5% של ההאזנות שהשיגו את יעדן ביחידות הארציות)". "נוסף על כך, ב-30% מהתיקים ביחידות המחוזיות וב-21.7% מהתיקים ביחידות הארציות נמצא שההאזנות לא הניבו מידע רלוונטי על החשוד והעבירה שבעניינם ניתן ההיתר, אך הופק מהאזנת הסתר מידע כללי להעשרת המאגר המודיעיני או מידע על עבירות שלא בעניינן ניתן ההיתר (ולא עבירות הקשורות אליהן). על-פי הוראות הדין, אכן מותר להפיק מהאזנות מידע נוסף, מודיעיני או חקירתי, על עבירות או על אנשים שלא בעניינם ניתן ההיתר, ולהשתמש בו בדיעבד להוכחת כל עבירה (גם עבירה שאינה פשע) או להעשרת המידע המודיעיני. אולם מידע זה הוא מעבר למטרות שלשמן נועדה ונתבקשה ההאזנה מלכתחילה, ועל כן לא ניתן לראות בהשגתו השגת יעדה של ההאזנה".

המבקר מזהיר: יש למנוע פגיעה שלא לצורך במי שמאזינים לו

המבקר קובע בדוח כי המשטרה לא הקפידה בכבודם של החשודים ומואזנים אחרים. בפתח הדוח בעניין זה כותב המבקר (ציטוט): "יש לנקוט את כל הצעדים כדי למנוע פגיעה שלא לצורך במי שמאזינים לו, ובייחוד במי שלא צוין בהיתר. נמצא, כי בכמחצית מתיקי המדגם תומללו או תוקצרו שיחות בנושאים אישיים, שיחות בנושאים רפואיים ושיחות חולין, שלא הייתה להן רלוונטיות לחקירה. שיעור התיקים שבהם נמצאו תמלילים או תקצירים של שיחות שנעשו אגב פגיעה בפרטיות במידה העולה על הנדרש גבוה ביחידות המחוזיות משיעורם ביחידות הארציות. ב-21% מהתיקים, שבהם נמצא שבית המשפט קבע במפורש בהיתר הגבלות לתמלול, נמצאו תמלילים או תקצירים של שיחות שנעשו בניגוד להגבלות שנקבעו; בתיקים אחדים נמצא שתומללו או תוקצרו שיחות שיש עליהן חיסיון על-פי דין (שיחות בין עורך דין ללקוח); ובתיקים אחדים נמצא שתומללו או תוקצרו שיחות של אישי ציבור, שנעשו בלא שהתקבל אישור בעל תפקיד בכיר במשטרה להאזנה, כנדרש בהוראות המשטרה. "בפסיקת בית המשפט העליון ובהוראות המשטרה נקבעו השיקולים שיש לשקול לעניין הצורך בהאזנת הסתר מול מידת הפגיעה בפרטיות הכרוכה בה. הועלה, כי בשקילת השיקולים שנקבעו לא הקפידה המשטרה למשל באלה: במרבית תיקי המדגם נעשו האזנות לקווי טלפון בבתים פרטיים, ובדרך כלל התבקש וניתן היתר האזנה לכל השיחות בקו ולא לאדם מסוים, אך לא נעשו פעולות מקדימות לאיסוף מידע על משתמשים אחרים בקו הטלפון; בחלק מהתיקים לא נמצאו אסמכתאות לקיומו של קשר בין החשוד לבין העבירה או בינו לבין מקום ההאזנה; לפי החוק משך תוקפו המרבי של היתר הוא שלושה חודשים. בפסיקה נקבע, כי יש לשקול לפני הגשת בקשה להיתר את חיוניות מלוא תקופת ההאזנה המבוקשת. נמצא, שלרוב התבקש היתר למלוא התקופה, בלא שנומקה בבקשה לבית המשפט חיוניות פרק הזמן המרבי. "הצורך לצמצם את הפגיעה בפרטיות לצורכי פעולות חיוניות מחייב למקד את הבקשה ככל האפשר בהאזנה לאדם מסוים ובעבירה שהוא חשוד בביצועה, או שאת ביצועה מבקשים למנוע, ולהימנע ככל האפשר מהגשת בקשות להאזנות נרחבות שיש בהן כדי לפגוע בפרטיותם של מי שאינם קשורים לעבירה. נמצא, כי ככלל מגישה המשטרה לבית המשפט בקשות להיתר האזנה לקו טלפון ולא לאדם מסוים, בלא לנמק מדוע לא ניתן להגביל את ההאזנה לשיחות של אדם מסוים, כנדרש על פי הנחיית המשטרה. כמו כן מוסיפה המשטרה כדבר שבשגרה ללא הנמקה, לשמו של האדם שהיא מבקשת להאזין לו ושיש לה מידע עליו, את המילה "ואחרים", וכן מוסיפה לעבירה המיוחסת לחשוד את המילים "ועבירות פליליות אחרות". בהגשת בקשות כוללניות כאלה נוצרת למשטרה, מניה וביה, סמכות, ושיקול דעת בצדה, באשר לתמלול כל השיחות המוקלטות בקו הטלפון. "הדיון במשטרה בהחלטה לבקש האזנת סתר ותיעודו הם תהליכים שנועדו להבטיח את קיום מטרת החוק ואת האיזון בין הזכויות שבבסיסו. הועלה, כי יחידות המשטרה אינן מתעדות את תהליך שקילת הצורך בהאזנת הסתר מול מידת הפגיעה בפרטיות הכרוכה בה, ואת נימוקיהן להחלטה על הגשת בקשה להאזנת סתר. אי-תיעוד התהליך אינו הולם הפעלת סמכות פוגענית זו. "המידע המשמש יסוד לבקשה להיתר להאזנה חייב להישמר, בהיותו התשתית העובדתית לבקשה להיתר ונוכח האפשרות שיידרש לצורכי חקירה. נמצא, כי בנוגע לכ-16% מתיקי המדגם לא נמצא בתיקי המשטרה ובמאגרי המידע המשטרתיים מידע הנוגע לחלק מהנימוקים שנרשמו בבקשה, ובכלל זה המידע שהיה הבסיס לבקשה. ב-6% מתיקי המדגם פורט בבקשה רק חלק מהמידע שהיה בידי המשטרה. "יחידות המשטרה אינן מקפידות על קיום הכללים שקבעה המשטרה, ובכלל זה על כללי רישום השיחות שהוקלטו בהאזנה (למשל, זיהוי הדוברים ואופן זיהוים, ציון שפת המקור של שיחות שהתנהלו בשפה זרה); על סדרי ביצוע ההאזנות; על מתן מידע בכתב למתמללים על נושא החקירה והנחיות בכתב לתמלול; על ניהול תיקי ההאזנות; ועל ביצוע בקרה שיטתית ומתועדת על האזנות הסתר. "בדיווח לגורמי הבקרה החיצוניים - היועץ המשפטי לממשלה והכנסת - המשטרה מדווחת על מספר כתבי האישום שהוגשו ועל מספר תיקי החקירה שנפתחו ושבמסגרתם נעשתה האזנת סתר. ואולם המשטרה אינה מציינת בדיווח את תרומתה של ההאזנה להגשת כתב האישום או לפתיחת תיק החקירה, ואין בדיווח הבחנה בין האזנות שהניבו מידע רלוונטי על האדם והעבירה שבעניינם ניתן ההיתר, לבין האזנות שלא הניבו מידע כלשהו בקשר אליהם. הבחנה זו ראוי שתיעשה, כדי שניתן יהיה לעמוד על מידת השגת יעדן של האזנות הסתר".

הממצאים של רובינשטיין

במשך שלוש שנים (ולמעשה גם עתה) המשיכה ארבל ליתן גיבוי למזרחי. כל מי שעסק בחשיפת פרטים נוספים בפרשה, הוקע והושמץ כאילו הוא עושה זאת מתוך שיקולים זרים וכדי לסייע לפושעים. ארבל היא שהיתה בין מובילי המשמיצים. ארבל המשיכה גם לאחר מכן להעניק גיבוי למזרחי ולאנשיו לבצע האזנות סתר בלתי חוקיות תוך עבירה ברורה על החוק. כאשר נאלץ היועמ"ש אליקים רובינשטיין להורות על חקירת מח"ש, עמדה ארבל בדרכו וניסתה לחבל בחקירה, בכמה משלביה; כאשר הגיע רובינשטיין למסקנות חמורות והחליט לפעול נגד מזרחי, פעלה ארבל לעיכוב פרסום החלטותיו. ביום 23.10.03 פרסם רובינשטיין דוח ובו ממצאי החקירה (תיק מח"ש 2403/02). עיקרי הדברים: בוצעו האזנות סתר ותומללו שיחות באופן בלתי חוקי ובניגוד להגבלות שנקבעו על-ידי בית משפט; תומללו באופן בלתי חוקי שיחות פרטיות, שיחות פוליטיות, שיחות הנוגעות לצנעת הפרט, שיחות אינטימיות ועוד. הסנקציה עליה החליט: המלצה לשר לביטחון פנים להדיח את מזרחי מתפקידו כראש אגף החקירות, בכפוף לשימוע. ארבל לא השלימה עם החלטה זו. לכן בחרה לבצע "הפיכת חצר". אם עד להחלטה היתה בחזקת ממליצה ו/או מחווה דיעה, הרי שבאותו שלב היא חצתה את הקווים. ביום 24.1.03 [יום אחרי הודעתו/החלטתו של רובינשטיין] היא כתבה והפיצה חוות דעת הנוגדת את עמדתו/החלטתו של רובינשטיין. את המסמך העבירה אל השר לביטחון פנים, מפכ"ל המשטרה, פרקליטת מחוז דרום ומנהל מח"ש. כמובן שדוח זה הגיע גם אל מזרחי עצמו, וזה, יחד עם ארבל וגורמים נוספים השתמש במסמך לניגוח רובינשטיין.