סערה במערכת הפוליטית: "תופעת הסרבנות יכולה להיות לכאורה תופעה חיובית, המייצגת מעורבות ואיכפתיות חברתית... יש לי הבנה לתופעה של צעירים הנאבקים על אמונות ודעות". דברים אלה לא היו מסעירים היום (ב', 10.5.04) את המערכת הפוליטית, אלמלא אומרם היה אחר מאשר ראש התביעה הכללית בישראל והיועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז.
את הדברים אמר מזוז במושב הפתיחה של הכנס השנתי הרביעי של לשכת עורכי הדין באילת, שעסק בנושא גבולות הציות לחוק. מלבד מזוז, במושב נטלו חלק גם עו"ד ד"ר יעקב וינרוט, ד"ר דוד אנוך מהאוניברסיטה העברית (סרבן בעצמו), פרופ' איליה ליבוביץ' מאוניברסיטת תל אביב, פרופ' רון שפירא - דיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן, הפרקליט הצבאי הראשי - האלוף ד"ר מנחם פינקלשטיין ואורי אליצור, עורך כתב העת "נקודה".
מזוז: שאלת גבולות הסובלנות לסרבנות תיבחן ע"י איזון בין ערכים היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, פתח בדיון מסגרת אודות תופעת הסרבנות בדגש על הסרבנות המצפונית, אוניברסלית וסלקטיבית כאחד. מזוז הציג את תופעת אי-הציות לחוק כחלק אינטגרלי של המציאות הישראלית ושל השיח הציבורי הישראלי.
מזוז הבהיר כי לדעתו, התואמת את ההלכה המנחה שנפסקה בבית המשפט העליון בפסק דין זוננשיין, "את שאלת גבולות הסובלנות לסירוב לציית לחוק מטעמי מצפון, יש לבחון מבחינה נורמטיבית, בדרך בה נבחנות דילמות ערכיות-מוסריות אחרות, היינו על-ידי איזון בין הערכים או האינטרסים המתנגשים".
לדבריו, התמודדות המדינה ובתי המשפט עם תופעת הסרבנות נעשית בראייה פרקטית, תוך התייחסות לנסיבות הזמן והמקום. זו הביאה לאבחנה שביסוד גישת שלטונות צה"ל, בין סרבנות מצפון אוניברסלית לבין סרבנות סלקטיבית. כגוף מאורגן, אמר מזוז, נדרש השלטון להתייחס להשלכות הכלל חברתיות של הסרבנות. כך למשל, בעבר נהג צה"ל לכבד סרבנות סלקטיבית. "שינוי המדיניות נובע מהתרחבות תופעת הסרבנות שדרשה שימוש בכלים פרקטיים עם בחירה שיסודותיה נשענים על מניעים פילוסופיים", אמר היועץ.
עם זאת הוא ציין, כי באופן אישי הוא "חש סימפטיה לאותם צעירים אידיאליסטיים הנאבקים על דעותיהם ואמונותיהם". זאת ועוד, ההתמודדות מול הסרבנים אינה נוחה, שכן הם אינם עבריינים פליליים "קלאסיים". למרות זאת, הוסיף מזוז, "המדינה אינה מכירה בסרבנות הסלקטיבית כעילה לאי גיוס או לאי שירות, והמשמעות של אותה אי הכרה הינה בעצם כך שעל אותו פרט לשאת במחיר של אמונתו המצפונית".
"בד בבד קיימת מידה מסויימת של הכרה - המאופיינת בגובה המחיר או מידת הסנקציה הננקטים כלפי הסרבן. למדינה ניתנת האפשרות להפעיל מבחן משנה של איזון ערכים בעת הענישה. גישה זו נגזרת מהתפיסה הכללית של משרד המשפטים לצמצם למינימום את השימוש בכלי הפלילי בקשר לעבירות הקשורות לביטוי, למעט עבירות של הסתה לגזענות", סיכם מזוז.
פרופ' רון שפירא: מהות הציות לחוק הוא במילוי חוק שאינך מסכים לו דיקן הפקולטה למשפטים בבר-אילן, פרופ' רון שפירא, טען כי שאלת גבולות הציות לחוק הינה בעיקרה שאלה מוסרית ולא משפטית. "מהותו של הציות לחוק אינה מצויה בעצם מילוי הוראות החוק כאשר מסכימים לו, אלא כאשר ממלאים הוראותיו של חוק שאין מסכימים לו", אמר שפירא. הוא הוסיף כי לדעתו הסרבנים, בסרבם מחד גיסא לשרת בשטחים או להתגייס, ובאי הסכמתם, מאידך גיסא, לשאת בעונש, "חוטאים למסורת לפיה קיים צידוק לסרבנות מצפונית, כל עוד הסרבן מוכן לשאת בעונש הנגזר ממנה".
פרופ' שפירא סיים את דבריו בציינו, כי "הסירוב המותר היחיד הוא לחוק ולפקודות אשר חורגות מהאמנה החברתית עליה מושתתת המדינה".
הסרבן ד"ר אנוך: תמיכת הרוב אינה חזות הכל ד"ר דוד אנוך מהאוניברסיטה העברית בירושלים, סרבן שטחים ומראשי תומכי הסרבנים באקדמיה, תקף את הטיעונים המוסריים שהעלו מזוז ופרופ' שפירא, בציינו כי טיעוניהם מבוססים על חוסר הבנה יסודי של מושג הדמוקרטיה ושלטון החוק. במסגרת זאת, ציין כי תמיכת הרוב אינה חזות הכל ואין בה כדי לטהר כל שרץ, את העובדה שהמדינה מגבה אי ציות לכללי המשחק הדמוקרטיים המקבל את ביטויו בצורת ההתנחלויות ועוד.
ד"ר אנוך תקף את המערכת על צביעותה. מחד, טען, סרבנים נשלחים למאסר של שנה ומנגד קצין ישראלי, שגרם למותו ברשלנות של נער פלשתיני נידון, לאחר זמן רב, לחודשיים מאסר בלבד. כך לדעת אנוך, בא לידי ביטוי חוסר הפרופורציה שבין העוול המוסרי לבין העונש. ד"ר אנוך המשיך ותקף את הרטוריקה של המדינה, אודות "התוצאות הנוראיות של הסירוב", בציינו כי אין כל בסיס ראייתי לכך. לסיום, קבע ד"ר אנוך כי השאלה שיש לשאול היא האם השלטון, באמצעות מפקדי הצבא ומקבלי ההחלטות, שוקל את כל השיקולים המוסריים בכנות.
ד"ר וינרוט: הוצאת המצפון מחוץ לחוק משמעותה הוצאת החוק מחוץ לחוק עו"ד ד"ר יעקב וינרוט סבר, כי הניסיונות למצוא פתרון לשאלת הציות לחוק על-סמך תיאוריות הינם מגוחכים. "היחיד הוא זה המצוי בקונפליקט ועל-כן צריך למצוא את התשובה מתוך עצמו", ציין וינרוט. לדבריו, מעצם טבעו "הריבון עיוור לבעיות ודילמות פילוסופיות ומוסריות של היחיד".
ד"ר וינרוט הוסיף, כי בעיות מוסריות פוליטיות אינן ניתנות להכרעה ברורה, הן מבוססות על עובדות פוליטיות והערכות של העובדות, ולפיכך, כל עמדה היא לגיטימית. לדעתו, משפט ללא מצפון לא מתקיים אפילו לא דקה אחת. "הציות לחוק אינו בשל יכולת הכפייה של השלטון, אלא בשל המוסריות הפנימית של החוק", אמר וינרוט.
"הוצאת המצפון מחוץ לחוק משמעותה הוצאת החוק מחוץ לחוק. החוק לוקה בחסר משום שהוא מתעלם מהדילמה המוסרית והוא חייב לתת לה הגנה מפני עבירה במשפט הפלילי, כך שכל פעולה שנעשית מטעמים מצפוניים תזכה להגנה ובלבד שלא נגרם כתוצאה מכך נזק ממשי או מהותי. עיגון ההגנה בחוק יעביר את הדיון סביב הנושא המהותי שהוא 'הנזק' שייגרם כתוצאה מכך", סיכם וינרוט.
הפצ"ר: המשמעות של סירוב המוני לשרת בשטחים הינו הפקרת חייהם של המונים הפרקליט הצבאי הראשי, האלוף ד"ר מנחם פינקלשטיין, שבמסגרת תפקידו נאלץ להתמודד עם מרבית תופעות הסרבנות בצבא, קרא למשרד המשפטים להבהיר מה צריך להיות הטיפול המוסדי בתופעת הסרבנות. פינקלשטיין הוסיף, כי לדעתו "אי ציות לחוק כשלעצמו אינו מוסרי. המשמעות של סירוב המוני לשרת בשטחים הינו הפקרת חייהם של המונים, כך שזו למעשה שאלה של מוסר מול מוסר ולא של מוסר מול חוק".
הפצ"ר המשיך וטען, כי אינו בטוח שניתן להגדיר את הסרבנות לשרת בשטחים כסרבנות מצפון, מאחר ולמעשה מדובר "ברצון לגרום לשינוי פוליטי ולניסיון למרי אזרחי". בהתייחסו להחלטת הוועד המרכזי של לשכת עורכי הדין, ציין הפצ"ר, כי שמח על החלטת הועד המרכזי לשקול כל מקרה לגופו ולא לקבל החלטה מקדמית הפוטרת עו"ד המסרב לשרת בשטחים מהעמדה לדין בפני הוועדה.
אורי אליצור: אין להעניש את הסרבנים אלא לשחררם אורי אליצור, עורך כתב העת "נקודה", הפגין סולידריות עם הסרבנים וטען שאין להענישם על מצפונם, אלא לשחררם מהצבא או לא לגייסם בכלל.
בהמשך, טען אליצור שעקירת ישובים הינה "פקודה שדגל שחור מתנוסס מעליה ועל-כן אסור לקיים אותה ויש לסרב לה, לכל הפחות באופן פאסיבי". לדבריו, גם אם רבנים היו מורים לו לפנות ישובים, הוא היה מסרב.
לדעתו, אין זו שאלה של מצפון נגד חוק אלא מצפון כנגד מצפון. גם הסירוב להוראות המדינה היא שאלה מצפונית. "המדינה טועה כאשר היא מעמידה לדין את סרבני המצפון. לסרבנים אידיאולוגים שאלת המצפון הינה שולית ביותר", סיכם אליצור את עמדתו, שבוודאי הושפעה לא מעט ממועמדותם של אי אלו ישובים ביש"ע להיות מפונים בזמן הקרוב.
יו"ר לשכת עורכי הדין: קשה להבין את התנהלות השופטים ראש לשכת עורכי הדין, ד"ר שלמה כהן, שנשא דברי פתיחה, התייחס לחרם השופטים על הכנס השנה, עקב התעקשות הלשכה לערוך משוב בקרב עורכי הדין על תפקודם. כהן ציין, כי הוא מצר על-כך שהשופטים אינם מצויים בכנס, והוסיף כי "קשה להבין את התנהלות השופטים. חרמות ונידויים אינם מתיישבים עם כללי התנהלות של אנשי ציבור בכלל ושל שופטים בפרט".
התנהלות כזו, המשיך כהן ואמר, "גורמת נזק חמור למעמדם של השופטים עצמם. הם משחקים לידיהם של אויבי המערכת הזו הטוענים, שלא בצדק, שהמערכת השיפוטית היא מתנשאת ואיננה מוכנה לקבל בקרה ציבורית".
