עיריות הרצליה ורמת השרון והוועדות המקומיות לתכנון ובנייה הרצליה ורמת השרון עתרו בסוף השבוע (13.5) לבג"צ נגד תוכנית המתאר הארצית לאנטנות (תמ"א 36) מחודש מאי 2002, המאפשרת הצבת אנטנות סלולריות בכל אתר ונקודה בארץ מבלי שיהיה לציבור ולרשויות המקומיות שיקול דעת בנושא.
העותרות דורשות, כאמור, להורות על ביטול סעיף 8.2 ל'תוכנית מתאר ארצית לתקשורת תמ"א 36 חלק א' - מתקני שידור קטנים וזעירים', אותו מפרשים משרדי הממשלה והחברות הסלולריות כמחייב ועדות מקומיות לאפשר הקמת אנטנות סלולריות, מבלי שיהיה להן מרווח שיקול דעת בנושא, ובלי לאפשר את שיתוף ויידוע הציבור בהליכי הקמת האנטנות.
השופטת דורית בייניש קבעה שלשום (יום ב'), כי העתירה תידון בפני הרכב עוד בטרם פגרת בתי המשפט, שתחל באמצע חודש יולי ותגובות המשיבים יוגשו 10 ימים לפני הדיון, בעוד שבדרך כלל מאפשר בית המשפט להגיש את התגובות עד 3 ימים לפני הדיון.
העותרות: החלטות על הצבת האנטנות מתקבלות ע"י גורם יחיד בעתירה, שהוגשה על-ידי עורכי הדין רענן הר-זהב, ליאור כץ וזאב זייטמן, וכן על-ידי היועצים המשפטיים לעיריות הרצליה ורמת השרון, עורכי הדין ענת בהרב-קרן ויצחק גל-אור (בהתאמה), נטען כי אישורי הקרינה לאנטנות, קביעת תקני הבטיחות הכוללים, הפיקוח השוטף וכו' - כל אלה רוכזו בידי גורם יחיד - הממונה על הקרינה במשרד לאיכות הסביבה - וכי גורם זה פועל בחוסר סמכות והוא לא הוסמך בחוק לפעול בנושא.
עוד נטען, שלפי התקנות, הממונה מחוייב להתייעץ עם גוף מקצועי המורכב מנציגי משרד הבריאות והמשרד לאיכות הסביבה, אך גוף זה התפרק והפסיק לפעול לפני כ-10 שנים, וכך קורה שמתקבלות החלטות על-ידי גורם יחיד, מבלי שיוסמך לכך בחוק, ומבלי שיקבל ייעוץ הנדרש על-פי חוק.
התמ"א עוקפת פסק דין של בית המשפט העליון העותרות טוענות, כי התמ"א עוקפת פסק דין של בית המשפט העליון [ע"א 1216/98 אבוטבול נ' ועדת הערר מחוז המרכז], שחייב ליידע ולשתף את הציבור ולאפשר זכות התנגדות לתושבים. בפסק דין זה, קבעו השופטים כי מתקני שידור סלולריים אינם מהווים שימוש אינהרנטי למגורים.
"מתן היתר בנייה שלא על-פי ההליכים המורכבים הקבועים כאמור בחוק", נקבע בפסק דין אבוטבול, "כי אם כפועל יוצא של שיקול דעת המוענק מראש בתוכניות מתאר על-מנת לאפשר אישורם של הסדרים תכנוניים עתידיים, שלא בדרך של שינוי תוכנית, יוצר קושי של ממש: שינויה של תוכנית, בהליכים החוקיים הרגילים, מבטיח בחינה מדוקדקת, ורחבת היקף, של ההיבטים השונים הכרוכים בשינוי. בחינה זו מתבצעת תוך היוועצות בגופים המנויים בחוק. הליכים אלה מאפשרים ל'מעוניין בקרקע', הרואה עצמו נפגע מן השינוי, להעלות את טענותיו כנגדו. הליך כזה מאפשר לציבור העשוי להיפגע מהתוכנית, להיות מעורב בעיצובה של התוכנית".
החברות הסלולריות קובעות למעשה את התכנון הארצי העותרות טוענות עוד, כי התמ"א יצרה מצב שבו, בפועל, התכנון הארצי הקובע היכן יוקמו האנטנות, נעשה על-ידי החברות הסלולריות - גופים פרטיים-עסקיים הפועלים להפקת רווחים, ולא על-ידי מוסדות התכנון המחוייבים לדאוג לאינטרס הציבור.
העתירה מתארת, כי נציגי החברות הסלולריות שותפו ונטלו חלק פעיל בהכנת תמ"א 36, בעוד שיועצי בטיחות הקרינה של המדינה, נדחקו לקרן זווית עד שלבסוף הוצאו מהליך הכנת התמ"א מבלי שניתן משקל ממשי לדעותיהם. לטענת העותרות, הדברים מעוררים ספקות לגבי המשקל שניתן בתמ"א לנושא בטיחות הקרינה ובריאות הציבור. עיריות הרצליה ורמת השרון הצביעו בעתירה על פגמים רבים הקיימים בתחום לטענתן, כגון בדיקות הקרינה מהאנטנות - אשר נעשות בידי בודקים המקבלים תשלומים והתלויים לפרנסתם בחברות הסלולריות, וכך נוצרת תלות בעייתית העלולה להשפיע על תוצאות הבדיקות.
עשרות אנטנות ליד מוסדות חינוך וגנים ציבוריים "בתחום שיפוט הרצליה ובתחום שיפוט רמת השרון", נאמר בעתירה, "הוקמו עשרות אנטנות סלולריות. חלק מהאנטנות מוקמו ליד מקומות רגישים כגון: מוסדות חינוך לילדים, בתי אבות, גנים ציבוריים, בנייני מגורים".
"העותרות לא היו שותפות להכנת תמ"א 36 ולאישורה, ודעתן לא נשמעה בהליכי התכנון והאישור שלה. כלומר, העותרות, כמו רשויות וועדות מקומיות אחרות קיבלו את התמ"א כ'מוצר מוגמר'. רק כיום, לאחר שהתמ"א מיושמת, ניתן לעמוד על השלכותיה והשפעותיה (להלן), ומתחדדת ומתבהרת הבעייתיות שבה".
"לכאורה, היתה תמ"א 36 אמורה להסדיר את התכנון הארצי של פרישת מתקני שידור סלולריים, בשים לב להיבטים הבטיחותיים והבריאותיים הרלוונטיים - דבר אשר אמור היה להפחית את חששות הציבור מקרינת האנטנות ומאנטנות מוסוות, ולהביא סוף למצב האבסורדי, בו מוצא אדם כי מול ביתו או ליד גן הילדים ומגרשי המשחקים בהם מבלים ילדיו שעות ארוכות מידי יום, הוקם באישון לילה מתקן שידור סלולרי, מבלי שייודע על-כך מבעוד מועד, ומבלי שיהיה לאל ידו לעשות דבר".
בשל התנגדות הציבור - האנטנות מוקמות בהיחבא "גם לאחר שאושרה התמ"א", נאמר עוד בעתירה, "הוסיפו להתקבל אצל העותרות פניות תושבים המלינים על הצבת מתקני שידור בסביבתם, ללא ידיעתם וללא שיתופם. פניות התושבים משקפות את חרדתם מהפעלת אנטנות סלולריות המוצבות בסביבתם, ואת התחושה הקשה, כי נוכח ההתנגדות הציבורית, נעשית הצבת האנטנות בהיחבא".
עיריות הרצליה ורמת השרון מציינות בעתירה, כי חברות הביטוח בישראל החלו לקבוע, בפוליסות ביטוח אחריות כלפי צד שלישי, כי הביטוח אינו מכסה חבות הקשורה לקרינה. בעתירה נאמר שחברות הביטוח, המתמחות בהערכת סיכונים, מעריכות כי גם קרינה ברמה העומדת בתקן הישראלי עלולה לגרום לנזקים, ולכן הן אינן נוטלות על עצמן אחריות לנזקים אלה.
נוכח כל זאת, מבקשות עיריות הרצליה ורמת השרון, כי ההתייחסות לתקני הקרינה תהיה כדרישות מינימום, אשר אין להקל מהן, אולם במקרים של הקמת אנטנות ליד אוכלוסיה רגישה להשפעות קרינה, כגון בקרבת גני ילדים, בתי ספר, מעונות לקשישים ובתי חולים, יש לאפשר לרשויות המקומיות לדרוש נקיטת אמצעי זהירות מונעת כולל הרחקת האנטנות.
חוות דעת מומחה: תקן הקרינה בישראל אינו מבטיח הגנה מלאה לעתירה צורפה חוות דעת מומחה שנכתבה על-ידי ד"ר זמיר שליטא, בעל תואר דוקטור לביולוגיה מולקולרית ממכון ויצמן, העוסק בתחום נזקי הקרינה. בחוות הדעת הוסבר, שתקן הקרינה שאומץ בישראל אינו מבטיח הגנה מלאה מפני השפעותיה השונות של הקרינה, וכי יש בסיס של ממש לחששות הציבור.
חוות הדעת מתארת, כי גם ברמות קרינה נמוכות, כמו אלה הנפלטות מהאנטנות סלולריות, נמצאו השפעות ונזקים על גוף האדם. למשל, שברים ב-DNA של תאי המוח, הפרעות בהפרשת הורמונים, שינוי בגלי המוח. הוסבר שנזקים אלה גורמים למומים מולדים, להגברת הסיכון לחלות בסרטן, להאצת מחלות זיקנה ועוד. בחוות הדעת נאמר, כי "הסף הבריאותי שקבע המשרד לאיכות הסביבה... מתיר חשיפה לעוצמת קרינה הגבוהה עד פי 4,500 מזו הגורמת לנזקים הנ"ל".
"הפסד שלנו הוא הפסד של הציבור" ראש עיריית הרצליה, יעל גרמן, מסרה בתצהיר שצורף לעתירה: "בתוקף תפקידי, קיבלתי פניות מתושבים החוששים מהקמת אנטנות סלולריות בסביבת מגוריהם והחוששים מנזקים בריאותיים מהקרינה מהאנטנות. בנושא זה, מן הראוי לנקוט גישה זהירה כדי למנוע פגיעה בציבור תושבי הרצליה, ובמיוחד בשים לב לחששות התושבים מפני נזקים בריאותיים העלולים להיגרם מקרינת האנטנות הסלולריות, כאשר נושא זה, למיטב הבנתי, טרם הוכרע במדע לכאן או לכאן, כך שלא ניתן לשלול את האפשרות לנזקי בריאות כאמור".
לדברי גרמן, מדובר בבעיה כלל-ארצית והיא קוראת להשיב לרשויות המקומיות את הזכות להרחיק אנטנות ממקומות רגישים - מוסדות חינוך, בתי אבות, בנייני מגורים ועוד.
ראש עיריית רמת השרון, איציק רוכברגר, אמר כי "זהו מאבק חשוב ביותר שאיננו מתכוונים להפסיד בו, מאחר שהפסד הוא למעשה הפסד של הציבור ופגיעה בבריאות הציבור. כשם שנאבקתי בקדנציה הקודמת נגד הצבת אנטנות סלולריות ואף פעלתי להריסת אנטנות בקדנציה הנוכחית, כך אמשיך יחד עם יו"ר הוועדה המקומית לתיכנון ובניה שלנו, עו"ד יעקב זילברשטיין, למנוע הקמה של אנטנות בתחומי השטח הבנוי של המושבה".
בג"צ 4557/04 עיריית הרצליה ואח' נ' ממשלת ישראל ואח'