הבורסה מסמלת בעיני רבים את מעוז הקפיטליזם. הקיבוצים מסמלים את הקיצוניות השנייה: סוציאליזם ואף קומוניזם. עם זאת, בבורסה לניירות ערך בתל-אביב רשומים כיום למסחר כ-14 מפעלים קיבוציים. במרכז הישראלי לניהול (המי"ל) סבורים כי בתקופה הקרובה יונפקו בבורסה 8-10 מפעלים קיבוציים נוספים.
מנכ"ל המי"ל, יצחק (יצחקי) חן, סבור כי מאז ההנפקה הראשונה של מפעל קיבוצי בבורסה, בתחילת שנות ה-90', עוברים המפעלים הקיבוציים תהליך שינוי וכיום 50% מכלל המפעלים משלבים שותפות כזו או אחרת עם גופים אחרים.
"הערכות שונות מלמדות כי בחמש השנים הקרובות ייכנסו גם רוב המפעלים האחרים למערך שיתופי כלשהו. השאלה היא האם הביקוש לגיוס הון בבורסה יימשך גם בשנת 2005 וכיצד יכולים המפעלים הקיבוציים להתמודד בהצלחה עם תהליך ההנפקה בבורסה", הוא אומר.
יו"ר איגוד התעשייה הקיבוצית, יונתן מלמד, סבור כי להנפקה בבורסה יתרונות ברורים: הפרדה ברורה בין הקהילה לבין המפעלים העסקיים, תוך הכפפת המפעלים למשמעת שוק ורגולציה; ניתוק הערבויות הצולבות בין הקיבוץ למפעל, ובעיקר - גיוס הון נוסף לשם ביצוע מהלכים עסקיים אסטרטגיים.
מלמד מדגיש, כי הכנסת ציבור המשקיעים כשותף במפעלים הקיבוציים הוא שלב חיוני בהתפתחות העסקית של המפעלים והקיבוצים - שמשתלב בתהליכי ההפרטה ושיוך הנכסים שעוברת התנועה הקיבוצית.
לדבריו, ההנפקה בבורסה לא רק מספקת "תג מחיר" לכל מפעל - אלא גם מקטינה את רמת הסיכון של המפעלים, ומאפשרת להם לתכנן תוכנית השקעות לטווח ארוך, לרבות הכנסת משקיעים פרטיים וגיוס אשראי מהבנקים. "דבר זה חשוב במיוחד עם סיום תהליך הסדר הקיבוצים, שכלל מחיקת חובות", הוא אומר.
מלמד סבור כי חלק גדול מהמפעלים הקיבוציים בשלים להנפקה - בשל העובדה שמרביתם כבר מדווחים ברמה של חברות ציבוריות ואמונים על מבנה ארגוני עסקי. "עם זאת, המועמדים המיידים להנפקה הם רק אותם מפעלים שעברו את סף 50 מיליון דולר מכירות בשנה", הוא סבור.
