בית המשפט העליון דחה היום (יום ג', 31.5.04) בקשת רשות ערעור על חומרת העונש שנגזר על בעל חברה קבלנית, שהורשע באי הגשה במועד של 10 דוחות לשלטונות מס ערך מוסף.
המבקש, עומר זידאן, היה בעליה ומנהלה של חברה קבלנית לעבודות ביוב, ניקוז, בניה ושיפוצים. עד שנת 1998 היתה החברה רווחית, אך לאחר מכן היא נקלעה לקשיים, ובשנת 2001 מונה לה כונס נכסים.
מאוגוסט 1999 עד יולי 2000 לא הגישה החברה דוחות למע"מ וסכום המס שלא שולם בשל תקופה זו הסתכם בכ-360,000 ש"ח. זידאן והחברה הועמדו לדין, ובית משפט השלום בקרית שמונה הרשיע אותם, על-פי הודאתם, בעבירה של אי הגשת דוחות במועד. זידאן נידון ל-7 חודשי מאסר בפועל, 18 חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך 25,000 ש"ח.
בערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי בנצרת, החליטו השופטים להעמיד את עונש המאסר בפועל על 5 חודשים בלבד, בהתחשב בעברו הנקי של זידאן ובמצבו הבריאותי. אך זידאן לא הסתפק בכך, והגיש, באמצעות עו"ד עופר שרם, בקשת רשות ערעור על חומרת העונש לבית המשפט העליון.
הפעם העלה זידאן נימוק חדש - ומעניין במיוחד: לטענתו, הסתבכותה הכלכלית של החברה, בעטיה לא הוגשו הדוחות במועד, נגרמה באשמת המדינה, שדחתה במשך זמן רב תשלומים לחברה עבור עבודות שהזמינה אצלה. מקום שקשיים כלכליים של משלם מס נגרמים על-ידי המדינה ומוסדותיה, טען זידאן, צריך הדבר להוות שיקול מכריע לקולא בהעמדתו של אדם לדין על מחדלים בתשלום מס.
המדינה, באמצעות עו"ד קמיל עטילה, התנגדה לבקשת רשות הערעור. היא טענה, בין היתר, שחלק מחובות המס של החברה לא נפרעו עד כה, וכי בתקופה בה בוצעו העבירות עיקר עסקיה של החברה בוצעו דווקא עם גופים פרטיים, ולא עם המדינה. עוד טענה המדינה, כי זידאן לא הוכיח שהחברה לא קיבלה במועד את התמורה עבור עבודות ציבוריות שביצעה.
לצערם של בעלי עסקים רבים וטובים, שהמדינה אכן לא משלמת להם במועד תמורת מוצרים או שירותים שסיפקו לה, השופטת פרוקצ'יה, שדנה בבקשה, דחתה אותה בלי להתייחס לטענתו המקורית של זידאן. לדבריה, הערכאות הקודמות שקלו את מכלול נסיבותיו האישיות של זידאן ואיזנו כראוי בין עברו הנקי ומצבו הבריאותי לבין הצורך לנקוט ענישה מחמירה, שיש בה כדי להרתיע מפני ביצוע עבירות מס.
רע"פ 3757/04, עומר זידאן נ' מדינת ישראל