שני ספרים חדשים מוציאה לאור הוצאת הקיבוץ המאוחד.
דרך הימין החברתי, מאת משה מאור, הינו מצע פוליטי שמטרתו לספק מצפן חברתי לבעלי מצפון חברתי. המצפן החברתי כולל עקרונות פעולה למהלך אשר נועד לחזק את מנגנוני הסולידריות בחברה הישראלית על כל אזרחיה.
מהלך זה, המבוסס על יישום כלי מדיניות המזוהים עם הימין הכלכלי לצורך השגת מטרות המזוהות עם השמאל החברתי, מחולק לשלושה מרכיבים: דרך הימין לצדק חברתי - מתמקדת במיגור העוני בקרב ילדים, צמצום פערים חברתיים-כלכליים, וקידום שוויון הזדמנויות בקרב ילדים ונוער; דרך הימין לשילוב חברתי - מתמקדת בשילובם של פרטים המצויים כיום בשוליה, כגון פרטים הסובלים מליקוי פיסי, חושי (עיוורון או חרשות) שכלי ונפשי, וכמו כן אלו הסובלים מדעות קדומות, סטריאוטיפים, דימויים שליליים וסטיגמות, כגון חברי הקהילה ההומו-לסבית, משפחות חד הוריות, זקנים, אסירים משוחררים וניגמלי סמים;
דרך הימין לבניין אומה - מתמקדת בהגנה על השפה העברית והעמקת הנחלתה בישראל ובתפוצות, ביסוס מדינת ישראל כמרכז התרבות היהודי העולמי והבטחת אופייה היהודי-ציוני של ישראל יחד עם היותה מדינה דמוקרטית. המטרה היא להביא לחיסול הרקבון החברתי בישראל תוך הכרה כי מהלך זה חייב להיעשות במסגרת כלכלת שוק בעלת רשת ביטחון חברתי חזקה ויציבה תוך יצירת אתוס לאומי מכונן - ציונות חברתית - המדגיש את חובתם של פרטים לתרום לחברה.
הבסיס המעשי לתפיסה זו נעוץ בצורך לאחד את שני המחנות הפוליטיים הגדולים בחברה הישראלית, השמאל-מרכז והימין מרכז, לצורך הבקעה חברתית על בסיס ערכי הרוב בחברה, הבסיס הרעיוני לתפיסה זו מצוי במורשתם של זאב ז'בוטינסקי ומנחם בגין, ובהכרה בעובדה כי מדיניותה החברתית של "תנועת העבודה" במהלך חמישים השנה עד להקמת המדינה ובשנותיה הראשונות היא שאפשרה להגדיר את ישראל כמדינת רווחה מובהקת.
החידוש במסמך זה נעוץ בנקודת המבט הלאומית-ליברלית לגבי ההתמודדות עם בעיותיה של החברה הישראלית. על-פי דרך הימין החברתי, השילוב בין לאומיות וליברליזם צריך להוביל לחיזוק הקשר בין הפרט ללאום. חיזוק קשר זה אין פירושו העמדת המדינה מעל הפרט או העמדת החברה מעל הפרט. ההתייחסות לשילוב בין לאומיות לליברליזם משמעותה כאן עיצוב מדיניות בתחומים השונים תוך התחשבות באינטרס הכללי של החברה הישראלית. שהרי, בעוד המדינה מהווה מסגרת או מעטפת לפעילות פוליטית, החברה היא זו היכולה לבסס את התהליך הריבוני.
המסגרת המדינית לכשלעצמה לא תתרום דבר לשמירת ריבונותה של המדינה הציונית והיהודית, אם מרבית אלו החיים בה יאמצו עמדות פוסט-ציוניות ואנטי-דתיות. רק תהליכים חברתיים יכולים לתת מענה לעמדות אלו. דרך הימין החברתי מנסה, אם כן, להציע מדיניות מנקודת מבטה של החברה הישראלית, ומתוך צורך קיומי של דמוקרטיה צעירה לבסס את התהליך הריבוני, בין היתר על-ידי חיזוק הקשר בין זכויות הפרט לחובותיו.
דרך הימין החברתי אינה נותנת, אם כן, ערך בלעדי ועליון לפרט, אולם היא מכירה בכך שלחייו ולכבודו של כל אדם יש ערך, ויש לקחת זאת בחשבון כאשר מעצבים מדיניות.
במציאות בה איוולתם של פוליטיקאים מאיימת על קיומה של החברה הישראלית ותהליך בחירתם טובע בטכניקות מסחריות של איסוף כספים ויצירת תדמיות, אך ורק זעזוע פוליטי יגרום לעצירת התפרקותה של החברה הישראלית, ליציאה מהאדישות ומהייאוש אליהם גלשו חלקים ניכרים מהחברה, ולעשיית מעשה לתיקון חברתי.
זעזוע זה חייב לשאת אופי של תחייה דמוקרטית בחברה הישראלית. דרך הימין החברתי שמה לה מטרה לשמש כבסיס האידיאולוגי ליצירת זעזוע דמוקרטי שיוביל להבקעה חברתית זו.
ספר נוסף הוא
פטריוטיזם - אוהבים אותך מולדת, בעריכת אבנר בן-עמוס ודניאל בר-טל
בשנים האחרונות חזר הפטריוטיזם למרכז הזירה הציבורית. שוב נדרשת החברה הישראלית לגייס את כל משאביה ולהיות נכונה להקריב קורבנות, לעמוד איתן ולגלות חוסן לאומי; שוב נשמעות הקריאות, מפי המנהיגים ובאמצעי התקשורת, לאחד את העם מסביב לדגל הפטריוטי.
וכפי שנעשה בעבר, שוללים בשם הפטריוטיזם את הלגיטימציה של אלה המתנגדים למדיניות הממשלה, ומגבירים את פעולות הצנזורה.
הפטריוטיזם, כפי שמתרחש תמיד בתקופה של עימות אלים, שב לאופנה, והופך כלי נשק בידי אלה המתיימרים לדבר בשם האומה.
פטריוטיזם – אוהבים אותך מולדת נועד לבדוק את תופעת הפטריוטיזם בחברה הישראלית. הוא מתמקד בבדיקת המקור, התכנים והמשמעות של הפטריוטיזם, ובבחינת דרכי העברתו והשפעתו על תפקוד החברה, תוך ציון השינויים שחלו בו במשך השנים. מחקר הפטריוטיזם נעשה עד עתה בעיקר באמצעות חקרי-מקרה פרטיקולריים, שתרמו אמנם להעשרת הידע בנושא אך לא אפשרו ליצור תמונה כללית.
הגיעה העת להציע מבט מקיף על הפטריוטיזם בישראל, שיביא בחשבון את הידע המצטבר בנושא ואת ההתפתחויות התיאורטיות הרלוונטיות.
לצורך כך גויסו מיטב החוקרים מתחומי מדעי החברה והרוח, כשכל אחד מהם תרם את חלקו להבנת התופעה, תוך עיסוק בתחום מומחיותו.
בהתאם לכך, מתחלק הספר לשלושה חלקים: החלק הראשון כולל מבוא תיאורטי ופרקים העוסקים בבניית הפטריוטיזם בחברת-הגירה ובעיצובו בתקופה שלפני ואחרי קום המדינה; החלק השני כולל פרקים המנתחים את הפצת הפטריוטיזם באמצעות כלים חינוכיים ותרבותיים; והחלק השלישי עוסק במקומו של הפטריוטיזם בחברה ובמאבקים הפוליטיים שנוצרו סביבו. שלושת החלקים משלימים זה את זה ומציירים יחדיו תמונה מורכבת ושלמה של אחד הכוחות המרכזיים המעצבים את החברה הישראלית.
עם כותבי המאמרים שבספר נמנים: אורן יפתחאל, הידוע במחקריו אודות מדיניות הקרקעות בישראל; גד ברזילי, אשר עוסק בחקר המשפט הישראלי ויחסו למיעוטים; יגאל עילם, מוותיקי חוקרי הציונות; דפנה למיש, חוקרת תקשורת וטלוויזיה, ואמל ג'מל, שמציג במאמרו את הפטריוטיזם מנקודת הראות של ערביי ישראל.
על העורכים: אבנר בן-עמוס - מרצה בכיר להיסטוריה של החינוך בבית הספר לחינוך, אוניברסיטת תל-אביב. כתב וערך ספרים ומאמרים בנושאי חינוך פוליטי, זיכרון קולקטיבי, וטקסים ציבוריים בישראל ובצרפת.
דניאל בר-טל – פרופסור לפסיכולוגיה חברתית ופוליטית בבית הספר לחינוך, אוניברסיטת תל-אביב. שימש כנשיא החברה הבינלאומית לפסיכולוגיה פוליטית. חוקר אמונות חברתיות של אתוס הקונפליקט. במשך השנים כתב וערך 13 ספרים ופרסם יותר ממאה מאמרים ופרקים בספרים.
_________
הנתונים לעיל נמסרו מספריית הקיבוץ המאוחד
