תמימות דעים שכזו במערכת המשפטית לא נשמעה כבר זמן רב, בייחוד כאשר העמדה מיטיבה עם הימין הפוליטי. משפטנים רבים ואנשי אקדמיה מעולם המשפט הסכימו היום (א', 6.6.04), כי התרגיל המסריח שעשה ראש הממשלה בפיטורי שני שרי האיחוד הלאומי, אביגדור ליברמן ובני אלון, רק כדי להשיג רוב בממשלה לתוכנית ההינתקות שאושרה הערב [
ראו קישור], הם שערורייתיים וחסרי כל ביסוס משפטי, באשר אין בבסיסם כל עילה סבירה, וראש ממשלה אינו יכול לפטר שרים אך בשל דעותיהם.
ואכן, נראה כי גם דעתו של שופט בג"צ, אדמונד לוי, לא נחה מפיטורי השרים, למרות שהעדיף שלא להוציא צווי ביניים במסגרת הדיון ב-5 עתירות שהוגשו נגד פיטורי השניים. בשעות הלילה, לאחר שאושרה תוכנית ההינתקות, פורסמו נימוקיו של השופט לוי, בהם הוא מותח ביקורת חריפה של התנהלותו של שרון.
"פיטורי שרים היו גם בעבר", כתב השופט לוי בהחלטתו, "אולם נדמה כי המקרה הנוכחי הוא הקיצוני שבהם, הואיל והוא מעורר סוגיות אשר טרם לובנו עד כה. אחת מהן היא השאלה אם חוק יסוד: הממשלה התכוון לאפשר לראש הממשלה לפטר שרים, שבמקרה הנוכחי הם אף מהווים סיעה שלמה בממשלתו, כאשר לכאורה אין בידו להצביע על עילה לכך".
לדבריו, אלון וליברמן "לא חטאו בהפרתו של הסכם קואליציוני, ואיש מהם לא נחשד בביצוע עבירה המונעת ממנו מלהמשיך את כהונתו בממשלה. למעשה כל 'חטאם' של שני השרים מצטמצם לכך שהם חלקו על דעתו של ראש הממשלה בסוגיה בעלת חשיבות לאומית, והם צפויים להצביע נגדה, כפי שככל הנראה יעשו שרים נוספים. לאור זאת, תהיתי אם יכול המשטר הדמוקרטי להשלים עם אפשרות שראש הממשלה יפטר שרים רק כדי ליצור רוב מלאכותי להעברתן של החלטות, שלעיתים עלולות להיות הרות גורל, רק משום שלא נמצא לו רוב בממשלה בראשה הוא עומד".
"ניתן להוסיף ולתהות אם דרך פעולה זו עומדת במבחן הסבירות, ואם לא נכון היה לנהוג בדרך הקבועה בסעיף 22 לחוק היסוד כדי להביא לפיזור הממשלה, ולהקמתה של אחרת שתהיה לרוחו של ראש הממשלה והתואמת את השקפת עולמו".
"כדי להסיר כל ספק אני טורח להבהיר, כי אין בדברי אלה משום נקיטת עמדה בסוגיות אותן מניתי, וכוונת הדברים היתה רק להדגיש את מה שאפשר ויעמוד על סדר יומו של בית משפט זה שעה שייגש לדון ולהכריע בעתירות לגופן".
עם זאת, השופט קיבל את פרשנותו של היועץ המשפטי לממשלה לגבי הידיעה הקונסטרוקטיבית של השר אודות פיטוריו: "חוק היסוד העניק לראש הממשלה סמכות להפסיק את כהונתו של שר, ומלשונו עולה כי נשללה מראש כל אפשרות כי שר יכפה את כהונתו על מי שבממשלתו הוא מכהן. במצב זה היה צורך לאתר 'תחליף המצאה' של כתב ההעברה מהכהונה, וסבורני כי הדרך אותה התווה היועץ המשפטי לממשלה, מתוך ראיית תכליתו של החוק, היא נכונה, אף שחוק היסוד אינו עוסק בה במפורש".
"אפשר להרהר ואף לחלוק על הדרך בה נהג ראש הממשלה שעה ששיגר את מכתבו לשני השרים ביום שישי, כאשר היה נהיר לכל כי לפחות אחד מהם יתקשה לפעול להעברת הגזירה שנכפתה עליו עקב קדושת השבת. אולם, חוששני כי גם עניין זה אינו יכול לעמוד לעותרים, הואיל והסמכות לביטולם של כתבי ההעברה מהכהונה אינה תלויה במעשה כזה או אחר של שני השרים, אף אם מטרתו ליישר את ההדורים עם ראש הממשלה, והסמכות מסורה כולה לראש הממשלה בלבד, שככל הנראה מהחלטתו המקורית להעברת השרים מכהונתם, לא שינה".
"סבורני כי בשלב זה של ההליכים לא הוכחה עילה למתן צו ביניים, באשר על פני הדברים נראה כי קוימו כל דרישותיו של סעיף 22(ב) לחוק יסוד: הממשלה".
השופט אדמונד לוי קבע, כי הרכב של 3 שופטים ידון ב-5 העתירות במועד קרוב. נראה, כי ישנם סיכויים סבירים שבג"צ יחליט כי פיטורי השרים נעשו על-בסיס שיקולים החורגים ממתחם הסבירות, ועל-כן הם בטלים. עם זאת, בשל הרוב הגדול אותו השיג שרון בהצבעה, נראה כי לא יהיה בכך כדי להשפיע על תוכנית ההינתקות.
בצהריים: שרון לא נענה להמלצת בג"צ לדחות הדיון לאחר שהודיע מזכיר הממשלה, עו"ד ישראל מימון, כי הממשלה תחליט בכל זאת על תוכנית ההינתקות למרות המלצת השופט לוי, עתר גם שר התיירות, בני אלון, לבג"צ (5317/04) נגד ראש הממשלה, אריאל שרון, והיועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, בגין פיטוריו מהממשלה. אלון טוען, כי הפיטורין אינם חוקיים וכי חוות דעתו של מזוז, לפיה בכדי לענות על תנאי סעיף 22(ב) לחוק יסוד הממשלה, בדבר המצאת מכתב הפיטורין, די בידיעה קונסטרוקטיבית של השר על פיטוריו - אינה נכונה. עוד הוא טוען, כי השבת אינה באה בכלל מועד 48 השעות לפיטורין, שלשיטתו אמור היה להתחיל במוצ"ש ולהסתיים מחר בלילה.
סמוך לשעה 16:20 פורסמה החלטת השופט אדמונד לוי, לפיה הוא מסרב להוציא צווי ביניים בחמש העתירות. "לאחר שעיינתי בעתירות כולן ובנספחיהן", כתב השופט לוי בהחלטתו, "ולאחר שהאזנתי ברוב קשב לטענותיהם של באי כוח הצדדים שעה ארוכה, הגעתי לכלל מסקנה כי לא הוכחה עילה להוצאתם של אף אחד מצווי הביניים אותם ביקשו העותרים".
"נימוקי ההחלטה יעמדו לרשות הצדדים במהלך היום. לאור החלטתי זו, לא ראיתי גם מקום למתן סעד ביניים בבג"צ שהוגש על-ידי השר אלון בשעה האחרונה".
עם זאת, השופט לוי לא דחה את העתירות, אלא רק את הבקשה לסעד זמני בהן. שופט יחיד אינו מוסמך לדחות עתירה לבג"צ ורק הרכב של שלושה שופטים מוסמך לעשות כן. משכך, אם הרכב שלושה יחליט כי העתירות מוצדקות, תתבטלנה ההחלטות שיקבלו היום בישיבת הממשלה.
4 עתירות לביטול פיטורי השרים בג"צ דן הבוקר ב-4 עתירות שהוגשו בדרישה להורות על בטלות פיטורי השרים ליברמן ואלון. עתירה אחת הוגשה עוד ביום שישי על-ידי עו"ד יוסי פוקס מגוש עציון (5261/04). עתירה נוספת הוגשה היום, על-ידי עו"ד נפתלי גור-אריה (5262/04). העתירה השלישית הוגשה על-ידי יצחק וזאנה, תושב נצרים ו-ואדים ליברנט, ראש סניף מפלגת ישראל ביתנו באריאל (5263/04), המיוצגים על-ידי עו"ד עקיבא נוף. את העתירה הרביעית הגיש עו"ד בנצי גיספאן, חבר תנועת הליכוד (5264/04).
עו"ד פוקס טוען בעתירתו, כי הפיטורין נוגדים את החוק כיוון שהם נעשים משיקולים בלתי ענייניים וכדי להשיג רוב מלאכותי בממשלה. לדבריו, הפיטורין נעשים בגלל כוונה ולא בגלל מעשה בלתי תקין ו/או בלתי חוקי מצד השרים. הוא מבקש לבטל את הפיטורין, ולאפשר לשרים להשתתף בדיון ובהצבעה על תוכנית ההינתקות.
סעיף 22(ב) לחוק יסוד: הממשלה קובע, כי "ראש הממשלה רשאי, לאחר שהודיע לממשלה על כוונתו לעשות כן, להעביר שר מכהונתו; כהונתו של שר נפסקת כעבור 48 שעות לאחר שכתב ההעברה מכהונה נמסר לידיו, זולת אם חזר בו ראש הממשלה קודם לכן".
העותרים טוענים, בין היתר, כי מכתב הפיטורין לא נמסר לאלון באופן ידני, אלא רק בפקס, ואין די בידיעה קונסטרוקטיבית על מסירתו, כפי שפסק היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז.
אחד העותרים, עו"ד יוסי פוקס, אמר כי "ראש הממשלה, בהחלטתו זו, מתח את הדמוקרטיה עד הקצה והוא עבר את הקצה. דומני שבאף מדינה בעולם דבר כזה לא מתבצע, לא מחליפים ממשלה בהתאם לנושא שעומד על סדר היום כדי ליצור את הרוב הדרוש. לא בדקתי בכל המדינות, אבל לדעתי אין תקדים לדבר כזה באף מדינה".
השופט אדמונד לוי דן בעתירות - אך אינו מוסמך לדחותן כמקובל, הובאו העתירות בפני שופט אחד - אדמונד לוי, המוסמך להוציא צו ביניים (זמני) ואפילו צו על-תנאי (קבוע) תוך היענות לעתירות, או להעבירן להרכב של 3 שופטים, שידון בהן. מכל מקום, שופט יחיד אינו מוסמך לדחות העתירות, סמכות השמורה רק להרכב שלושה.
בפתח הדיון, ביקש השופט לוי להבהיר עם מנהלת מחלקת הבג"צים בפרקליטות המדינה, עו"ד אסנת מנדל, כי כל מה שייעשה בישיבת הממשלה כפוף להחלטה שתתקבל בהליך זה. מנדל השיבה, כי גם אם תתקבל החלטה ובג"צ יכריע כי אינה חוקית, ניתן להשיב הגלגל לאחור.
בהמשך הדיון, הציע השופט לוי לעו"ד מנדל לשאול את שולחיה אם אינם מעוניינים לדחות את ההצבעה בנושא לתוכנית ההינתקות ליום ג', כדי שלא להיקלע לסיטואציה לא נעימה ולמנוע אפשרות שראש הממשלה יתבזה אם יוצא צו-ביניים, האוסר על קיום ההצבעה. לוי אף שאל את אסנת מנדל, איזו בהילות יש בהוצאת מכתבי פיטורין בצהרי יום שישי.
המדינה, לבג"צ: דחיית מועד ההחלטה תיפגע באינטרסים פוליטיים ומדיניים בתגובתה הראשונית של המדינה לעתירות, אותה הגישו מנהלת מחלקת הבג"צים בפרקליטות, עו"ד אסנת מנדל וסגן בכיר א' לפרקליט המדינה, עו"ד ענר הלמן, נאמר כי יש לדחותן על הסף משום שאין לעותרים זכות עמידה, אלא הדבר נתון בידי השרים המפוטרים (התגובה הוגשה בטרם עתר השר אלון). עוד נטען, כי גם דיון בגוף העתירות אינה מגלה עילה לקבלתן, משום שלא נפל כל פגם - פרוצדורלי או מהותי - בפיטורי השרים.
בפן הפרוצדורלי, נטען בתגובת המדינה, הבהיר מזוז לשרון כי "מקום שרה"מ החליט על להעביר שר מכהונתו לפי סעיף 22 לחוק יסוד: הממשלה, והשר, אף שהוא יודע על החלטה זו ועל שיגורו של כתב ההעברה מכהונה אליו, נוקט בפעולות על-מנת שלא לקבל לידיו את הכתב, נפסקת כהונתו של אותו שר 48 שעות ממועד מסירת הכתב למקום מגוריו או למקום עבודתו של אותו שר, שהם מקומות שיש לשר שליטה עליהם".
עוד נאמר בתגובה, כי גם מהנחייה שהוציא היועמ"ש בשנת 97' ועודכנה בחודש מרס אשתקד, לא עולה תשובה משפטית חד-משמעית, האם ימי שבת וחג נכללים ב-48 השעות. עם זאת, ההנחיה מעדיפה את הפירוש, לפיו תוארך תקופת 48 השעות בזמן שמכניסת השבת ועד לתום התקופה, וזמן זה יימנה ממועד צאת השבת ועד לתום התקופה.
באשר לדרך מסירת כתב הפיטורין, מקישה המדינה מפסק דין של השופט מישאל חשין (ע"א 5813/96) בעניין של פיטורי חבר מועצת עיריה, שם קובעת פקודת העיריות הוראה דומה באשר למסירת כתב הפיטורין. בית המשפט קבע, כי הדרישה שהכתב יגיע "לידיו של ראש העיריה", אינו ש"ראש העיריה החזיק את הכתב בידיו ומישש אותו", אלא "די אם הכתב הגיע לתחום שליטתו של ראש העיריה".
המדינה מנמקת את סירובה לדחות ההצבעה ליום ג', בכך ש"לעיתוי קבלת ההחלטה היבטים כבדי-משקל במישור יחסי החוץ של מדינת ישראל וההתחייבויות במישור הבינ"ל שנטל על עצמו רה"מ". עוד נטען, כי לדיון יש השלכות במישור הפוליטי-פנימי, הוא נוגע למהלכים פוליטיים שתואמו מראש ואשר דחיית הדיון עלולה לסכלם.
המדינה מתנגדת גם להוצאת צו ביניים, הן משום שהעתירות לא מגלות לטענתה עילה משפטית, והן משום שגם אם בג"צ יקבל העתירות לבסוף, הרי שקבלת החלטה על-ידי הממשלה עוד היום אינה מסכלת את מתן הסעד לעותרים וההחלטות יתבטלו רטרואקטיבית.
