בית המשפט המחוזי בתל אביב עיכב אמש (יום ג', 9.6.04) את ביצוע החלטת בית המשפט לענייני משפחה ברמת גן, המחייבת בני זוג להחזיר ילד שאימצו להוריו הביולוגיים. ההורים המאמצים היו אמורים למסור את הילד היום, אך בית המשפט דחה את ההליך עד לדיון שיתקיים מחר בעניין.
כמה שעות קודם לכן, דחתה השופטת ברכה אופיר-תום בקשה דומה של ההורים המאמצים, המגדלים את הילד זה למעלה משנה, בנימוק שאלה השתהו בהגשת הבקשה עד תחילת השבוע, למרות שנמסר להם עוד בחודש שעבר כי עליהם למסור את הילד למשפחתו.
ההחלטה החדשה "תפסה" את ההורים הביולוגיים בדרכם לקחת את הילד. דודו המאמץ של הילד מציע לשלם להוריו הביולוגיים של הילד 50,000 דולר כדי שאלה יוותרו עליו לטובת ההורים המאמצים. הדוד טען, כי הסכום התקבל מתורם אנונימי.
האם הביולוגית אמרה הבוקר ברשת ב', כי מדובר בבוקר קשה מאוד מבחינתה. "לא יכולנו להירדם, לא הפסקנו לחשוב עליו", טענה. על ההצעה לשלם עבור הילד אמרה האם הביולוגית: "עם כל ההבנה לכאבם של ההורים המאמצים, ילד הוא לא מכונית. לא מציעים כסף על ילד בשידור חי. העובדה שיש להם כסף לא אומרת שמגיע להם לקחת את הילד. אלחם עליו גם כשאהיה בת 80".
פרקליטם של ההורים הביולוגיים אמר, כי "בית המשפט לענייני משפחה קבע על בסיס חוות דעת מקצועיות, כי טובת הילד מחייבת שיגדל עם הוריו הטבעיים. השירות למען הילד שכח את טובתו של הקטין. השירות למען הילד ניצל ניצול ציני את מצוקתה של האם. השירות למען הילד עט על האם, וחמישה ימים אחרי הלידה מיהר להחתים אותה על טופס הסכמה לאימוץ".
דובר משרד הרווחה, נחום עידו, הגיב על טענות פרקליטם של ההורים הביולוגיים: "הטענות מצוצות מהאצבע. עורך הדין של האם הביולוגית משמיץ בצורה גסה את השירות למען הילד, שעושה פעולות מדהימות עבור הילד. אין לי ספק שלא הופעל לחץ על האם הביולוגית למסור את הילד, והיא קיבלה את ההחלטה מיוזמתה. האימוץ חייב להיות מהיר, כי הילד הוא לא מזוודה שמעבירים ממקום למקום. לא ניתן להעביר את הילד למשפחה אומנת ורק אז למשפחה מאמצת. ילד זקוק למשפחה תומכת. אי אפשר לחכות חודש, חודשיים או חצי שנה".
רקע: האם מסרה את הילד - והתחרטה ילד המחלוקת, בן שנה וחודש, נולד כשהאם הביולוגית, שבאותה עת לא חיה עם אביו, החליטה למסור את הילד לאימוץ. בית המשפט הכריז על הילד כבר אימוץ, וכעשרה ימים לאחר הלידה אומץ הילד על-ידי בני זוג. כחודשיים לאחר הלידה התחרטה האם הביולוגית, ופתחה במאבק להחזרת הילד אליה.
האם הביולוגית שבה בינתיים לחיות עם אביו של הילד, ואלה פנו לבית המשפט לענייני משפחה וביקשו לקבל בחזרה את הילד. בית המשפט קיבל את הבקשה, והורה להורים המאמצים למסור את הילד.
ההורים המאמצים, המגדלים את הילד זה כשנה, טוענים כי טובת הילד מחייבת את השארתו בחזקתם. לדבריהם, עולמם חרב עליהם כשהתקבלה ההחלטה המחייבת אותם למסור אותו להוריו הביולוגיים.
הבוקר אמרה האם המאמצת: "לא הצענו כסף תמורת הילד. היה מישהו שאנחנו לא מכירים שהציע כסף. שמענו על כך דרך התקשורת ואין לנו שום קשר לזה. ילד הוא לא יו-יו. האם הביולוגית ויתרה עליו וחתמה על כתב ויתור. אף אחד לא לקח אותו ממנה".
"עם כל הכאב וההבנה", אמרה האם המאמצת, "לא מדובר בה ולא מדובר בי. מדובר בילד. טוב לו כאן בבית. אני גידלתי אותו במשך שנה שלמה, קמתי אליו בלילה, חיתלתי אותו. אני האמא האמיתית שלו. אני נתתי לו את כל האהבה שבעולם. אם הייתי יודעת שהיא תרצה אותו אחרי חודשיים, לא הייתי נלחמת. אבל הילד מכיר אותנו, הוא מאושר - איך אפשר לקחת ממנו את האושר שלו?".
לדברי האם המאמצת, "הפעם הראשונה ששמעתי על הבקשה של האם הביולוגית היתה יומיים לפני צו האימוץ הסופי. יומיים לפני תום ששת החודשים. עובדת סוציאלית הודיעה לי שהאם הביולוגית התחרטה על ההסכמה לאימוץ. הייתי בהלם. החוק שמאפשר להורים הביולוגיים להתחרט עד למתן צו אימוץ סופי הוא פגום וצריך לשנותו. השירות למען הילד פעל כראוי".
אפשרות להתחרט עד לצו אימוץ סופי במצב החוקי הקיים, ההורים הביולוגיים רשאים לחזור בהם מהסכמתם לאימוץ ילדם בתוך שישה חודשים מרגע שזו ניתנה. לאחר מכן ניתן צו אימוץ סופי, וההורים הביולוגים מנועים מלחזור בהם מהסכמתם. צו אימוץ סופי מנתק כל קשר משפטי בין המאומץ להוריו הביולוגיים, אלא אם בית המשפט קבע אחרת.
במקרה של חרטה מצד ההורים הביולוגיים, נוהג השירות למען הילד לפנות לבית המשפט ולהציג את עמדתו בשאלה האם טובת הילד מחייבת להותירו בידי הוריו המאמצים או להחזירו להורים הביולוגיים. בהחלטתו, מעניק בית המשפט משקל מכריע לעיקרון טובת הילד.
