נשיא מועצת העיתונות היוצא, פרופ' מרדכי קרמניצר, הנחשב לאחד ממקורביה של ארבל, תקף בחריפות בראיון ל'קול ישראל' (יום ה', 17.6.04) את היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז ואת החלטתו על סגירת התיק: "לצערי, הדוח של מזוז הוא דוח מאוד בעייתי, מאוד בלתי משכנע. ועל-פי העובדות, כפי שהן עולות מהדוח הזה, נדמה לי שהיתה מתחייבת מסקנה הפוכה מזו שאליה הגיע היועץ, והיא שיש להגיש אישום נגד ראש הממשלה".
קרמניצר, פרופ' למשפטים באוניברסיטה העברית, המתמחה במשפט פלילי, ניסה להסביר את ההבדלים הקיצוניים בין מסקנות צוות ארבל וצוות מזוז: "אני חייב לציין, שבצוות של פרקליטת המדינה נתגלעו חילוקי דעות בתוך הצוות אם להאשים את גלעד שרון. כלומר, זה לא צוות שהיה מונוליטי לחלוטין וגם צריך להזכיר שפרקליטת מחוז המרכז, נורית שניט, היתה בדעה שונה וגם בתוך הצוות הזה, היה מהפך בעמדה שננקטה. כלומר, אין פה מונוליטיות מוחלטת. לעומת זאת, כפי שכותב היועץ המשפטי לממשלה, בצוות שלו היו תמימי דעים לאורך כל הזמן".
"אני חושב שיש הבדל חשוב בין הצוותים האלה. הצוות הראשון היה טבעי, אורגני, עם אנשים ברמת המקצועיות הכי גבוהה ברמת המשפט הפלילי, לעומת הצוות של היועץ שלא היה טבעי ואורגני, הוא לא היה צריך לקום, צוות שלא ישבו בו האנשים הכי מומחים בתחום הפלילי. יש לזה חשיבות, כי כשקוראים את חוות הדעת של היועץ אני חושב שניתן לראות את חוסר הניסיון שלו בתחום המשפט הפלילי. לא קראתי את חוות הדעת של פרקליטת המדינה לשעבר ולכן איני יכול להגיד עליה דבר. אבל חוות הדעת הזו [של מזוז], נראית לי שיש עליה סימנים של מי שאינו מומחה בתחום המשפט הפלילי".
חוות הדעת של מזוז מגמתית לדברי קרמניצר, לא היה מקום כלל להקמת צוותו של מזוז. "אם משווים את הניסיון והמומחיות המקצועית של שני הצוותים, אני חושב שיש פער ניכר מאוד לטובת הצוות הראשון, ואני אומר שוב: הצוות השני בכלל לא היה צריך לקום. וקשה שלא להתרשם, בייחוד לאור התדרוך שניתן לעיתונאים אחרי שחוות הדעת הוקראה, שהיועץ המשפטי לממשלה נפגע מהעובדה שהוא הועמד כביכול בפני מצב שבו לא היתה לו לכאורה ברירה, אלא להצטרף לחוות הדעת של פרקליטת המדינה וצוות הפרקליטות הבכיר".
"והרושם הוא", מוסיף קרמניצר, "שנעשה כאן ניסיון ללכת לכיוון מנוגד וחוות הדעת הזאת נראית כהולכת באופן מאוד מגמתי וקיצוני לכיוון הפוך, ולכן היא באמת נקראת כמו חוות דעת, שספק אם הסניגורים של שרון היו יודעים לכתוב חוות דעת יותר מסנגרת ממנה".
קרמניצר מנה נימוקים זהים לאלה שהעלתה התנועה לאיכות השלטון בעתירה שהגישה לבג"צ נגד החלטתו של מזוז. "לדעתי, רמת ההוכחות שהיועץ מזוז דורש כדי שתובע יגיש כתב אישום בפלילים היא בלתי מציאותית לחלוטין. יש משמעויות מרחיקות לכת לחוות הדעת שלו - אם היא לא תיהפך על-ידי בג"צ - לעניין האפשרות להעמיד לדין אנשים בישראל. רמת ההוכחות שהוא דורש, היא רמת הוכחות שלפיה ניתן יהיה להרשיע במקרים מעטים מאוד, כשאנשים מודים או כשביצוע העבירה מתועד".
"הוא יוצר רושם מוטעה בקשר למה שנדרש באמת כדי להוכיח עבירה של לקיחת שוחד. [הוא יוצר] רושם מוגזם גם לגבי כיצד מוכיחים את העבירה הזו, בייחוד לגבי היסוד הנפשי שלה. אף פעם כמעט לא מוכיחים יסוד נפשי בעבירת שוחד באמצעות ראיות ישירות, אלא כמעט תמיד באמצעות הסקת מסקנות וראיות מסביב, והרושם שנוצר מחוות הדעת הזאת הוא רושם שונה".
"גם האופן בו הוא כותב את חוות הדעת, הוא פורם את מסכת הראיות. הוא לא מציג את התפתחות העניינים באופן כרונולוגי, וכתוצאה מכך, מי שקורא את חוות הדעת כשהוא קורא כל מיני מהלכים לא יכול לקבל את מלוא המשמעות של האירועים שקורים, כי אין לו את ההקשר המלא וקשה לעמוד על משמעות הדברים... יש הבדלים ברורים בין הניתוח העובדתי בחוות דעת זו ובין כתב האישום שהוגש נגד דוד אפל. אלה הבדלים שמקלים עם שרון ואפל, לעומת התמונה העולה מכתב האישום. חוות הדעת לא מסבירה ומנמקת הבדלים אלה".
על בג"צ להיכנס לעובי הקורה של הסוגיה כשנשאל לגבי סיכויי העתירה להתקבל, השיב קרמניצר כי "בדרך כלל, עתירה לבג"צ נגד החלטה לא להעמיד לדין משיקולים של חוסר ראיות, היא החלטה קשה מאוד לתקיפה בבג"צ. לא היה מקרה שבג"צ ביטל החלטה של התביעה על העילה הזו. היו מקרים בהם בג"צ התערב בעילה אחרת של היעדר עניין לציבור, ולכן לכאורה הנטל על העותרים הוא כבד".
"עם זאת", הוסיף, "אני חושב שהשאלות העומדות כאן על הפרק הן שאלות שיש להן חשיבות כללית ממדרגה ראשונה - מהו רף הראיות להגשת כתב אישום בכלל, ובעבירת שוחד בפרט. מחוות הדעת עולה, שלגבי עבריינים שיש להם מידה מסויימת של תיחכום - אין סיכוי להגיש כתב אישום. מנגד, תעמוד לעיני השופטים חוות דעת של צוות מקצועי הרבה יותר. אני חושב שכשמדובר בנושא כל כך רגיש לשלטון החוק, כמו הקשר בין הון לשלטון, בג"צ חייב להיכנס לעובי הקורה וגם בהקשר המאוד ספציפי של טיפול באנשים בכירים, די למצוא חוסר סבירות רגיל בהחלטת היועץ ולא לחפש חוסר סבירות קיצוני".
אם מזוז לא יתנצל - יש לפטרו לדברי איש האקדמיה, אין מקום להקים ועדת חקירה לבחינת מעשיה של ארבל, כפי שדרשו כמה חברי כנסת. "לפי הפרסום בציבור, הוטל דופי אישי באינטגריטי של ארבל. לדעתי, אם מדובר בטענות מסוג של הצבת מטרה, אין צורך בוועדת חקירה כי הטענה חסרת שחר ואין סיכוי שאיזושהי ועדה בעולם תמצא לה ביסוס. לדעתי, מה שמתחייב הוא שהיועץ יתייצב בפני הציבור ויודיע שלא אמר דבר כזה".
בהנחה שהדברים שפורסמו בשם היועץ נכונים והוטל דופי בארבל, "יש בכך לכאורה עבירה של זילות בית המשפט מצידו של היועץ ויש בכך משום לשון הרע כלפי הגברת עדנה ארבל. לדעתי, הדברים לא יכולים להישאר כך. הם מסבים נזק עצום לאמון שהציבור רוחש לבית המשפט ובעניינים האלה לא יכולות להיות התחכמויות או התפתלויות, הדברים לא נאמרו בחדרי חדרים. לדעתי, היועץ צריך להתייצב בפני הציבור ולומר שאין לו דבר נגד יושרה האישי של עדנה ארבל, אחרת הממשלה צריכה להעביר אותו מתפקידו".
"אפשר למתוח ביקורת על דרך ההתנהלות של הפרקליטות, גם לי יש ביקורת מפה ועד הודעה חדשה על הפרקליטות, אבל מכאן ועד לבוא ולדבר על סימון מטרה ולתת רושם שנתפר תיק ושפעלו כאן ממניעים בלתי כשרים, זה מרחק שאי אפשר לעבור אותו. אם שר המשפטים חושב שניתן לטפל בזה באיזשהם דיונים פנימיים במשרדו - הוא טועה והציבור חייב לקבל תמונה חדשה, ברורה לחלוטין".
"אני מאוד מקווה שהסיפור הזה לא יפגע בעבודה העיתונאית. מבחינת הנורמות הציבוריות, הוצגה כאן תמונה קשה לציבור בנושא של קשרי הון ושלטון והתקשורת עשתה שירות חשוב מאוד לציבור וחשוב שלא לתת לפוליטיקאים, לבעלי עניין ולמושחתים אחרים למיניהם, להפריע לתקשורת מלמלא את תפקיד כלב השמירה של השלטון".
