"שרון לקח שוחד בעד פעולה הקשורה במילוי תפקידו"

ארבל א', ארבל ב'

היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, חושף בתשובה שהגיש לבית המשפט העליון, פרטים חדשים הנוגעים לעמדתה של פרקליטת המדינה דאז, עדנה ארבל, בפרשת האי היווני: הן בדצמבר 2003, כשהמליצה הפרקליטות ובראשה ארבל לגנוז את תיק חקירה; והן במרס 2004, כשהמליצה להגיש כתב אישום נגד אריאל שרון ובנו גלעד. תשובת היועמ"ש ראו קישור. תשובת מזוז הוגשה בתגובה לשלוש עתירות: התנועה לאיכות השלטון, ח"כ יוסי שריד וח"כ איתן כבל. הדיון בעתירות יתקיים ביום ג' (29.6.04) בפני הרכב שבעה שופטים. בתשובתו המחזיקה 22 עמודים צירף שלושה נספים: חוות דעתה של פרקליטת המדינה עדנה ארבל, טיוטת כתב האישום נגד ראש הממשלה אריאל שרון [ראו קישור], ונספח נוסף [ראו קישור, נספח א']. המסמך שלו הכל ציפו (טיוטת כתב האישום) נחשף עתה במסגרת תשובת מזוז לעתירה. בסיכום טיוטת כתב האישום כותבת ארבל, בהתייחסה לשרון: "נאשם 1 (שרון), עובד ציבור, בתפקידו כשר התשתיות ושר חוץ, לקח שוחד בעד פעולה הקשורה במילוי תפקידו, בכך שקיבל מאפל את תמיכתו הפוליטית וסכומי כסף גבוהים לחשבון חוות שקמים, ביודעו כי הללו ניתנים מידי אפל בעד פעולתו כשר התשתיות, הממונה על המינהל, וכשר החוץ, ולמשוא פנים בדרך כלל". בהתייחסה לגלעד שרון כותבת ארבל: "נאשם 2 (גלעד), בצוותא-חדא עם נאשם 1, לקח שוחד בעד פעולה הקשורה במילוי תפקידו של נאשם 1, עובד הציבור". טיוטת כתב האישום מחזיקה 9 עמודים. ארבל מייחסת לשרון ולבנו גלעד לקיחת שוחד מדוד אפל, בסכום של 100,000 דולר וכן 2.582 מיליון ש"ח, לחוות שקמים (בשנים 2000-1998). כן קיבל שרון תמיכה פוליטית. בתמורה פעל שרון למתן סיוע לאפל, בעסקיו השונים. בטיוטה מציינת ארבל, כי אפל הבטיח לשרון תמיכה פוליטית, והבטיח לעמוד לשם כך בקשר עם עמרי שרון. בנוסף הבטיח אפל כי יפעיל למען בחירת שרון "שלוש מאות מתאבדים".

יש ראיות מספיקות לאפיון המתת כשוחד

בחוות דעתה של ארבל, המחזיקה 53 עמודים, קובעת ארבל כי שרון קיבל שוחד מאפל והעניק לו בתמורה סיוע. "מערכת היחסים וההתנהגויות ששררו בין אפל לשרון, על בסיס הראיות שהובאו בפנינו, נתפסת בגדרי עבירת השוחד". ארבל קובעת, כי שרון הבין שאפל מעסיק את גלעד בנו בסכום כסף גדול, בשעה שלא היתה כל הצדקה עניינית/עיסקית לכך (ידע כי גלעד חסר ניסיון). "הזרמת הכספים והתמיכה הפוליטית האינטנסיבית של אפל לשרון ניתנו מתוך מחשבה ששרון הוא עובד ציבור (שר, ח"כ או ראש ממשלה), שהנותן, אפל, זקוק לשירותיו. לפיכך, נראה כי יש ראיות מספיקות לאפיון המתת כשוחד. בעניין זה הוגש זה מכבר כתב אישום כנגד אפל בגין מתן שוחד לשרון". בסיכום חוות הדעת כותבת ארבל (ציטוט): לאחר קריאה מדוקדקת וקפדנית של חומר הראיות, ולאחר דיונים רבים, מצאנו כי המערכת הסבוכה של האירועים, ההתרחשויות והקשרים, אשר נחשפה בתיק, מתלכדת בסופו בסופו של יום לכדי תמונה ברורה, ועגומה, לפיה שרון, בתפקידו כשר התשתיות הלאומיות וכשר החוץ, מקבל מידי אפל שוחד; כמו גם הבטחות קונקרטיות לתמיכה פוליטית בעת הרגישה ביותר מבחינתו של כל פוליטיקאי - תקופת בחירות, ותיווך במגעים עם גורמים שונים להם נזקק שרון. המלצתנו, איפוא, היא להעמיד לדין את שרון בגין עבירת לקיחת שוחד".

מזוז מבקש לדחות העתירות

היועמ"ש שהביא מסמכים אלה, מבקש לדחות את העתירות על הסף. בהודעתו הוא מפרט את השתלשלות העניינים שהביאו לידי הכרעתו נגד הגשת כתב אישום (ציטוט): "עם כניסתו של היועץ המשפטי לממשלה לתפקידו, בתחילת פברואר 2004, הוא החל בקיום שורה של דיונים בפרשה זו עם נציגי פרקליטות המדינה ומשטרת ישראל. "לקראת דיונים אלה הועברה ליועץ המשפטי לממשלה, לבקשתו, חוות דעת שהוכנה על ידי פרקליטות מחוז מרכז, לאחר דיונים שהתקיימו בעניין בראשות פרקליטת המדינה. בסיכומה של חוות הדעת הומלץ לסגור את התיק נגד שרון מחוסר ראיות. חוות הדעת האמורה הועברה תוך ציון כי מאז עריכת חוות-הדעת על-ידי הפרקליטות בדצמבר 2003 התקיימו דיונים נוספים בהם נשקלה מחדש ההמלצה, ו"אין בשלב זה המלצה". "ביום 28 במרס 2004, נמסרה ליועץ המשפטי לממשלה, לבקשתו, חוות דעת של פרקליטת המדינה. בחוות דעת זו המליצה פרקליטת המדינה להעמיד לדין את שרון בגין עבירה של לקיחת שוחד מאפל. לחוות הדעת צורפו טיוטת כתב אישום, וכן מסמך סיכום חומר הראיות שהוכן על ידי פרקליטות מחוז מרכז".

מזוז קובע: המבחן הראייתי הוא הקובע

מזוז מותח ביקורת על העותרים, המבקשים לכפות העמדת שרון לדין, למרות שאין די ראיות לכך. קובע מזוז (ציטוט): "נבקש להדגיש בתחילת דברינו, כפי שהודגש על-ידי היועץ המשפטי לממשלה בהחלטתו, כי המבחן הראייתי ששימש בסיס להחלטה היה המבחן הרגיל והשוויוני, שנקבע בפסיקה. העובדה כי החשודים הם ראש הממשלה ובנו לא הביאה להפלייתם לרעה או להפלייתם לטובה – דין אחד לשועי ארץ ולפשוטי העם". מזוז מודיע לבג"צ, כי הוא התייחס לשרון כאל שווה בין שווים, ולא גרם לסטייה במדיניות התביעה: "בניגוד לנטען, אין בהחלטה זו גם כל סטייה ממדיניות התביעה הכללית. אכן, המשפט הפלילי הוא כלי מרכזי למאבק בשחיתות. כפי שהודגש על-ידי היועץ המשפטי לממשלה בהחלטתו (כמו גם בהודעתו על ההחלטה), היועץ המשפטי לממשלה רואה במאבק בשחיתות ברשויות השלטון את אחד מתפקידיה המרכזיים של התביעה הכללית, שכן השחתת המידות ברשויות השלטון פוגעת קשות בסדרי השלטון המשטר. היא אף פוגעת באמון הציבור ברשויות השלטון. האמון הציבורי הוא תנאי חיוני לתפקוד תקין של מערכות השלטון והשירותים הציבוריים".

מלחמה בשחיתות, כן; אך על בסיס עקרונות

היועמ"ש מזוז מציין, כי המלחמה בשחיתות אכן חשובה היא. אך יחד עם זאת, יש לעשותה תוך שמירה על "עקרונות היסוד של המשפט הפלילי", ואין להוריד את הרף הראייתי הנדרש להעמדה לדין של איש ציבור. מזוז קובע, כי החלטתו מבוססת, איפוא, על עקרונות היסוד של המשפט הפלילי, כפי שבאו לידי ביטוי בחקיקה ובפסיקתו של בית משפט נכבד זה. ההחלטה מתייחסת לאפשרות להרשעה כפי שהיא משתקפת ממכלול הראיות שנבחנו על ידי היועץ המשפטי לממשלה. הא ותו לא. אין מדובר במתן "תעודת יושר ציבורית" לאיש מבין הנחקרים. ודוק, הוא מציין, "החלטה של תובע על אי העמדה לדין בהעדר ראיות מספיקות, אין בה משום קביעה - כעניין של ממצא פוזיטיבי אובייקטיבי - כי לא נעשו מעשים לא חוקיים על-ידי החשוד; כל שהחלטה כזו משמיעה הוא, כי מסכת הראיות שנפרשה לעיני התובע, אינה עולה כדי אפשרות סבירה להרשעה במידת הוודאות הנדרשת במשפט פלילי. החלטתו המנומקת של היועץ המשפטי לממשלה הועמדה לעיונו של הציבור. ההחלטה עוררה, כצפוי, דיון ציבורי. אולם יש לזכור, כי בהיעדר ראיות מספיקות, משפט פלילי אינו יכול לשמש תחליף למשפט הציבור".

החלטות שונות

כמפורט בהחלטת היועץ המשפטי לממשלה, מציין מזוז, "היו במהלך הטיפול בפרשה זו דעות והערכות שונות - בשלבי הטיפול השונים, ועל-ידי גורמי הטיפול השונים - באשר לקיומן של ראיות מספיקות להעמדתם לדין של שרון וגלעד. בסופו של תהליך מעמיק, גיבש היועץ המשפטי לממשלה את החלטתו. ההחלטה התקבלה לאחר דיונים ארוכים וממצים עם כל הגורמים שעסקו בפרשה זו, ולאחר בדיקה נוספת של חומר הראיות, בסיוע צוות מקצועי, ולאחר בחינה ושקילה של מכלול הדעות וההמלצות שניתנו בפרשה זו, על כל גלגוליה".

הדחייה: בשל תשתית עובדתית רעועה

קובע מזוז: אכן, במקרה דנן, "המדובר הוא בשאלה מובהקת של הערכה - עובדתית ומשפטית. מעצם טיבה, ייתכנו לגבי החלטה מעין זו עמדות והערכות שונות." (בג"צ 2534/97 יהב נ' פרקליטת המדינה פ"ד נא(3) 1, 31 (להלן – עניין יהב). אולם, הלכה פסוקה היא כי קיומה של הערכה מקצועית סבירה אחרת, אין בה, כמובן, כדי לפגום בסבירות ההחלטה שהתקבלה, או משום עילה להתערבותו של בית המשפט הנכבד.

אין להקל, אך גם אין להחמיר

מזוז מדגיש בהודעתו, כי כפי שאין להחמיר, עם ראש ממשלה (או כל נבחר או עובד ציבור אחר), לעניין מבחן דיות הראיות, אין אף להקל עמו. "דין ראש הממשלה כדין כל אדם אחר, ויש לבחון את חומר הראיות נגדו, לפי דיני וכללי הראיות הרגילים, לשם החלטה אם יש בראיות די כדי העמדה לדין. לפיכך, אין כל יסוד לטענות המופיעות בעתירות לעניין הפליה כביכול, או להפעלת רף ראייתי אחר במקרה דנן; קל וחומר שאין בסיס לטענה באחת העתירות, ולפיה בעבירות השוחד יש מקום למבחן ראייתי מקל, השונה מהמבחן הראייתי לגבי שאר העבירות".