הצעת החוק לתיקון חוק מניעת זיהום הים ממקורות יבשתיים, עברה אמש (יום ב', 28.6.04) בכנסת בקריאה ראשונה, ברוב של 12 תומכים מול מתנגד אחד.
חוק מניעת זיהום הים ממקורות יבשתיים קובע איסור על השלכת פסולת והזרמת שפכים לים ממקורות יבשתיים שלא בהיתר, ומסדיר את הנסיבות והתנאים למתן היתר ממין זה. החוק נועד, בין השאר, לעגן את הוראות הפרוטוקול למניעת זיהום ים ממקורות יבשתיים של אמנת ברצלונה להגנה על הים התיכון מפני זיהום.
במשרד לאיכות הסביבה אומרים, כי למרות קיומו של החוק כבר משנת 1990, ועל-אף האכיפה המאומצת שמתבצעת לפיו הוראותיו, ישנה הידרדרות מתמשכת במצבו של הים התיכון. ממצאי הניטור, המתבצע בהזמנת המשרד, מראים כי מצב הים התיכון באזורים מסויימים הוא בעייתי וכי על הממשלה לנקוט באמצעים מקיפים למניעה, לאכיפה ולהגברת המודעות.
על-פי נתוני המשרד, כ-80% ממקרי זיהום הים נגרמים כתוצאה מהזרמת שפכי תעשיה ושפכים עירוניים ומהטלה לים של פסולת שמקורה ביבשה, ונדמה כי קיים חוסר מודעות בקרב גופים פרטיים ומוסדיים לעניין מניעת זיהום הים ממקורות יבשתיים. הזרמת שפכי תעשיה ושפכים עירוניים, והטלה לים של פסולת שמקורה ביבשה, נעשים אם בהיתר ואם בתקלות, אשר קורות כתוצאה מרשלנות ואי נקיטת אמצעים מספיקים של תשתיות בכלל וביוב בפרט.
במשרד מציינים את תקלות הגלשת הביוב של איגוד ערים דן לביוב; הגלשות שפכים באזור נתניה, חיפה ואילת, הקורות חדשות לבקרים; ותקלות במפעלים אשר גרמו לזיהום הים וחופיו בשפכים ופסולת.
השרה לאיכות הסביבה, פרופ' יהודית נאות (שינוי), אמרה כי מטרת הצעת החוק היא לשפר את הכלים המשפטיים והמנהליים, לשם ייעול אמצעי האכיפה שבידי המשרד לאיכות הסביבה, לשם הגברת ההרתעה נגד גורמים המזהמים את הים, ובעיקר, לשם שיפור יכולת המניעה של זיהום הים במקור ולטווח ארוך.
הצעת החוק מציעה, בין היתר, להבהיר בחוק את סמכויות הוועדה למתן היתרי הזרמה לים, לתת היתר וגם להתנותו בתנאים ולבטלו. כן מוצע לשנות את ההגדרה של "מקור יבשתי", כך שהחוק יחול גם על כלי שיט הנמצאים ביבשה, ומשמשים למגורים, לתיירות או לתעשיה - מהם נגרם זיהום הים.
הניסיון שהצטבר באכיפת החוק מלמד, כי מקרים רבים של הטלת פסולת או הזרמת שפכים לים אינם נעשים מתוך כוונה ומטרה, אלא מתוך אי אכפתיות או רשלנות. לפיכך, וכדי להביא לאכיפה אפקטיבית נגד כל מזהמי הים, מוצע להשמיט את המילים "במטרה לסלקם לים" מהגדרת האיסור על-פי החוק.
כן מציעה הצעת החוק, להגדיל באופן משמעותי את שיעורי הקנסות על עבירות זיהום ים. בנוסף, מוצע להסמיך את בית המשפט להטיל על המזהם קנס, שישקף את שיעור טובת ההנאה או הרווח, שהמזהם השיג מכך שלא קיים את הוראות החוק, ואף להרחיב את הזכות להגשת קובלנה על-פי החוק.
עוד מוצע, להעניק סמכויות מינהליות לשר לאיכות הסביבה לשם הפסקה ומניעת זיהום הים, ולהעניק לבתי המשפט סמכויות מפורשות להוצאת צווים למניעה והפסקה של זיהום הים, וכן להוצאת צווים לניקוי ולהשבת המצב לקדמותו.
לבסוף, מציעה הצעת החוק להסמיך את השר לאיכות הסביבה, בהסכמת שר האוצר ובאישור ועדת הכספים של הכנסת, לחייב גורמים מזהמים בתשלום "היטל זיהום", על-מנת ליצור תמריץ לצמצום כמויות המזהמים הנפלטים לים, וכן על-מנת לפצות את הציבור על שימוש לא מושכל ופגיעה במשאבי הטבע.
