היום לפני 54 שנים, ב-5 ביולי 1950 קיבלה הכנסת את חוק השבות שעל-פיו מדינת ישראל רואה עצמה ביתו של כל יהודי בעולם כולו. החוק הקובע שכל יהודי באשר הוא יהודי, זכאי לעלות ארצה אם הביע רצון להשתכן בישראל.
בשנת 1970 תוקן החוק, בכדי לאפשר גם לילד ולנכד של יהודי וכן לבן זוג של יהודי - לעלות לארץ, להוציא יהודי שהמיר את דתו מרצון.
להלן עיקרי החוק: הזכות לעליה:
(א) העליה תהיה על-פי אשרת עולה.
(ב) אשרת עולה תינתן לכל יהודי שהביע את רצונו להשתקע בישראל, חוץ אם נוכח שר העליה שהמבקש -
(1) פועל נגד העם היהודי; או (2) עלול לסכן בריאות הציבור או ביטחון המדינה.
2. אשרת עולה
(א) יהודי שבא לישראל ולאחר בואו הביע את רצונו להשתקע בה, רשאי, בעודו בישראל, לקבל תעודת עולה.
(ב) הסייגים המפורשים בסעיף 2 (ב) יחולו גם על מתן תעודת עולה, אלא לא ייחשב אדם למסכן בריאות הציבור לרגל מחלה שלקה בה אחרי בואו לישראל.
3. תעודת עולה
כל יהודי שעלה לארץ לפני תחילת תקפו של חוק זה, וכל יהודי שנולד בארץ בין לפני תחילת תקפו של חוק זה ובין לאחריה, דינו כדין מי שעלה לפי חוק זה.
4. תושבים וילדים
שר העליה ממונה על ביצוע חוק זה, והוא רשאי להתקין תקנות בכל הנוגע לביצועו וכן למתן אשרות עולה ותעודות עולה לקטינים עד גיל 18.