הסיפור הזה אולי נשמע מעט מגוחך באוזניים ישראליות. אזרח מצרי טוען ברגע היסחפות נוסטלגי, כי הכור הגרעיני בדימונה וחוות השקמים של ראש הממשלה, אריאל שרון, הוקמו במקור על אדמות בבעלות מצרית. תמוה או לא, הסיפור הזה מופיע בגיליונו האחרון של השבועון המצרי הרשמי "אל-אהראם אל-ערבי" (תחת הכותרת "חשיפה") והשבוע אף קיבל "פולו-אפ" ברשת הטלוויזיה הפופולרית "אל-ערביה".
נא להכיר: מריד מחמוד אל-זרבאווי. איש אל-עריש במקור, שמשפחתו היגרה ב-1918 במטרה להרחיב את עסקי המזון שלה בפלשתינה. בשנות ה-20, רכשה המשפחה המצרית מעל ל-300 דונם אדמה בנגב ורשמה אותן ב'טאבו' של ארץ ישראל המנדטורית. כעת טוען האזרח המצרי, כי בשנת 1948 החרימה מדינת ישראל 50.4 דונם מאדמות משפחתו. לדבריו, המסמכים המעידים על בעלות המשפחה על השטח, מצויים בידיו.
אך הסיפור התמוה הזה, לא נעצר כאן. עוד טוען האזרח המצרי, כי על אותו השטח שהופקע מידי משפחתו, הוקמו לא פחות מאשר הכור הגרעיני בדימונה וחוות השקמים של ראש הממשלה.
"האיום הישראלי: אם ככה - ניפגש בנסיבות לא נעימות" משפחת אל-זרבאווי נאלצה להגר חזרה לאל-עריש במהלך מלחמת העצמאות ב-1948. לפי הסיפור, כמה שנים מאוחר יותר, הופתעה המשפחה למשמע אוזניה באשר לגורל אדמותיה בנגב. במהלך "מבצע קדש" ב-1956, הגיעו לבית משפחת זרבאווי, בני משפחת אל-עזאזמה, בדואים המקושרים לגורמים בישראל, בלווית שני קציני צה"ל בכירים. "המשלחת" ביקשה מסבו של מריד, חאג' סלימאן, את המסמכים המצויים בידי המשפחה לגבי הבעלות על האדמות. כמובן, תמורת פיצוי כספי. סב המשפחה סירב בתוקף. לדברי מריד, אמר לו בתגובה אחד הקצינים הישראלים בזעם: "אם כך, י'חאג', ניפגש בקרוב מאוד, בנסיבות שלא ינעמו לך".
המשלחת הלכה אמנם, אך לטענת מריד, מדינת ישראל לא חדלה להתנכל למשפחתו עד ינואר 1957, עת פינתה את סיני. במלחמת ששת הימים ב-1967, טוען מריד, הופתעה המשפחה מעוצמת התסכול של ישראל, בגין אוזלת היד שזו גילתה בהשגת המסמכים החיוניים.
לפי הסיפור, בית המשפחה באל-עריש, הופצץ במהלך תקיפה של חיל האוויר. אם לא די בכך, הוא ממשיך וטוען, כוחות חי"ר של צה"ל הגיעו על-מנת לוודא שהבית אכן נפגע בהפצצה, פתחו באש לעבר אביו של מריד ושני אחיו, והרגו אותם. "הם ביצעו סריקות בשרידי הבית בחיפוש אחר המסמכים, אך לא איתרו אותם, משום שאבי הסתירם במחבוא מתחת לאדמה", הוא מספר.
התעלמות הממסד המצרי אחרי מלחמת 67' הגיעו שניים מבני משפחת זרבאווי לביקור בישראל והופתעו לגלות כי על אדמת משפחתם הוקמו הכור הגרעיני וחוות השקמים. "ידינו היו כבולות. לא יכולנו לעשות דבר. בעת חתימת הסכם השלום בין ישראל למצרים סברנו, כי הפרשה תגיע לקצה, ורכושנו יוכר. אך נתקלנו באוזניים ערלות מצד כל הגורמים הרשמיים במצרים, החל מהשלטון המקומי במחוז סיני וכלה במשרד החוץ המצרי - דבר שגרם לנו לא מעט תסכול", מסכם מריד.