חוקרי מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל קוראים היום (ג', 13.7.04) לממשלה ולכנסת במלאת עשור, להחזיר לחוק ביטוח בריאות ממלכתי את המרכיבים החשובים שנשללו ממנו.
עורך המחקר, ד"ר טוביה חורב ממרכז טאוב, ציין כי 357 עדכונים ותיקוני חקיקה בוצעו במהלך עשר השנים האחרונות בחוק ביטוח בריאות ממלכתי, תיקונים שהסיטו את הרפורמה ואת החוק מכוונתו המרכזית ופגעו באופן קשה בציבור הצרכנים.
לדברי ד"ר חורב, חלק משינויי החקיקה שעבר החוק במהלך העשור, מאז ה-15 ביוני 1994, נבעו כתוצאה מלחצים של בעלי עניין וגורמים אינטרסנטים במערכת הבריאות בישראל, שקידמו אינטרסים שאותם ייצגו, מבלי להתייחס להשלכות על ציבור הצרכנים.
"כך, לדוגמא, במקום לספק סל שירותים רפואיים בסיסי ואחיד לכל תושב - אחת המטרות העיקריות של החוק - שהתקבל סל שירותים לא אחיד ולא נגיש למרבית האוכלוסייה. שירותי מניעה בתחום בריאות לתלמידים, שירותי גריאטריה ושירותי מניעה נשארו מחוץ לסל עבור רוב האוכלוסייה. החוק, שנועד להבטיח מתן שירותים רפואיים ברמת זמינות ונגישות גבוהה, איבד בשינויי החקיקה את ייעודו המרכזי", מסר ד"ר חורב.
ממצאי המחקר הראו, כי עלות סל שירותי הבריאות נשחקה לאורך השנים, כתוצאה מביצוע ואי ביצוע של צעדי חקיקה בתחום מנגנון הצמדה לקוי ומנגנון לפיצוי הקופות על אובדן הכנסות. זאת ועוד, שיעור המימון הציבורי הוקטן על חשבון השתתפות משקי הבית בתשלומים ובמקביל הוגברה התלות של הקופות בתקציב המדינה.
המחקר קובע, כי "נטל התשלומים על המבוטחים הוכבד במהלך השנים והתשלומים הפכו רגרסיבים יותר, תוך הגברת הפגיעה באוכלוסיות חלשות".
במרכז טאוב מדגישים, כי על אף שבנוסח המקורי של החוק ניתנו לשר הבריאות, דני נווה, סמכויות כמעט בלעדיות במרבית התחומים, הרי בעדכונים שהתקבלו במהלך השנים ניכרת טביעת ידו של משרד האוצר, שהפך לדומיננטי יותר, למעשה שינויי החקיקה בחוק הבריאות משקפים הרחבה ניכרת בסמכויותיו של שר האוצר.
ממרכז טאוב נמסר, כי מעקב אחר התקדמות הרפורמה במערכת הבריאות באמצעות עדכוני החקיקה מגלה, כי לא מומשו שינויי חקיקה בסוגיות מהותיות ומרכזיות, שהיתה לגביהן ציפייה שיוסדרו במהלך השנים, כמו ניתוק משרד הבריאות מתפקידיו כספק שירות, תאגוד בתי החולים הממשלתיים ושינויי הרכב מדד יוקר הבריאות.
במבחן התוצאה מגלה המחקר, כי המדינה העבירה את האחריות לקופות החולים על אף שאלה נדרשו בחוק המקורי לספק רק סל שירותים מוגדר. אלא שהעברת האחריות לא לוותה בתקציב מתאים. גם בתי המשפט שנדרשו לסוגיית מתן השירותים בעקבות תלונות של מבוטחים, פטרו את המדינה מאחריות והפכו 'דה פקטו' את קופות החולים לאחראית על בריאותו של האזרח, ללא קשר, לכאורה, למימון הניתן לקופות להספקת סל השירותים הראוי.