תביעה על סך שני מיליון ש"ח, חסרת תקדים בחריפותה, הוגשה נגד המכון לרפואה משפטית באבו כביר ומי שהיה מנהלו במשך שנים ארוכות, פרופ' יהודה היס. התביעה הוגשה (יום ה', 15.7.04) לבית משפט השלום בתל אביב, באמצעות עו"ד גילי פרישטיק.
התובעת ד"ר דבורה קטאניק עבדה כרופאה במכון. בכתב התביעה היא מתארת מסכת קשה של התעללות והתאכזרות שניהל נגדה, לטענתה, פרופ' היס, במשך שנתיים. סך הכל עבדה התובעת במכון 5 שנים.
בתביעתה, מתארת ד"ר קטאניק כיצד לטענתה פרופ' היס רדף אותה, הפלה אותה לרעה ביחס ליתר העובדים, וגרם לה, לטענתה, לסבל בל יתואר.
פרופ' היס, ממשיכה וטוענת התובעת באמצעות עו"ד פרישטיק, אילץ אותה לבצע את עבודתה בתנאים מבזים תוך שהוא הופך אותה "למעין מצורעת", ואוסר עליה לבוא במגע עם יתר הרופאים והמתמחים במכון. בין היתר נטען בכתב התביעה, כי נאסר עליה להשתמש במחשב, בטלפון, במיקרוסקופ ועוד.
זאת ועוד, טוענת התובעת, לשיא הגיעו הדברים כאשר היס הורה להעביר אותה לחדר קטן וצר למשך כל שעות היום, שם הורה לה לבצע חיתוך רקמות, משימה שלטענתה, אינה ניתנת כלל למתמחים ברפואה שכן איננה מצריכה כל הכשרה רפואית מקצועית.
יתירה מכך, טוענת התובעת, היס אילץ אותה לשהות "בחדר הקטן והאפלולי, שהיה אפוף אדי פורמלין, חומר שלטענת התובעת, ידוע כמסוכן לבריאות ואף חשוד כמסרטן, ונמצא ברשימת החומרים האסורים בחשיפה של משרד העבודה".
התובעת ממשיכה וטוענת, כי נחשפה גם לחומרים כימיים נוספים, שכן בחדר שבו שהתה לא היה כל איוורור ראוי ולא ניתן היה לשהות בו יותר מכמה דקות. לדבריה, היא נדרשה לשהות בחדר זה במשך כל שעות היום.
כן נטען, כי היס "ידע היטב מדוחות שקיבל, על הסכנה הברורה והמוחשית שבשהייה בחדר שכזה". דבר זה, טוענת היא, נודע לה רק בדיעבד. התובעת מוסיפה עוד, כי כבר בשנת 1998 הגיע למכון צוות של מומחים אשר קבע באופן חד-משמעי כי ריכוזי הפורמלין היו ברמה שהיא גבוהה פי כמה וכמה מהמותר לחשיפה. עוד קבעו הם אז, טוענת התובעת, כי לחדר זה אסור היה להיכנס כלל במשך השנתיים שבהן עבדה בו.
התובעת טוענת כי נגרמו לה נזקים עקב כך. בבדיקות רפואיות, טוענת היא, התברר כי היא סובלת מאסטמה קשה הנובעת מהחשיפה לכמויות הגדולות של הפורמלין. התובעת מציינת כי המוסד לביטוח לאומי הכיר בה כנפגעת עבודה, בגין מחלת מקצוע, ובכך לטענתה, אישר את הקשר הלכה למעשה שבין החומרים הרעילים שאליהם נחשפה לבין מחלת האסטמה הקשה שבה לקתה. להכרה זו, מדגישה התובעת, התווספה קביעת נכות לצמיתות מצד הוועדה הרפואית של הביטוח הלאומי.
כתוצאה מאלה, טוענת התובעת, היא איבדה את כושר השתכרותה עד תום חייה. התובעת מדגישה כי כאשר החלה לעבוד במכון, מצב בריאותה היה תקין לחלוטין ובוודאי שלא הייתה לה כל אסטמה.
התובעת ממשיכה וטוענת כי גם במישור הנפשי מצבה התדרדר, וכיום היא סובלת "ממצב של חרדה קיצונית ודיכאון מתמשך".
זאת ועוד, התובעת חושפת בכתב תביעתה ארוע חמור בו לטענתה התברר כי "נעלמו איברים" מגופה של תייר סקוטי. התובעת טוענת כי הפרופסור היס סילף את עובדות המקרה, וניסה להטיל את האחריות על התובעת "וזאת בניסיון להסתיר את רשלנותו שלו".
התובעת מוסיפה ומציינת כי בניגוד להודעה הפומבית של השר דני נוה על "הדחתו" כביכול של הפרופסור היס מתפקידו, הוא נשאר למעשה בתפקידו לכל דבר ועניין, כאשר השינוי היחיד שהתרחש בפועל, כך לטענתה, הוא קוסמטי וטמון בשינוי הגדרת תפקידו מ"מנהל המכון" ל"פתולוג ראשי".
מבלי להתייחס לטענות עצמן ולמידת אמיתותן שתתברר בוודאי בביהמ"ש, נראה כי הפרופסור היס והמכון שבראשו עמד עד לא מזמן, צפויים שוב למצוא את עצמם במוקד הסערה התקשורתית והציבורית בקרוב עם התפתחות משפט זה, שעלול לחשוף עוד שלדים בארון המלא ממילא משלדים של המכון לרפואה משפטית באבו-כביר.
ת.א. 50370/04 קטאניק נ' המכון לרפואה משפטית ואח'