שופט בית המשפט המחוזי בירושלים, משה דרורי, פסל עצמו (18.7.04) מלדון בבקשה לסעד זמני שהגישה חברת פלאפון נגד עיריית ירושלים. למרות פגרת בתי המשפט, ביקשה השבוע פלאפון להוציא צו ביניים שיעכב ביצוע צו הריסה לאנטנה סלולרית המצויה בשכונת סנהדריה בבירה, שניתן במסגרת גזר דין של בית המשפט לעניינים מקומיים.
הבקשה הדחופה לסעד זמני הובאה בפני השופט דרורי, בהיותו שופט תורן על-פי לוח התורנויות בפגרה. ואולם, כפי שהשופט מעיד בהחלטתו, "חברת פלאפון התקשרה בהסכם עם אשתי ועימי ביחס להתקנת מתקן דומה על גג ביתנו. חברת פלאפון פנתה לעיריית ירושלים בבקשה לקבלת היתר כדין להקמת המתקן, לאחר שהרשויות המוסמכות בתחום זה (הממונה על הקרינה במשרד לאיכות הסביבה) אישרו את הקמת המתקן. רשויות התכנון של עיריית ירושלים טרם קיבלו החלטה בנידון".
לא נתבקש לפסול עצמו השופט דרורי לא נתבקש על-ידי מי מהצדדים לפסול עצמו מלדון בבקשה, אולם הוא החליט לעשות כן בעצמו. "בשל נתונים אלה, סבור אני כי לא יהיה זה מן הראוי כי התיק שהוגש בפניי הבוקר, יהיה בטיפולי, על-אף שמדובר במקום אחר".
אמנם, אומר השופט דרורי, סעיף 77א(א1)(2) לחוק בתי המשפט קובע, כי "שופט לא יישב בדין ביודעו שמתקיים אחד מאלה:... (2) יש לשופט עניין כספי ממשי או עניין אישי ממשי בהליך או בתוצאותיו...".
"ניתן לומר, כי אין לי עניין אישי בתוצאות הדיון בתיק שבפניי, שזו עילת הפסלות הנדרשת בחוק, אך סבורתני כי מבחינת מראית פני הצדק, די בכך שמדובר באותה חברת תקשורת ובנושא דומה של התקנת מתקן שידור סלולרי על גג הבית, כדי שאפסול עצמי מלדון בתיק זה מכל וכל, וזאת כדי לקיים את הפסוק, שקראנו רק אתמול בפרשת השבוע (מטות-מסעי): 'והייתם נקיים מה' ומישראל' (ספר במדבר, פרק לב, פסוק כב)", נימק השופט את ההחלטה.
הנשיא ברק לא היה רווה נחת מן ההחלטה מאחר שלא נראה כי למי מן הצדדים יש אינטרס לערער על ההחלטה, היא לא תגיע לדיון בפני נשיא בית המשפט העליון, השופט אהרן ברק, הדן בדרך כלל בערעורים על פסלות שופט. ואולם, נדמה כי ברק לא היה אוהב את החלטתו של השופט דרורי, נוכח עמדתו הקשוחה עד מאוד בענייני פסלות שופטים.
נזכיר, כי לפי גישתו של ברק, כפי שבאה לידי ביטוי בכמה הזדמנויות, כאשר דן בערעורים על החלטות של שופטים לפסול עצמם, "הזכות לשפוט היא גם החובה לשפוט", וכפי שקבע בעבר: "להתחשבות זו בעמדת שופט לפסול עצמו יש גבולות. הם נקבעים על-פי אמת המידה הידועה והמקובלת של 'חשש ממשי למשוא פנים'. בסופו של דבר, הזכות לשבת במשפט היא גם החובה לעשות כן".
ברק חוזר ומדגיש, כי המבחן לפסלות שופט, הוא קיומן של נסיבות שיש בהן ליצור "חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט". מדובר רק במקרים בהם קיימת אפשרות ממשית, מבחינה אובייקטיבית, בעיני המשקיף הסביר מהצד, למשוא פנים שכזה.
בש"א 7737/04 במסגרת עת"מ 518/04 פלאפון תקשורת בע"מ נ' האגף לרישוי ופיקוח בעיריית ירושלים