המשטרה עומדת לזמן בשבוע הבא, לחקירה באזהרה, את יו"ר חברת החשמל היוצא, אלי לנדאו, בחשד שהפעיל לחץ חריג על כמה דירקטורים כדי שיאשרו את עסקת הגז עם קבוצת יוסי מימן. המשטרה עומדת במקביל לחקור חשדות, לפיהם נהנו גורמים שונים מטובות הנאה, באופן בלתי כשר [ראו קישור].
חקירת לנדאו תבוצע בהמשך ל"מצעד העדים" שאירע השבוע, לחקירה הנמשכת של ח"כ יוסף פריצקי, ולחקירת יועץ התקשורת בוריס קרסני - בעל השליטה בחברת פוליסי [ראו קישור].
נודע, כי פריצקי הפנה בעדותו אצבע מאשימה כלפי לנדאו וכלפי משרד ראש הממשלה בכלל וראש הממשלה אריאל שרון בפרט. בעדותו הוא מסר, כי האיומים נגדו הלכו והתעצמו, ככל שביקש לפשפש ולבדוק עסקות ענק של חברת החשמל, ובהן את עסקת הגז ואת עסקת הטורבינות. ההערכה עתה היא: חוקרי המשטרה יאלצו לגבות עדות גם מאריאל שרון, כדי לבחון את מערכת השיקולים הכוללת שהביאה לסגירת עסקת הגז עם השותפות המצרים (הכוללת את יוסי מימן).
נודע, כי אחד מקווי ההגנה של חברת החשמל ובכירה - נגד פריצקי, הוא התנהלותו החריגה בפרשת עסקת הגז, וזאת באופן שונה מכל קודמיו; וכן העובדה שהאישור הראשון והעקרוני לרכוש גז מהשותפות המצרית התקבל ב-2001, כשאהוד ברק כיהן כראש הממשלה. אלי לנדאו כיהן בתפקיד יושב-ראש חברת החשמל במשך שש שנים, ובמשך כל התקופה (כמעט) התנהלו המגעים והמו"מ בדבר עסקת הגז. בתקופה זו התחלפו שישה שרים. כל חמשת השרים שקדמו לפריצקי, תמכו ברכישת גז ממצרים: אריאל שרון, אברהם שוחט, אליהו סויסא, אביגדור ליברמן ואפי איתם. עכשיו מצביעים בחברת החשמל דווקא על פריצקי, כעל האיש שצריך לספק הסברים: מדוע תמך דווקא ברכישת גז מבריטיש גז, ולא ממצרים, למרות שזו זכתה במכרז כדין.
נודע, כי פריצקי נשאל שוב ושוב בחקירתו, מדוע לא הגיש תלונה ו/או מדוע לא שוחח בנושא עם היועץ המשפטי לממשלה. פריצקי השיב, כי בזמנו הוא לא היה מעוניין לעסוק בכך ודברים אלה לא הסיטו אותו מדרכו, אך עתה, נוכח האירועים האחרונים הוא מבין כי הוא "סומן" ו"יורט".
גורמים בכירים מחברת החשמל מסרו, כי בניגוד לטענות פריצקי, איש לא הפעיל לחץ על דירקטורים. השותפות המצרית הוכרזה כזוכה ב-2001 - בתקופה שראש הממשלה היה אהוד ברק ושר התשתיות היה אברהם (בייגה) שוחט, בזכות זאת שהציעה מחיר גז הנמוך ב-40% מהמחיר בשוק האירופי. העסקה אושרה סופית במאי 2004, ברוב של תשעה בעד, חמישה נגד ושניים נמנעים.
אכן, נמסר, התקיימו שיחות רבות ונעשה מאמץ הדדי לשכנע דירקטורים לתמוך בעסקה, אך לחץ בלתי לגיטימי לא הופעל. עובדה היא, נמסר לי, כי עו"ד שלומית ברנע-פרגו, המשמשת כיועצת משפטית במשרד ראש הממשלה (ומשמשת דירקטור בחברת החשמל), הצביעה במאי 2004 נגד העסקה למרות שידעה היטב כי ראש הממשלה אריאל שרון תומך, מדינית ופוליטית, בעסקה עם השותפות המצרית. מי שהפעיל לחץ, נאמר, היה דווקא פריצקי: אורה גינדין, בכירה במשרד התשתיות, המכהנת כדירקטור בחברת החשמל, הצביעה במאי 2004 נגד העסקה, ובאופן שנגד את רצונה המקצועי, וזאת לאחר שהופעלו עליה לחצים מצד השר פריצקי, שכיהן כשר התשתיות.
נודע, כי במסגרת חקירת פרשת הגז עלולים "להישאב" אל תוך החקירה גם ראש הממשלה דאז אהוד ברק, וגם אברהם (בייגה) שוחט, שכיהן ב-2001 בתפקיד שר האוצר ושר התשתיות. מייד לאחר שהתקבלה ההחלטה העקרונית ב-2001, והשותפות המצרית (EMG) הוכרזה כזוכה, התקשר שוחט בטלפון עם מנכ"ל חברת החשמל, יעקב רזון, בירכו על ההחלטה והביע תמיכה מקצועית ברכישת הגז ממצרים. ברק ושוחט תמכו אז בחתימה על ההסכם עם השותפות המצרית, אולם הם חששו כי לנדאו, שמונה על-ידי שרון, יכשיל את בחירת השותפות המצרית שכללה את מימן. חשש זה נמוג, כמובן, עם האישור שניתן לשותפות המצרית.
