בשני מאמרים שפורסמו באתרי אינטרנט מוסלמים ופרו-פלשתינים, קרא אורי אבנרי (חבר הכנסת לשעבר ומנהיג ארגון השמאל 'גוש שלום') ליהודי העולם וצרפת בפרט, למתוח ביקורת על ישראל.
אבנרי מתח ביקורת על נאומו של ראש הממשלה, אריאל שרון, בו קרא ליהודי צרפת לעלות לישראל בשל התגברות מעשי האנטישמיות. מנהיג 'גוש שלום' קבע, כי אין התגברות באנטישמיות העולמית.
"ישראל היא מדינה ככל המדינות", כותב אבנרי, "היא אכן הוקמה על-ידי יהודים, ורוב אזרחיה יהודים. אבל ישראל היא ישות עצמאית ונפרדת. מותר (ולדעתי גם רצוי) למתוח ביקורת על מדיניות ממשלת ישראל, כשם שלנו מותר למתוח ביקורת על מעשי כל מדינה אחרת. לא צריך להיות לזה שום קשר לאנטישמיות".
"נכון, ליהודים בישראל יש זיקה חזקה ליהודים בכל העולם, וליהודים בעולם יש זיקה למדינת ישראל. זה טבעי, כמו זיקת רוב תושבי אוסטרליה וקנדה לבריטניה. אבל אין פירוש הדבר שיהודים בעולם צריכה אוטומטית להצדיק כל מעשה של ממשלת ישראל, במין רפלקס פאבלובי. זה נוח לממשלת ישראל, אבל זה לא בהכרח טוב למדינה, וזה בוודאי רע ליהודים".
"האזרחים היהודיים של צרפת אחראים למעשיה של ממשלת צרפת, שהם בחרו בה, ולכל היותר גם למעשי הקהילה היהודית שם. אין הם אחראים למעשים שלנו. אין הם חייבים להגן על מעשינו בכל מחיר. אם הם רוצים למתוח עלינו ביקורת, אהלאן וסהלאן".
"קל לשער מה היה מתרחש בישראל, אילו היה נשיא צרפת, ז'ק שיראק, קורא לדוברי הצרפתית בישראל, מאות אלפי יוצאי צרפת וצפון-אפריקה, לחזור לצרפת, שם לא קיים איום של מתאבדים".
"התקשורת הישראלית הייתה משתוללת. הכנסת הייתה מתכנסת ומחליטה לגנות את המעשה האנטישמי הנורא של נשיא רוסיה ו/או צרפת. הפוליטיקאים היו מתחרים ביניהם בגינוי ההתערבות הגסה בענייני ישראל. משרד-החוץ היה קורא לשגריר במוסקבה ו/או בפאריס לחזור ל'התייעצות'".
"קרה כמובן ההפך. ראש ממשלת ישראל הוא שקרא ליהודי צרפת לעזוב את מולדתם "בהקדם האפשרי" ולבוא לישראל, נוכח הגל האנטישמי המציף לדבריו את צרפת. הממשלה והתקשורת בצרפת הגיבה בדיוק כפי שהממשלה והתקשורת בישראל היו מגיבים במקרה כזה".
"אי-הבנה מצערת", אמר דובר ממשלתי צרפתי. זהו תרגום דיפלומטי למלים: "סתום את הפה שלך, מטומטם!"
"יש אנטישמיות אמיתית. היא מושרשת עמוק בתרבות האירופית-נוצרית. היא קיימת גם עכשיו. זוהי שנאת יהודים באשר הם יהודים, ולא חשוב מי הם ומה הם - עניים או עשירים, קפיטליסטים או קומוניסטים, חסידי מדינת ישראל או שוללי קיומה, מושחתים או צדיקים גמורים. היא באה לידי ביטוי, לדוגמה, בציור צלבי-קרס על מצבות, מעשה אידיוטי שכל צעיר מופרע יכול לעשותו לבדו".
"איני מאמין שממדי האנטישמיות הזאת עלו בשנים האחרונות. יתכן שהיא משתחררת מהבושה, ככל שאנחנו מתרחקים מימי השואה. במציאות הקיימת אין בה סכנה".
"תופעה שונה לחלוטין היא המלחמה הצפון-אפריקנית המתנהלת על אדמת אירופה. צעירים מוסלמים מצפון אפריקה מתעמתים עם צעירים יהודים מצפון אפריקה. זה התחיל עוד באלג'יריה, כאשר צידדו היהודים בשלטון הצרפתי נגד לוחמי-החרות. בשלב האחרון הייתה המחתרת היהודית מרכז ההתנגדות לשחרור אלג'יריה (הארגון הוקם על-ידי שליחים מישראל לשם הגנה על היהודים. ראשי הארגון עלו בהדרגה לישראל, והארגון נשאר בידי שונאי-הערבים הקיצוניים ביותר)".
"עכשיו הפך העימות הזה לסניף של הסכסוך הישראלי-פלשתיני. המוסלמים משולהבים על-ידי תמונות הטלוויזיה, המראים את מעשי הדיכוי וההשפלה של חיילינו בשטחים הכבושים, ואילו הארגונים היהודים תומכים בממשלת שרון. רוב היהודים בצרפת הם מהגרים מצפון אפריקה. זה גורם לתקריות רבות, ומכאן הרושם כאילו האנטישמיות גואה מיום ליום".
הממשלה שלנו שופכת שמן על המדורה, כאשר שליחיה בכל העולם מכריזים שכל ביקורת על מעשיה אינה אלא אנטישמיות. בכך היא מדביקה תג אנטישמי לכל העולם, החל בעצרת האו"ם ובית-המשפט הבינלאומי וכלה בארגונים הומניטריים".
"קל ליצור את הבלבול הזה, כאשר אין מפרידים בין המושגים 'יהודי' ו'ישראלי'. הכל משמש בערבוביה: אנטישמים, אנטי-ציונים, מתנגדי ישראל, מתנגדי שרון. זוהי ערבוביה נוחה למי שעוסקים במניפולציה, אבל היא לא טובה ליהודים. 'ישראלי' ו'יהודי' אינם היינו הך", כתב אורי אבנרי.
בתוך כך אמר לעיתון לבנוני (יום ה', 22.7.04), פרץ קידרון, אחד ממקימי תנועת הסרבנות 'יש גבול', כי 1,400 חיילים וקצינים כבר סירבו להתגייס לצה"ל: "תנועת הסרבנות מהווה גורם מרתיע בחברה הישראלית. מדובר במחלה מדבקת".
"בנוסף ל-27 הטייסים שחתמו על מכתב הסרבנות, ישנן עדיין 73 טייסים שהביעו תמיכה", אמר קידרון.
