המהפכה האיסלמית השקטה בשטחי הרשות הפלשתינית: בארבע שנות אינתיפאדת אל-אקצא נרשמה תנופה חסרת תקדים בהקמת מסגדים חדשים בשטחי הרשות הפלשתינית - בגדה וברצועה כאחד. איסלמיסטים ברשות מייחסים זאת להתעוררות האיסלם בקרב הרחוב הפלשתיני. לדבריהם, מדובר בתגובה ישירה ל"כיבוש הישראלי המעיק".
כשנתון זה מצטרף לצמיחה בפופולריות של תנועת החמאס והגוש האיסלמי ברחוב הפלשתיני, על חשבון התנועות החילוניות ובראשן הפת"ח, נראה כי הדרך למדינת חמאס נסללת באין מפריע.
מנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ברשות הפלשתינית עולה, כי בראשית שנת 2003 עמד מספר המסגדים בשטחים הפלשתיניים על 1,707 מסגדים. במשרד ההקדשים הפלשתיני רשומים כיום 1,202 נושאי דרשות, 1,193 אימאמים ו-891 מטיפים איסלמיים.
יותר מ-10% מהמסגדים נמצאים ברצועת עזה בלבד. כיום רשומים 202 מסגדים ברצועה - 100 מתוכם היו שם עוד לפני 1994. בין שנת 94' לפרוץ האינתיפאדה (ספטמבר 2000) נוספו עוד 50 מסגדים. קרי, בתקופה של שש שנים. בארבע שנות אינתיפאדת אל-אקצא נבנו 52 מסגדים חדשים ברצועה.
בעיר שכם למשל, עמד מספר המסגדים לפני 1967 על 10 מסגדים. כיום מספר המסגדים שם נאמד ב-60 - 5 מתוכם נבנו במהלך אינתיפאדת אל-אקצא. בטול-כרם, ג'נין וקלקיליה היו בסך הכל 3 מסגדים בתקופה שקדמה לאינתיפאדה הנוכחית. כיום, מגיע מספר המסגדים בשלושת הערים יחד ל-15.
"עצם בגרון הכיבוש" השייח' חאמד ביתאווי, יו"ר אגודת 'חכמי הדת של פלשתין', איש שכם, משבח את ההתעוררות האיסלמית בשטחים. "התופעה הזו נפוצה מאוד בערים, בכפרים ובמחנות הפליטים כאחד... מאז 1967 הוכפל בכמה מונים מספר המסגדים בשטחים".
לדברי השייח' ביתאווי, התנופה בבניית המסגדים מעידה על כך שהאיסלם בעלייה ואילו החילוניות - בירידה. "בניית המסגדים", הוא מוסיף, "אינה מצטמצמת רק לתפילות וחינוך המוסלמים, שהרי כל מסגד מהווה עצם בגרון של הכובש".
השייח' מנסור אבו חמיד, אחד הממונים על בניית מסגד אל-אבראר ברפיח שבדרום רצועת עזה, מגלה, כי אין מדובר רק בבנייה של מסגדים חדשים, כי אם גם בהרחבת מסגדים קיימים, על-מנת שאלה יוכלו להכיל מתפללים רבים יותר.
אחד המטיפים המפורסמים בעזה, השייח' ואיל א-זרד, מעלה על נס את האיסלמיזציה ברחוב, ומדגיש, כי המסגדים הם ראייה לרצון הציבור להתקרב לאללה. "למרות שרוב הפלשתינים 'חנוקים', הם ממהרים לתרום לבניית מסגדים, והדבר גורם לשמחה בלב", הוא אומר.
הביקורת: איסלם על חשבון האזרח הקטן עם זאת, נשמעת גם ביקורת על פיתוח המסגדים על חשבון השירותים החיוניים לאזרח. ד"ר ראזי חאמד, סופר איסלמי, טוען, כי לא מתקיים כל איזון בין מספר המסגדים למספר מוסדות נותני השירותים. "יש הרבה אזורים בהם ישנם מסגדים רבים, אך איש אינו חושב להקים במקום מרכז איסלמי, בית ספר איסלמי או שירותים נוספים".
ד"ר סלאח אל-ברדוויל, יו"ר הפורום לפולקלור פלשתיני, מצטרף לעמיתו חאמד. מנגד הוא מדגיש, כי המסגדים משתלבים בהוויה הפלשתינית כתחליף למרכזי תרבות, אשר נעלמו מהנוף הפלשתיני לאורך האינתיפאדה.
הדומיננטים: הגוש האיסלמי והחמאס תנועת החמאס בפרט והגוש האיסלמי בכלל נהנו מעלייה מתמדת בשיעור הפופולריות לאורך ארבע שנות האינתיפאדה. ככל שגדלו אחוזי התמיכה בהם, כך כרסם הדבר בפופולריות של תנועת הפת"ח וספיחיה.
על-פי נתוני מכון המחקר הפלשתיני של רסאן ח'טיב [מרכז ירושלים למדיה ותקשורת, JMCC], ביוני 2000, שלושה חודשים לפני פרוץ האינתיפאדה, עמד שיעור התמיכה בחמאס על 12% (10.2% בגדה ו-15.1% ברצועת עזה). ארבע שנים לאחר מכן, ביוני 2004, מגיע שיעור התמיכה בחמאס ל-21.7% (18.9% בגדה ו-26.4% ברצועה). על פי סקר דעת קהל שערך מכון המחקר של ח'ליל שקאקי ברמאללה [המרכז הפלשתיני למחקר, מדיניות וסקרי דעת קהל, PCPSR] עומד שיעור התמיכה בחמאס ביוני 2004 על 24%.
על-פי אותו הסקר, התמיכה בגוש האיסלמי (חמאס, ג'יהאד איסלמי ומפלגות איסלמיות נוספות) עמדה ביולי 2000, חודשיים לפני פרוץ האינתיפאדה, על 17%. כארבע שנים לאחר מכן, ביוני 2004, עומד שיעור התמיכה בגוש האיסלמי בקרב הרחוב הפלשתיני על 35%. התמיכה בפת"ח אגב, נאמדת באותו הסקר ב-28% בלבד.