"סאלאם עליכום ג'אמעא. שמי פייסל מוחמד מעירק. החלטתי לכתוב לך נוכח מצבי כיום. יש בידי אינפורמציה חשובה ואבקשך לשמור על חשאיות מוחלטת..."
פייסל מציע לי עסקה. לדבריו, יש בידו מידע, לפיו הבוס שלו, שנהרג בקרב עם הצבא האמריקני ליד בצרה, הפקיד סכום של 10 וחצי מיליון דולר בחברת ביטוח. פייסל מבקש את עזרתי באיתור סוכנות הביטוח ומבטיח להשקיע את מרבית הסכום, לכשיימצא, במדינתי, "למען עתיד אשתי ושלושת ילדיי." הוא הציע לי להתקשר עמו בדואר אלקטרוני וסיים ב"סימיללה, החבר פייסל מוחמד."
Welcome to the club ותמיד טוב שיש חברים חדשים, מה עוד שזה מתאים לזמירות הנשמעות בימים אלה במרחב. לפני שנתיים ומשהו (מאי 2002) פירסמתי כאן מאמר שכותרתו הייתה: "שובו של התרגיל הניגרי". כמה נוכלים ניגרים חברו אז במטרה לשגע את העולם, או לפרוש טרמפ על טיפשים, והציפו את הרשתות בהצעות מהצעות שונות. אחד הציע לי 50% מסכום של 100 מיליון דולר ואחר ירד קצת במחיר והציע לי רק 40%. כמעט והתפתיתי, אלמלא טלפון שלי לשיחת בירור עם איש השגרירות הניגרית בתל-אביב. נעניתי בצחוק רם דרג שכולו אומר: "היינו כבר בסיפור הה. רד מזה. אלה הם נוכלים".
עזבתי, והנה כעבור שנתיים ומשהו מתחדש הגל, מה שמוכיח שהפריירים לא מתים. הם רק מתחלפים, ואולי יימצא אותו מישהו שיילך שבי אחר ההצעה כמו זו שהציע לי פייסל, אלא שחברי החדש מעיראק רק הציע "להשקיע במדינה", כמובן תמורת עמלה מכובדת לכיסי. היו אחרים ש הציעו כסף מזומן, והרבה כסף, אם אוכל לסייע בידיהם להעביר כספים לחוף מבטחים בחו"ל.
ושוב מעירק. הפעם כותבת לי אלהאג'ה נופיסאת ערפאת. לדבריה חברה לקצין צבא אמריקני (היא מציינת את שמו) שהבטיח לסייע בידה "לשמור על כספה". מדוע פנתה אלי? כי ברשותה 40 מיליון דולר, שהותיר בידיה בעלה המנוח, שהיה במשטר הקודם מייג'ור ג'נרל בצבא. בדעתה להוציא את הכסף מעירק ולהעבירו למדינתי, "כי אין מן החכמה לעשות עסקים במצב שבו נמצאת כיום עירק". בתמורה לסיוע מצידי, מבטיחה לי גב' ערפאת 20% מהסכום. חשבון מהיר - 8 מיליון דולר.
בפעם השלישית והאחרונה (לפי שעה) הצעה נוספת מעירק. הפעם הכותב הוא קולין בנסון, שהציג עצמו כטייס בשירות סיוע החוץ של או"ם. מחוץ לשעות העבודה הוא יצר קשר עם מנהל בנק מרכזי בעירק, שהציע לו, לדבריו, להבריח 25 מיליון דולר אל מחוץ לגבולות המדינה.
ואמנם, הטייס הצליח לשלוח את הכסף למדינה אירופית, בתיבה שנחתמה כ"דואר דיפלומטי". כשניסה ליצור קשר עם מנהל הבנק - מסתבר שעקבותיו נעלמו כלא היו. מה עושים? פונים אל לרר ומבקשים סיוע. אם אסכים להיות "איש קשר" (או "איש קש") ישקיע בנסון במדינת ישראל 40% מהכסף שהבריח לאירופה, 20% נוספים יחולקו לנזקקים, 20% יישארו בחזקתו ו-20% יועברו אלי. חשבון מהיר - 5 מיליון דולר. בשביל סכום כזה כדאי להתאמץ? בוודאי, אך לא כאשר אתה מקבל למחרת הצעה אחרת, הפעם מניגריה שחוזרת לחדשות.
ד"ר אובה פרינס כבר העביר לי, לדבריו, מכולה שמשקלה 220 ק"ג ("שילמתי רק עבור 120 ק"ג", כותב לי הד"ר) ובה סכום של 75 מיליון ועוד 600 אלף דולרים. כיצד עשה זאת? באמצעות שליח. “אבקשך לשמור על סודיות מוחלטת ולא לשוחח על כך עם השליח או השליחים שיגיעו לביתך".
ומה אקבל בתמורה? "את הכל", מבטיח לי ד"ר אובה, "פרט ל-10% מהסכום שאשמור לעצמי".
ועכשיו אימרו לי, עם היד על הלב: מי צריך את הטובות של ביבי?
