היחידה הארצית לחקירות הונאה סיימה את החקירה ב"פרשת אננקס מחקרים". עדותו השבוע של הפרסומאי ראובן אדלר, ידידו של ראש הממשלה, אריאל שרון, נדרשה במסגרת השלמות שהתבקשה המשטרה לבצע.
נודע, כי לדעת החוקרים נמצאו די ראיות להגשת כתב אישום נגד ח"כ עמרי שרון, שניהל בפועל את אננקס מחקרים, ונגד גבריאל מנור, שכיהן פורמלית כמנכ"ל החברה. חוקרי המשטרה כבר הודיעו לפרקליטות על עמדתם.
על-פי חומר החקירה, השניים נקטו ב-1999 בתחבולות כדי להסוות את פעילותם האסורה, שהגיעה להיקף של 4.7 מיליון שקל (מתוך הכספים שגוייסו קודם לכן לפעולות פוליטיות של שרון), ובכך עברו לכאורה על חוק מימון מפלגות.
במקביל נמשכת החקירה באשר לגיוס כספים באופן בלתי חוקי לכאורה ("פרשת סיריל קרן"), שנעשה כדי להשיב את הכספים שהוצאו שלא כדין באמצעות אננקס מחקרים.
בשלב זה לא ברור מהי ההמלצה בפרשת אננקס הנוגעת לעו"ד דב ויסגלס, פרקליטו ומנהל לשכתו של ראש הממשלה, וכן לגבי אריאל שרון עצמו. לגבי שרון מעריכים בפרקליטות, כי אין די ראיות שיוכיחו שהוא היה מודע לכך שהשימוש בכספים שגוייסו למטרותיו הפוליטיות, היה אסור למימון מערכת הפריימריס בספטמבר 1999.
מבקר המדינה, אליעזר גולדברג, כתב בעניין זה: "מסקנתי ממכלול הראיות היא על כן, כי הקו המבחין בין הכנה לפריימריס לבין פעולותיו של יו"ר מפלגה בתוקף תפקידו נחצה במקרה זה". ואולם, גם לאחר עדותו של שרון במשטרה לא נמצא, שהוא היה מודע להבדל בין שתי המערכות וכי פעל ביודעין שלא כדין.
חוקרי המשטרה המשיכו את המסלול שהיתווה גולדברג, אשר כתב: "עמרי שרון סירב להשיב למבקר המדינה על שאלות הנוגעות לחברת אננקס ולתאגידים שהעבירו לה כספים. לדבריו, סירובו בא בשל רצונו שלא להפליל את עצמו, ומנימוק נוסף (שאיננו רלבנטי), 'כדי לא להזיק לאחרים'.
"מאותו נימוק סירב עמרי שרון להשיב לשאלות הנוגעות למקור הכסף לתשלום שכרו של היועץ הפוליטי הזר, ומה היה השכר. הוא הדין ביחס למנכ"ל אננקס, מר מנור, אשר סירב להשיב על כל שאלה הקשורה בחברה, בנימוק של חיסיון מפני הפללה עצמית".
המשטרה מסרה בתגובה, כי עם סיום החקירה תפורסם הודעה.
