בית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב הורה (יום ד', 26.8.04) שלא לאפשר לפעילת ארגון הסולידריות הבינלאומי ISM, אווה יסביץ', המציגה עצמה גם כעיתונאית בריטית, להיכנס לתחומי מדינת ישראל.
יסביץ' (26), הכותבת לירחון העוסק בפוליטיקה ואקטואליה בינלאומית וכתבה בעבר לביטאון מפלגת הלייבור הבריטית, הגיעה לפני שבועיים לישראל כדי לסקר את אירועי המחאה של השמאל הישראלי כנגד גדר ההפרדה, וכדי לראיין ישראלים לגבי דעתם על גדר ההפרדה, לאחר החלטת בג"צ בישראל ובית הדין הבינלאומי בהאג.
עם נחיתתה בארץ, היא הוחזקה בהמתנה כ–7 שעות בנתב"ג, לאחר מכן נחקרה חקירה ממושכת ונאמר לה כי היא מסורבת כניסה מטעמי ביטחון. לטענתה, נאמר לה במהלך החקירה כי חוקר מטעם משרד הבטחון ראה אותה מתראיינת בערוץ 2, וכי היא אינה עיתונאית אובייקטיבית אלא פעילה, וקשורה לארגון ISM.
פעילותה "עיתונאית" עניפה בשטחים במסגרת פעילותה ה"עיתונאית" של יסביץ', ניתן למנות פעילות "הומניטרית" באזור שכם וג'נין, שכללה נסיעה באמבולנסים, חלוקת אוכל, ליווי מורות לבתי הספר והשגחה על ילדים. כל זה נעשה במסגרת ה-ISM, שלדבריה הינו "ארגון מעורב של פלשתינים יהודים ואחרים המאמין בשינוי חברתי לא אלים ובהפסקת הנוכחות הישראלית בשטחים".
בשנת 2002 נכחה יסביץ' בפגיעת נער פלשתיני כבן 14, שלטענתה היה חף מפשע. היא התראיינה לענין זה לתקשורת המקומית והבינלאומית, ועשתה מאמצים לגרום לפתיחת חקירה בנושא.
בדיון הקודם, תירצה פרקליטתה של יסביץ' את פעילותה ב-ISM, בעובדה שהיא מסוג העיתונאים האקטיביים, ובלשונה: "היום העיתונות נראית אחרת. לא מדובר רק בעיתונאים אובייקטיביים, אלא המדיה התרחבה ותפקיד העיתונות הוא אחר. המדובר בעיתונות שותפה, פעילה ודעתנית".
נכנסה לישראל בשם בדוי בשנת 2003 הגיעה יסביץ' שוב לביקור בישראל. לפני הביקור הזה שינתה את שמה ונכנסה בשם אחר. בחקירתה הנוכחית בשב"כ, הכחישה תחילה שביקרה בישראל בשנת 2003, ולאחר מכן סיפרה כי שינתה את השם בשנת 2003 כדי להערים על הרשויות בישראל, שמא לא תתאפשר כניסתה.
בשבוע שעבר, קיבל בית המשפט את בקשתה לצו זמני שימנע את גירושה של או לחלופין יורה על חלופת מעצר. בחוות הדעת שהגיש השב"כ לבית המשפט נאמר, כי גורמי טרור עלולים להשתמש ביסביץ' בלא ידיעתה. השופטת אסתר קובו קיבלה את הבקשה, וקבעה כי יסביץ' תוכל להיכנס לישראל בתנאים מסויימים, ובכל מקרה היא לא תוכל להיכנס לשטחים.
העליון מקבל את ערעור המדינה על הצו הזמני המדינה ערערה על ההחלטה לבית המשפט העליון, שקיבל את הערעור לאחר שהוצגו בפניו פרטים שלא היו בפני השופטת קובו, אודות הניסיון השלילי הקודם שנצבר לגבי יסביץ' בקיום תנאי כניסה שנקבעו לה וניסיונות להערים על משטרת הגבולות, לאחר שהוכח כי נכנסה לישראל בשם בדוי.
השופטים אליהו מצא, אסתר חיות ויונתן עדיאל ביטלו את החלטת הביניים של השופטת אסתר קובו והורו להחזיר את התיק לבית המשפט לעניינים מינהליים, כדי שידון בעתירה גופה כאשר החומר הרלוונטי מונח בפניו.
במרכז הדיון: ארגון ה-ISM גם הפעם נסב חלקו של הדיון סביב פעילותו של ארגון ה-ISM. יסביץ' טענה, שהארגון בודק את הפונים אליו ואינו מקבל כל אחד לשורותיו. "הם לא מקבלים כל אחד. פעמים רבות הם יגידו לפעיל שלא יכול להיות קשור אליהם, כי לא סומכים עליו מאחר והם תנועה בלתי אלימה", אמרה.
המדינה אמרה מנגד, כי ה-ISM לא הוכרז אמנם כארגון טרור וגם אינו מוגדר כארגון כזה, אולם פעילות אנשי הארגון בשטחים משבשת את פעילות גורמי הביטחון, ומקשה עליהם במילוי משימותיהם לסיכול הטרור. בין היתר, מתעמתים אנשי הארגון ופעיליו עם חיילי צה"ל, מתבצרים בבתים של מחבלים למניעת הריסתם, מובילים פלשתינים באזורים שונים בתקופות של סגר ופעילות הבאה לשבש את בניית גדר ההפרדה. נציגי המדינה ציינו, שלא ניתן ללוות כל אחד ואחד כדי לבדוק אם הוא שומר על התנאים שבית המשפט הציב לו, אם לאו.
היה קר אז נתנו למחבל מחסה יסביץ' עצמה אמרה בדיון, כי אחד המחבלים שביצע את הפיגוע בפאב התל אביבי "מייק'ס פלייס" שהה בדירה של ה-ISM לאחר הפיגוע. פרקליטתה, עו"ד יעל ברדה, נתנה הסבר מקורי לאירוע: "היה קר וביקש להיכנס והם איפשרו לו להיכנס לשעתיים וזה היה הקשר שלהם לעניין".
באשר לאפשרות ניצולה, אמרה יסביץ' כי היא אינה סבורה שניתן לנצל אותה למטרות טרור, זה "לעג לאינטליגנציה" שלה, והיא לא תיתן שיעשו לגביה מניפולציות. לדבריה, סדר היום שלה הוא גלוי ועניינו התנגדות לגזענות ופאשיזם ובעד שלום.
ביהמ"ש: הסיכון העיקרי הוא שישתמשו בה השופטת ד"ר דרורה פלפל קבעה, כי "לא ניתן לומר כי העותרת כשלעצמה מהווה סיכון ביטחוני למדינת ישראל, ברם נראה לי כי האפשרות לנצל את מעמדה כעיתונאית ואולי גם את תמימותה ו/או את להט אמונתה בדרכה שלה, למניעת מה שהיא מכנה פאשיזם וגזענות - הוא בהחלט סביר".
השופטת הוסיפה, כי "החשש בקרב גורמי הביטחון - חשש שמעוגן בחומר הסודי שהוצג בפני - הוא שאזרחים זרים ינוצלו לסייע בדרכים שונות לפח"ע במודע או שלא במודע, לצורך קידום פיגועים או העברת מסרים לעניין זה".
"מעיון בחומר שהוצג בפני השתכנעתי, כי עד כמה שהעותרת מודעת לעצמה ואינה רוצה להיות נתונה למניפולציות שונות של חברי הארגון, - אין זה מספיק, והסיכוי שהדבר יצלח בידם, הוא בגדר סיכון סביר".
פורז אינו חותמת גומי של השב"כ השופטת פלפל דחתה את טענתה השנייה של יסביץ', לפיה השר אברהם פורז הפך חותמת גומי של השב"כ, ולמעשה אינו מפעיל כל שיקול דעת בהחלטותיו. יסביץ' נסמכה בטענתה על תשובתו של פורז לשאילתא של ח"כ אורי אריאל, שתהה מדוע נותנים לאנשי ה-ISM להיכנס לישראל.
פורז השיב, כי "כל הנושא של הכניסה לארץ בקטעים האלה, הוא באחריות גורמי הביטחון ולא באחריות משרד הפנים, ולכן אולי היה יותר נכון לו הופנתה השאילתא לראש הממשלה... כמובן אם הם עושים בעיות לאחר מכן, ומדובר באזרחים או בתושבים של מדינות חוץ, הם נעצרים ומגורשים מהארץ. אני לפעמים חותם על צווים כאלה".
על-כך אמרה פלפל: "איני סבורה שניתן ללמוד מתשובה זו כי שר הפנים התפרק לגמרי מסמכותו והעביר את מלוא סמכות ההחלטה לגורמי הבטחון, ללא שיקול דעת מצידו. אך טבעי ונכון הוא, שבמקרים מסוג זה יוועץ שר הפנים בגורמי הביטחון, שלהם הנגישות לחומר והנסיון להעריכו. אין זה אומר, בהכרח, שהוא חותמת גומי של גורמים אלה, אם כי סביר להניח כי שיקוליהם עשויים להוות נדבך חשוב בהחלטתו".
עוד ציינה השופטת, כי "שיקולי בטחון המדינה, אי הקשיה על שירותי הביטחון העושים ימים כלילות להבטחת הביטחון הלאומי והאישי של תושבי המדינה, הינם שיקולים ראויים. גם סיכון לחשש להפרת הסדר הציבורי ולסיכון שלום הציבור או ביטחונו ניתן לקחת בחשבון, בהסתמך על מידע מודיעיני-ביטחוני בלבד".
לאזרח זר אין זכות קנויה להיכנס לישראל מעבר לכך, הזכירה השופטת פלפל כי "אין לאדם זכות קנויה לבוא בשערי מדינת ישראל, בין כתייר ובין כתושב", ולכן ביחס להחלטתו של שר הפנים "אין להחיל במקרה דנן את מבחן המידתיות, אלא את מבחן הסבירות".
יסביץ' ביקשה מהשופטת לעכב את ביצוע ההחלטה לגרשה מישראל, כדי לאפשר לה לבקש רשות לערער עליה לבית המשפט העליון.
עת"מ 2365/04 אווה ג'סביץ' נ' מדינת ישראל