נגיד בנק ישראל, ד"ר דוד קליין, הגיש היום את דוח האינפלציה למחצית השניה של 2001, ממנו עולה כי בנק ישראל יעלה את הריבית - במידה והרכיבים האחרים של המדיניות הכלכלית לא יבוצעו כמתוכנן.
קליין חזר על המתווה הכלכלי שהוביל להורדת הריבית החריגה. לדבריו: הבעת הנכונות של הממשלה לקיצוץ בתקציב וחזרה לתוואי גרעון תקציבי יורד בשנים הבאות, בתוספת הצעדים של הממשלה בתחום הפיננסי - ביניהם הסרת התקרה על מק"מ, ביטול הפיקוח על מטבע החוץ וההערכות בדבר התמתנות האינפלציה, הם אלו שהובילו את בנק ישראל לנקוט במדיניות המוניטרית המרחיבה.
מבנק ישראל נמסר, כי מטרתם של צעדים אלו היא לסייע למשק להתמודד עם ההאטה שהשתררה בו בגלל ההאטה בעולם ובעקבות האירועים הבטחוניים. לשם כך סוכם על שינוי תמהיל המדיניות הכלכלית - יותר ריסון פיסקלי מחד, ויותר הרחבה מוניטרית מאידך. יחד עם זאת, הדגישו בבנק ישראל, כי אין זה סביר כי יהיה ניתן לשמור על היציבות ברמת הריבית הנוכחית, ללא ביצוע המדיניות על-ידי הממשלה.
לדברי נגיד בנק ישראל, ההערכות על כך יבואו לידי ביטוי בהתנהגות הציבור בשווקים הפיננסיים, בראש וראשונה בשוקי מטבע החוץ ואיגרות החוב, וכן בדירוג שיינתן בעולם לביצועי המשק. במילים אחרות: בבנק ישראל מכינים את הקרקע להעלאת הריבית.
בבנק ישראל מעלים בנוסף ספקות ביחס למדינית התקציב הצפויה ב-2002, וגורסים כי ספק אם תעמוד הממשלה ביעד הגרעון המתוכנן -3%- בלי התאמה נוספת בהוצאות. קליין מזכיר את העובדה כי שנת 2001 הסתיימה עם גרעון של %4.6 מהתוצר לעומת יעד מקורי של %1.75 וכן את העובדה כי יחס החוב הממשלתי לתוצר עלה לאחר שנים של ירידה.
בנוסף מנצלים בבנק ישראל את ההזדמנות כדי לסכם עשור של פעילות במסגרת יעדי האינפלציה. למרות שקליין מודה בכך כי האינפלציה בשנת 2001 עמדה על %1.4 שיעור שהיה נמוך מיעד האינפלציה של בנק ישראל, הרי שבראיה כוללת מצביעים בבנק ישראל על כך שבמהלך העשור ירדה האינפלציה בישראל משיעורים של 15-20 אחוזים לשיעורים המקובלים במדינות המערב. קליין מסכם נקודה זו באומרו כי "למרות ההחטאות תרמה הפעילות במסגרת יעדע האינפלציה, להורדת שיעורי האינפלציה ולשמירה על יציבות המחירים והיציבות הפיננסית".
בבנק ישראל מזהירים כי קיימים עוד גורמים רבים משפיעים על האינפלציה בעיקר בטווחים הקצר והבינוני, וכי אין ביכולתה של הריבית לטווח הקצר לקזז את השפעתם בתוך תקופה קצרה.
בבנק ישראל מציינים, בין היתר, את תנועות ההון, המדיניות הפיסקלית וההשפעות העולמיות על הכלכלה המקומית. בנוסף מציין קליין את הקושי בניהול מדיניות מוניטרית בישראל על-רקע שוקי הון לא מפותחים דיים והגבלות חוקיות כל כלי המדיניות המוניטרית ועל שוק מטבע החוץ.