בית משפט השלום בתל אביב הרשיע (יום ג', 14.9.04) את שלושת המו"לים הגדולים של העיתונות בישראל - ידיעות אחרונות בע"מ, "מעריב" הוצאת מודיעין בע"מ ורשת שוקן בע"מ, וכן מנהלים זוטרים ברשתות אלה, בעבירה של פרסום שירותי זנות.
כתב האישום לא כלל את העומדים בראש קבוצות התקשורת - ארנון מוזס, יעקב נמרודי ועמוס שוקן. העובדים שכן הורשעו הם: יוסף ורשבסקי, מנכ"ל רשת שוקן; גיל גילת, מנכ"ל עיתון 'העיר'; רון קליינפלד, שהיה האחראי על פרסומים מסחריים במעריב; וכן רונן שפירא, מנהל לוח ידיעות אחרונות.
אלכס דורון, שהיה כתב ספורט וחינוך והיה אחראי תקופה קצרה על נוסח המודעות במעריב, הוא היחידי שהואשם וזוכה מהמיוחס לו, לאחר שהשופט קבע: "לא הוכחה בפני בוודאות הדרושה במשפט פלילי מודעות ליצירת התנאים לביצוע העבירה על-ידי המבצע העיקרי וכן לא הוכח רצון לתרום תרומה מסייעת למבצע העיקרי".
לאחר תיקון החוק ה"זנות" הפכה ל"אירוח" מדובר במודעות שאנו רואים תדיר בעיתון, אליהן מצורפות לעיתים תמונות שלא מותירות מקום רב לדמיון. הכותרות הן בדרך כלל בסגנון: "ישראלית מדהימה מארחת ברמה", "מלכה חתיכה מארחת בדירתה", "קוקסינלית מיוחדת ויפה בדיסקרטיות מוחלטת", "אורנה דוגמנית יפיפייה מארחת", "צעירה יפיפייה מארחת בדיסקרטיות + סרטים בדירתה", "מדהימה מארחת בדירת סטודיו" וכו'.
הכנסת תיקנה לפני כמה שנים את החוק, כך שיאסור לפרסם כחלק בלתי נפרד מהעיתון פרסומי תועבה, ולכן המודעות על שירותי הזנות הפכו למודעות על "אירוח" ("נועזת וחושנית מארחת + סרטים", "מארחת באהבה כשתראה תסתנוור כשתחוש תסתחרר"; "שוברת הלבבות מארחת באקסקלוסיביות" וכו'), אולם ברור כי המהות נשארה כשהיתה.
כתב האישום: מאות מודעות לשירותי זנות המשטרה הגישה את כתב האישום בפרשה לפני יותר משנתיים, לאחר מאבק ממושך מצד אישי ציבור וגורמים נוספים, שטענו כי המו"לים הגדולים ממשיכים לפרסם פרסומי תועבה - מתוך מטרה לעשות עושר שלא כדין. בין היתר, העיד במשפט המשפטן דאז (שלימים הפך עו"ד) פיני פישלר, שדרש מהיועץ המשפטי לממשלה לפעול בנושא. פישלר הגיש תלונות רבות נגד רשת שוקן ועיתונים נוספים בגין פרסומי תועבה ושרותי מין. בית המשפט ציין, כי פישלר הגיש תביעה נגד שוקן בסך של 23 מיליון ש"ח. חבר הכנסת לשעבר, חנן פורת, נמנה אף הוא עם האישים שנאבקו נגד העיתונים בסוגיה זו, ואף קידם חקיקה שאיפשרה עתה את ההרשעות בנושא זה.
העבירה בה הואשמו קבועה בסעיף 205ג(א) לחוק העונשין, הקובע כי "המפרסם פרסום בדבר מתן שירותי זנות, כשנותן השירות אינו קטין, דינו מאסר 6 חודשים".
בכתב האישום נטען, כי ברשת שוקן פורסמו 30 מודעות, ברשת מעריב 250 וברשת ידיעות כ-500 מודעות זנות. כל הנאשמים כפרו בעבירות המיוחסות להם בכתב האישום, והעלו טענות הגנה מקדמיות כגון "הגנה מן הצדק" וכי כתב האישום גורף ובלתי מוגדר, אולם השופט דניאל בארי דחה את כולן.
התיקון לחוק העונשין הינו מידתי "העיסוק בזנות איננו אסור לפי החוק", הזכיר השופט בארי כאשר בחן האם הסעיף בחוק העונשין הינו חוקתי, "ומאחר שמדובר בעיסוק שהוא לגיטימי - גם פרסומו ברבים אמור להיות, לכאורה, לגיטימי. למרות היות העיסוק בזנות לגיטימי אין אפשרות להתייחס אליו כעיסוק רגיל. המחוקק ראה בעיסוק בזנות עיסוק נסבל והטיל מגבלות חמורות לתחומים רבים הקשורים לאותו עיסוק ובכך הבהיר את עמדתו כי אין מדובר בעיסוק כבכל עיסוק".
"לאור מהות מקצוע הזנות וגישת המחוקק כלפי מקצוע זה, נראה לי כי הגבלה מסויימת לגבי פרסום מודעות בעניין מתן שרותי זנות הינה סבירה ומידתית בכל הקשור לעוסק במקצוע". השופט בארי קבע, כי הסעיף בחוק העונשין הינו מידתי ונועד לתכלית ראויה ולכן הוא עומד בתנאי פסקת ההגבלה שבחוק יסוד חופש העיסוק וכבוד האדם.
מהם "שירותי זנות"? הסניגורים טענו, כי התביעה לא עמדה בנטל ההוכחה כי האלמנטים של שירותי זנות מתקיימים במודעות שפורסמו. לחלופין נטען, כי אין להתייחס לכל פרסום כאל עבירה בפני עצמה, כיוון שלא הוכחו יסודות העבירה בכל מודעה ומודעה.
השופט בארי דחה את הטענות באשר למשמעות המונח "שירותי זנות" שהציעו הנאשמים, וקבע כי "המטרה החקיקתית של סעיף 205ג' הינה הגנה על רגשי הציבור, שאינו מעוניין לקבל יחד עם העיתון שהוא קורא, מודעות בעניין שירותי זנות, וכן להגן על קטינים מלהיחשף למודעות אלה".
"ברור לחלוטין, כי מודעות אלה מציעות שימוש בגוף האדם (אישה), לשם סיפוק תאווה מינית, תמורת תשלום. כאן המקום לציין, כי לא מצאתי שהמודעות בעניין שיחות אירוטיות הן מודעות המציעות שירותי זנות. שירותי זנות מחייבים מגע פיזי כלשהו ואלמנט זה אינו קיים בשיחות אלו".
השופט: החוק ברור למי שעוסק בתחום השופט דחה את בקשת הסניגורים לזכות את מרשיהם בשל טענת הסתמכות, לפיה פעלו בהתאם לייעוץ משפטי שגוי שקיבלו מעורכי הדין המייצגים את העיתונים, דבר השולל מהם את יסוד הכוונה לעבירה.
"איני סבור כי התיקון לחוק, דהיינו סעיף 205ג, הינו סעיף בלתי ברור. סעיף זה מובן לחלוטין למי שעיסוקם בין היתר קבלת מודעות. האחראים לתחום זה מבינים, לא פחות, וקרוב לוודאי יותר מעורכי הדין מה מהות המודעה ומה מסתתר מאחוריה".
מנכ"ל רשת שוקן ניסה להסתיר את אחריותו על מנכ"ל רשת שוקן, יוסף ורשבסקי, אמר השופט בארי כי הוא "ידע על פרסום מודעות כאלה במשך שנים בעיתון וידע גם על תיקון החוק, כפי שהודה בחקירתו הנגדית. עולה מכך, כי ניסיונו להסתיר את הדברים נבע מכך כי היה מודע לאחריות בקביעת מדיניות העיתון בהמשך פרסומי המודעות נשוא הדיון בתיק זה וכי ידע היטב מה משמעותן של מודעות אלה".
מנכ"ל 'העיר', גיל גילת, הודה כי הוא "אחראי לפרסום המודעות בעיתון העיר. עד זה אישר, כי לא עשה כל ניסיון לבדוק מה מסתתר מאחורי מודעות אלה, וכי עשה את הדברים על דעת עצמו בלא להיוועץ עם הגורמים ברשת או בעיתון... ברור כי הוא ידע או לפחות חשד, חשד של ממש לגבי טיבן האמיתי של המודעות נשוא דיון זה אך נמנע מלבדוק מתוך הנחה כמעט ודאית מה תעלה בדיקתו".
באשר לרוני קליינפלד, כתב השופט בארי כי "נאשם זה היה מעורב לפרטי פרטים בקביעת מדיניות העיתון בנושא הפרסומים. דבריו במשטרה כאילו '... המודעות המתפרסמות בעיתון מתפרסמות לאחר אישור של היועץ המשפטי לממשלה...' - הם מעבר להיתממות. מדובר בניסיון להטעות את החוקר".
השופט בארי דחה את טענתו של רונן שפירא, כאילו הוא פועל מטעם 'לוח ידיעות', שהיא חברה נפרדת. "לוח ידיעות מופץ יחד עם עיתון ידיעות אחרונות ולכן אם אחראי נאשם 8 באופן אישי לפרסום המודעות, אין זה משנה מטעם איזה אישיות משפטית הוא פועל... שוכנעתי כי גם נאשם זה ידע מה מסתתר מאחורי המודעות שפרסם וכי נמנע מלברר את הדברים כדי למנוע מעצמו מבוכה".
ההרשעה בעשרות ומאות עבירות ולא בעבירה אחת באשר למספר העבירות בהן הורשעו הנאשמים, ציין השופט כי "גישת התביעה כי יש לראות בכל אחת מהמודעות שפורסמו משום הפרת החוק לא נראית לי... משמעות הדבר כי בכל יום של פרסום כשהמודעות לא מופרדות מהעיתון, יש בכך הפרה אחת של החוק", ומכאן עולה כי הנאשמים פרסמו מודעות בכמות שצוינה בכתב האישום.
רשת שוקן ורשת ידיעות אחרונות יוצגו בידי עורכי הדין פז מוזר ושירה בריק. רשת מעריב והמנהלים מטעמה יוצגו בידי עורכי הדין גיורא ארדינסט ויהודית אגטשטיין. התובע המשטרתי בתיק היה רב-פקד עו"ד יהודה בלבן ממפלג תביעות פליליות של משטרת מחוז תל אביב.
הטיעונים לעונש יישמעו במועד אחר.
ת.פ. 3635/02 מדינת ישראל נ' רשת שוקן בע"מ ואח'