בית משפט השלום בירושלים חייב (יום ג', 14.9.04) את עו"ד יוסי ארנון לשלם פיצויים בסך 8,000 ש"ח וכן הוצאות משפט בסך 25,000 ש"ח לעו"ד יראון פסטינגר, לאחר שקבע כי פרסם עליו לשון הרע. בכך קיבל בית המשפט את תביעתו של פסטינגר ודחה את תביעתו הנגדית של ארנון.
פסק דינו של השופט סולברג פותח צוהר אל המתרחש בלשכת עורכי הדין, שעו"ד ארנון הוא יו"ר הוועדה לשלטון החוק וזכויות האזרח שלה, ועו"ד פסטינגר הוא חבר הוועד המרכזי שלה. פסק הדין חושף מאבקי כוח ושליטה, הכפשות, "דילים" ועוד. פסטינגר יוצג על-ידי עו"ד פנחס מרינסקי.
תביעתו של ארנון נגד פסטינגר בחודש ינואר 2001 שיגר עו"ד פסטינגר מכתב אל היועץ המשפטי לממשלה, שעסק בהודעה שפרסמה הלשכה, לפיה מדיניות ה"סיכולים הממוקדים" של צה"ל אינה חוקית. "הוועדה מביעה את התנגדותה ל'מדיניות החיסולים' בהיותה הוצאה להורג ללא משפט. מדיניות זו היא בלתי חוקית, והיא נוגדת את דיני המלחמה והמשפט הבינלאומי - המגדיר את החיסולים כפשע מלחמה חמור". ההודעה יצרה סערה, משום שהתברר שהיא התקבלה ופורסמה בצורה לא תקינה ושלא על דעת מוסדות הלשכה.
במכתבו, כותב פסטינגר ליועץ, כי "צמד התאומים הסיאמיים, שלמה כהן [ראש הלשכה; נ.ש.] ויוסי ארנון, מוכרים לנו היטב. נאמנים להשקפת עולמם הרדיקאלית האנטי-ציונית - ברוח 'מדינת כל אזרחיה', של ח"כ עזמי בשארה, הינם פעילים מזה שנים לקידומה, תוך הסתרתה מאחורי מלל גבוה על 'שלטון חוק וזכויות אדם ואזרח', כביכול. פעם נהגו להלשין על דרור חטר-ישי, עתה עלו דרגה והינם עושים זאת כנגד ראש הממשלה וכנגד שר הביטחון".
פסטינגר מסרב להתנצל וחוזר על דבריו כשנה לאחר מכן, פנה יוסי ארנון במכתב לפסטינגר, בו האשימו בפרסום לשון הרע ודרש ממנו להתנצל. פסטינגר השיב לו בזו הלשון: "העובדה כי מר שלמה כהן ואתה הינכם 'צמד תאומים סיאמים' הינה מן המפורסמות, אשר אינן דורשות ראיה... קשה לי לשכוח כיצד חברתם שניכם כדי לייצר תיק פלילי חסר יסוד לראש הלשכה הקודם".
"העובדה ששניכם תומכים בהשקפת העולם אנטי-ציונית של 'מדינת כל אזרחיה' הינה נחלת כל. בנסיבות כאמור השם הרע אשר יצא לך הינו בשל עמדותיך והתנהגותך. ראוי לזכור כיצד יצאת בבושת פנים מישיבת המועצה ביום 8.1.02, על-מנת שלא להיות החבר היחיד בלשכה התומך בקיום הליכים פליליים נגד ראש הממשלה בבלגיה".
עו"ד ארנון קבל בתביעה שהגיש באמצעות עו"ד יוסי צור, על העלבון, הלעג וההשמצה, על הצגתו כאיש מוג-לב, חסר עמוד שידרה, כאשר לדבריו מדובר במסע צלב שמנהל נגדו פסטינגר, בעוד הוא עו"ד ותיק ומוכר, אזרח נאמן אשר שירת כמג"ד בצה"ל - והכל ממניעים פוליטיים.
פסטינגר טען להגנתו "אמת דיברתי" וכן כי הפירסום היה הבעת דיעה על התנהגותו של עו"ד ארנון בתפקיד ציבורי, בשירות ציבורי ובקשר לעניין ציבורי.
ביהמ"ש: פולשני ומביך לפשפש בדעותיהם של אנשים "לא בחדווה הנני ניגש לבחון את השקפת-העולם של עו"ד י' ארנון האם הוא 'ציוני', אם לאו, ואולי 'אנטי ציוני'", כתב השופט נעם סולברג בהחלטתו. "דיינו, כשופטים, בַּקושי לדון במעשיהם של בני-אדם; קשה כפליים, פּולשני ומביך, לפשפש בדעותיהם. אך מִשכַּשלו ניסיונות גישור ופישור, בתוככי בית המשפט ומחוצה לו, אין מנוס מן החדירה לפניי ולפנים, ככל הדרוש לצורך ההכרעה במחלוקת".
"הלכה פסוקה היא, כי בכינוי 'אנטי ציוני' יש משום לשון הרע", קבע סולברג, והביא ראיה מפסק דין בו תבעו את עלבונם אביו המנוח של עו"ד ארנון וחברים נוספים במועצה הישראלית למען שלום ישראלי-פלשתיני, בעקבות פרסום גילוי-דעת, לפיו חברי המועצה "נמנים אישים אנטי-ציוניים וקומוניסטים".
ראיון לעיתון מצפן מוכיח כי ארנון אינו רואה עצמו ציוני כדי לקבוע האם ארנון הוא אכן אנטי ציוני ועומדת לפסטינגר הגנת "אמת דיברתי", ציטט סולברג ראיון שהעניק הלה בשנת 72' ל'מצפן', ביטאון הארגון הסוציאליסטי הישראלי, שם הוא נשאל, בין היתר: "האם אתה מגדיר את עצמך כציוני?", ותשובתו היתה: "אני רואה את הציונות כבלם לכל התפתחות מהפכנית בישראל"; עוד הוא נשאל: "האם אתה מגדיר את עצמך כמהפכן?", ותשובתו: "אני רואה הכרח בהריסת השיטה הקיימת המבוססת על ניצול, דיכוי, כיבוש ודיקטטורה של הבורגנות ובמקומה בניית חברה סוציאליסטית אמיתית".
על-כך אמר השופט סולברג: "תשובות אֵלו הינן בניגוד למצופּה. מצופּה היה מן התובע, כמי שחש - על-פי דבריו בתובענה דנן - מוּשפּל וּפגוּע מן הכינוי אנטי ציוני, אשר מהווה "שקר בוטה", לתשובה חיובית פשוטה וברורה על השאלה אם הוא מגדיר את עצמו כציוני".
זכרונו של יוסי ארנון "בוגד בו" ארנון טען בתגובה, כי הראיון מפוברק וכי מעולם לא העניק ראיון זה, אולם השופט סולברג דחה את טענתו וקבע כי הראיון אינו מפוברק, בין היתר בהתבסס על עדותו של עורך העיתון דאז.
השופט סולברג ביקר את עו"ד ארנון על שבחקירתו הנגדית לא זכר אף לא אחת מהחלטות הוועדה בראשה עמד במשך 4 שנים. גם באשר לשאלה האם ארנון אמר בוועדה כי שרון ביצע פשע מלחמה, בגד בו זכרונו לכאורה. אלא שהשופט לא קיבל זאת. "דברים הללו יש משום היתממות, שלא לומר ניסיון להטעות. עו"ד י' ארנון גילה פנים שלא כהלכה בדבריו-שלו, ובהשקפתו-הוא... דרך חתחתים עברנו, שורה ארוכה של שאלות, עד שבסופו של דבר הסתבר שלהשקפתו של עו"ד י' ארנון, דווקא כן ביצע אריאל שרון פשע מלחמה, בשונה ממה שהעיד לפני כן".
ארנון מודה כי הטעה ביודעין את דובר הלשכה ארנון הודה לבסוף בחקירתו, כי פעל לפרסום החלטת הוועדה בעניין הסיכולים הממוקדים, וכי עשה כן, תוך שהוא מטעה ביודעין את דובר הלשכה דאז, כאילו יש לו אישור מראש הלשכה לעשות כן.
"כל אותן האמירות של עו"ד י' ארנון ושל זולתו, דעות שהביע, מעשים שעשה ואופן עשייתם; עדויות ומסמכים כמפורט לעיל; על בסיס כל אלה, בהצטברם, באתי לכלל דעה, כי השקפת עולמו של עו"ד י' ארנון, איננה ציונית; דרך הילוכו איננה דרכה של הציונות. ודוק: אין בדבריי יומרה כלשהי לציין לשבח או לגנאי השקפת עולם כזו או אחרת; גם אין בי יומרה להגדיר את 'גבולות הגיזרה' של הציונות".
"רשאי עו"ד י' ארנון להצהיר על עצמו 'אני ציוני'. יתכן כי לפי דעתו כך הוא, ולא לי לקבוע אם הדבר נכון, אם לאו. כיוצא בזה, יתכן גם שלפי השקפה מקצועית אקדמית כזו או אחרת, ראוי לסווג את עו"ד י' ארנון כציוני. אלא שאת הצהרתו של עו"ד י' ארנון, כי הוא ציוני, על-פי 'ההגדרה המקובלת', אינני מקבל".
הדמיון לעזמי בשארה "האם השקפת עולמו היא אנטי-ציונית? אני מסופּק בדבר הזה, ומוטב יישאר בצריך עיון... כידוע, הגנת אמת הפירסום 'לא תישלל בשל כך בלבד שלא הוּכחה אמיתותו של פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש'. בנסיבות העניין, בהצטבר כל הדעות והמעשים הנ"ל המיוחסים לו, דומני כי עו"ד י' ארנון איננו מרוחק כּיברת דרך ארוכה, מלהיות אנטי-ציוני".
משקבע השופט סולברג כי ארנון אינו ציוני, נותר לראות האם אי ציוניותו היא בסגנון מדינת כל אזרחיה של עזמי בשארה. "בתודעת הציבור", קבע השופט, "ישנו פער של ממש בין אנטי-ציוני 'סתם' לבין אנטי-ציוני ברוח 'מדינת כל אזרחיה' של ח"כ עזמי בשארה. גם אם עו"ד י' ארנון איננו נתפס כציוני, וגם אם הוא דוגל בהשקפה שראוי למדינת ישראל להיות 'מדינת כל אזרחיה', הרי שלא דומה 'מדינת כל אזרחיה' לפי שיטתו של עו"ד י' ארנון, ל'מדינת כל אזרחיה' מבית-מדרשו של ח"כ עזמי בשארה. הפער ביניהן הוא משמעותי. כיוון שכך, לא עומדת לעו"ד י' פסטינגר הגנת אמת הפירסום".
הגנת הבעת דעה בעניין ציבורי עו"ד י' פסטינגר רשאי היה להביע את דעתו בתום-לב על התנהגותו של עו"ד י' ארנון בקשר לעניין ציבורי, וכן גם על אופיו, מעשיו או דעותיו, ככל שנתגלו באותה התנהגות, כאשר הדעה המוּבּעת לא צריכה להיות אמת, אולם "הבּעת הדעה צריכה להסתמך על עובדות נכונות".
"דומני שהפירסום שעשה עו"ד י' פסטינגר, לא חרג מתחום הסביר בנסיבות העניין, וחזקה עליו שעשה את הפירסום בתום-לב. ודוק: אינני מתעלם מיריבות נמשכת, ידועה ומפורסמת בין בעלי-הדין. אלא שבכך אין כדי לשלול את תום-הלב של עו"ד י' פסטינגר בעניין דנן".
השופט סולברג קבע, כי על-רקע העובדה שגורמים רבים בלשכה ועורכי דין בכירים הטיחו ביקורת נוקבת בראש הלשכה וביוסי ארנון על העמדה שפרסמו כביכול בשם הלשכה, נגד חיילי צה"ל, "נראית דרך פעולתו של עו"ד י' פסטינגר סבירה, ודומה כי נהג בתום-לב". עם זאת, העיר סולברג לפסטינגר על שעשה שימוש בנייר המכתבים של הלשכה במכתבו ליועץ רובינשטיין.
סולברג ציין עוד, כי "מדובר במקרה מובהק שבכוחו להדגים את רוב חשיבותה של ההגנה על הבעת הדעה בעניין ציבורי. על הפרק נמצא נושא ערכּי מן המעלה הראשונה. לחופש הביטוי יש ליתן משקל עצום ורב, עוד יותר מכרגיל, כדי לאפשר מענה הולם להחלטה בעניין 'מדיניות החיסולים'. התסיסה מוצדקת; הויכוח הכרחי. עו"ד י' פסטינגר האמין בנכונות דבריו ובמחוייבותו לפרסמם... כגודל המהומה שעוררה ההחלטה, כן עוצמתה הלגיטימית של התגובה".
"ועדת יוסי ארנון", "תאומים סיאמיים" באשר לעובדה שפסטינגר כינה את הוועדה לשלטון החוק וזכויות האזרח בשם "ועדת יוסי ארנון", קבע סולברג כי הוא מסופק אם יש בכך משום לשון הרע, וגם אם כן הרי שחלה הגנת "אמת הפרסום", משום שלא היתה כאן משמעות מתחכמת, וארנון באמת עומד בראש הוועדה.
באשר לכינוי שהצמיד לארנון ושלמה כהן כ'צמד תאומים סיאמיים', קבע השופט כי מדובר בגוזמא, ובכל מקרה גם כאן חלה הגנת "אמת הפרסום", משום שארנון הוא חבר סיעתו של כהן, דעותיהם דומות, וגם דובר הלשכה לשעבר העיד על "קירבה רבה" בין השניים, קירבה רעיונית, ותמיכה מוצהרת משותפת בזכויות אדם.
באשר למשפט "קשה לי לשכוח כיצד חברתם שניכם כדי לייצר תיק פלילי חסר יסוד לראש הלשכה הקודם", הרי שגם כאן נקבע כי חלה הגנת אמת הפרסום, נוכח החלטה של הוועד המרכזי בנושא, לפיה "לשכת עוה"ד בישראל מגנה את יוסי ארנון ושלמה כהן, ומוקיעה את התנהגותם על כי בניגוד לכל נורמה מתחייבת, השתמשו בדיון שנערך בוועד המרכזי, בנושא אישור מתמחים, כדי להאיץ את התביעה הכללית להעמיד לדין את ראש הלשכה על לא עוול בכפו. התנהגותם הזדונית נועדה לחבל בעבודת הלשכה, תוך הפצת תמלילי דיונים בנושאים אישיים, לתקשורת".
לכן, נדחתה תביעתו של יוסי ארנון נגד פסטינגר.
תביעתו של יראון פסטינגר נגד יוסי ארנון בתביעה הנגדית שהגיש באמצעות עו"ד פנחס מרינסקי, טען פסטינגר כי בישיבת הוועד המרכזי של הלשכה הטיח בו עו"ד ארנון את הדברים הבאים: "הדברים של פסטינגר הם רשעות ופרנואידיות", "אני מציע להעניש אותו, בואו נמנה את יראון... זה עונש שמגיע להם", "שקרן. לא אמרת את זה ברדיו?! שקרן!".
"אין עוררין על-כך שיש בהתבטאויות הללו משום לשון הרע. פירסומן, כדרך שנעשה בישיבת הוועד המרכזי של הלשכה, עלול היה להשפיל את עו"ד י' פסטינגר בעיני חברי הוועד המרכזי, או לעשותו מטרה ללעג מצידם, לבזותו, ולפגוע בו במישׂרתו, במשלח-ידו או במקצועו". בית המשפט קבע, כי הגנת אמת הפרסום אינה עומדת כאן, אולם הדברים מהווים הבעת דעה בתום-לב על פסטינגר.
ואולם, לגבי המשפט "אני מציע להעניש אותו, בואו נמנה את יראון... זה עונש שמגיע להם", בהציגו את מינויו של פסטינגר לבורר כעונש למי שנזקק לבוררות, דחה השופט את טענתו של ארנון כי מדובר בהלצה בלבד. "לא דומה 'עקיצה' בין ידידים, לנימה מבודחת בין יריבים. לאור מערכת היחסים הטעונה שבין בעלי הדין, ברי היה לשומעים כי יותר משהתכוון עו"ד י' ארנון להתבדח, הוא התכוון לעשות כן 'על חשבונו' של עו"ד י' פסטינגר. מדובר בלעג, בלשון הרע, ולא עומדת לעו"ד י' ארנון הגנה בעניין זה".
פיצוי נמוך בשל הרוחות הסוערות תדיר בישיבות הוועד המרכזי כן נקבע, כי "עו"ד י' ארנון כּשל בהטיחו בעו"ד י' פסטינגר בישיבת הוועד המרכזי, פעם ופעמיים, כי הוא שקרן. נסתתמו טענות הגנתו".
עם זאת, סולברג החליט לפסוק פיצוי נמוך בגין לשון הרע, משום ש"למקרא פרוטוקולים מישיבות הוועד המרכזי, עולה כי מעת לעת סוערות הרוחות וכי לא כל חברי הוועד המרכזי שוקלים את מילותיהם בפלס. מחמת חילופי מהלומות מילוליות, יורד קרנה של המילה הנאמרת".
ת.א. 5665/02 עו"ד יוסי ארנון נ' עו"ד יראון פסטינגר