דובר אוניברסיטת בר-אילן לשעבר, דוד ויינברג, הורשע היום בבית משפט השלום בתל אביב בהטרדה מינית ובמעשה מגונה, תוך ניצול מרות יחסי עבודה, שביצע בעובדת מחלקת הדוברות. מדובר בעבירות לפי חוק העונשין והחוק למניעת הטרדה מינית.
המתלוננת שימשה עוזרת לדובר האוניברסיטה לשפה העברית. בכתב האישום נטען, כי במשך שנות עבודתם המשותפת הטריד אותה הנאשם וביצע בגופה מעשה מגונה, ואף נהג להעיר לה הערות בעלות אופי מיני.
החמיא לה על הופעתה והעיר הערות מיניות כתב האישום דווקא פותח באירוע שויינברג לא הואשם בו. בחודש יוני 1998, ביקש ויינברג מעוזרת הדובר לשפה האנגלית, א', להתקלח בביתה לפני תחילת הטקס השנתי להענקת תארי כבוד מטעם חבר הנאמנים של האוניברסיטה. לבקשתה של א', התלוותה המתלוננת אליה ולויינברג. המתלוננת התקלחה, התלבשה ובעת שהתאפרה בחדר, ניגש אליה ויינברג והעיר לה הערות על הופעתה. לבקשתה, הוא עזב את החדר.
כאשר סיימה להתלבש, יצאה המתלוננת מהחדר, אז בא ויינברג לקראתה, אחז בה בשתי ידיו בצידי גופה, החליק את ידיו מאזור החזה דרך המותניים עד הירכיים, והחמיא לה על הופעתה. בעת שזו התלבשה, א' התקלחה ולפתע שמעה המתלוננת צרחה העולה מכיוון חדר האמבטיה. היא יצאה מהחדר וכשהגיעה לחדר האמבטיה הבחינה כי הנאשם עומד בפתח ושמעה כי א' צועקת עליו לצאת.
כן נטען בכתב האישום, כי במשך שנות עבודתה של המתלוננת העיר לה ויינברג הערות שונות המתמקדות במיניותה כמו: "אז מה לא נתנשק היום"?, "את עדיין ישנה ושוכבת עם בעלך"?, "תגידי לבעלך שלא יזרוק אותך מצד לצד כשאתם ישנים" ועוד.
המעשה המגונה: דחף נייר למחשוף בחודש מאי 2000, על-פי כתב האישום, התבצע המעשה המגונה, כאשר המתלוננת שוחחה בטלפון, ולא נענתה לבקשתו של ויינברג לסיים את השיחה. הוא ניגש אליה, משך בידו השמאלית את חולצתה וביד ימין לקח נייר שהיה מונח על השולחן, קימט אותו ודחפו מבעד לפתח שנוצר בין החולצה לגוף, לתוך חזה של המתלוננת.
רק אירוע זה, נאמר בכתב האישום, הוא ששבר את גב הגמל מבחינת העובדת וגרם לה להתלונן גם על האירועים הקודמים, שאירעו שנים לפני כן, ולכן גם אירוע המקלחת - אליו לא התייחסה השופטת ד"ר זיוה הדסי-הרמן - מוזכר בכתב האישום.
לאחר שהתייעצה עם חברה, בעלה ואחותה ועם מרצים בפקולטה למשפטים, החליטה המתלוננת להקליט את א' ואת ויינברג בלי ידיעתם.
ויינברג: ניסיתי להוכיח לה שהמחשוף שלה גדול מדיי ויינברג הכחיש את כל המיוחס לו בכתב האישום. לטענתו, הוא אכן הלך להתקלח עם השתיים, אולם לדבריו לא היה כל מגע ביני בינו ובין מי מהן. לגבי אירוע הנייר – הוא הכחיש שקימט נייר, משך את חולצתה של המתלוננת וזרק לתוך החולצה את הנייר. לטענתו, אזור החזה של המתלוננת נחשף בפניו עת התכופפה להרים דבר מה מהרצפה, הוא העיר לה לכסות גופה, לקח נייר משולחנה של המתלוננת והדגים לה כיצד עליה להתכסות.
לעניין ההטרדות המילוליות – לטענתו, ביקר את המתלוננת לעניין סגנון לבושה אולם מעולם לא הטרידה ולא אמר את האמירות המיוחסות לו בכתב האישום. בנוסף, הוא טען כי בינו ובין המתלוננת היו עימותים על-רקע מקצועי ועל-רקע אישי. הרקע המקצועי היה חוסר התאמה והרקע האישי היה אופן לבושה ודרך התנהגותה.
ביהמ"ש: עדותה של א' אינה אמינה באשר ל-א' קבעה סגנית נשיא בית המשפט, השופטת הדסי-הרמן, כי "היא עדת מפתח בפרשה וגירסתה עוברת שינויים ותהפוכות, עד כי לעיתים נדמה כי שתי נשמות משמשות בגוף אחד. בעדותה מצהירה א', כי עם המתלוננת ניתקה קשר מאז שנודע לה, במהלך החקירה במודיעין האזרחי, כי הלה הקליטה אותה ותיעדה גירסתה המקורית, גירסה בה היא נשמעת מאשרת את גירסת המתלוננת".
"מהשלב בו חשה א' עצמה נבגדת בשל ההקלטה היא הופכת עורה, הופכת מאוהב לאוייב, חל מפנה עקבי בגירסאותיה וחוברת אל הנאשם. א' מאשרת בעדותה כי עם הנאשם היא מקיימת קשר טוב, גם בעבודה וגם במסגרת חברתית, עד עצם היום הזה והיא נוטה להללו ולשבחו בכל נושא ועניין. מדבריה עולה בברור כי מטרתה היא להתנער מכל קשר עם המתלוננת ואף מעבר לכך כשהיא מבקשת לשמור על נאמנות לבוס הוא הנאשם. על-רקע מצע עובדתי זה, עדותה של א' בלתי אמינה ולא מהימנה והפרטים מדברים בעד עצמם".
השופטת: עדות המתלוננת אמינה מעדותו של ויינברג באשר להחלטתה להעדיף את עדותה היחידה של המתלוננת על זו של ויינברג, קבעה השופטת הדסי-הרמן כי "מהימנותה של המתלוננת עומדת לה, לזכות, גם באירוע הנייר ועל-כך ניתן ללמוד מתגובתה, התנהגותה וממקבץ הראיות התומכות בה. היא חוזרת על הדברים פעמים רבות בפירוט, בדיוק מירבי, הן מייד לאחר האירוע והן לאחר עבור זמן... אי-דיוק זה בטל בשישים כנגד הגרעין הקשה של עדותה היוצר מקשה אחת, אמינה ומהימנה. מקשה זו מקבלת חיזוקים מפי שאר העדים ומאפשרת מסקנה אחת ויחידה והיא כי המתלוננת דוברת אמת. מנגד - אין אחידות בגרסת הנאשם המנסה להיאחז במחשוף על-מנת למצוא לו צידוקים, חלקם כבושים ומאוחרים".
"העובדות מלמדות כי הנאשם ניצל לרעה את מעמדו. המתלוננת לא הסכימה ולא הזמינה את מעשיו של הנאשם והיא נתקפת בהלם משתק לאחר מעשה ההטרדה. שתיקתה היא שתיקה רועמת אשר מייד לאחריה היא קמה ועושה מעשה. מעשיו של הנאשם בגופה של המתלוננת כוללים פגיעה בכבוד והתנהגותו יש בה משום הטרדה מינית".
"נכון, אין מדובר בפעמים רבות מספור בהן השמיע הנאשם את הערותיו, אך על-רקע התמונה הכוללת כשהדיבורים מהווים חלק מאותה תמונה, לא ניתן להתעלם מהם ולקבוע כי בשיח חברי עסקינן".
האפשרות שהמתלוננת מבקשת להפליל את הבוס השופטת התייחסה לטענתו של ויינברג, לפיה המתלוננת מנסה להפליל אותו בשל העובדה שמנע את קידומה. "שורה ארוכה של עדות הגנה עסקו, בעדותן, בלבושה של המתלוננת, אורך החצאית ועומק הגלאי והנאשם מבקש ללמוד, מעדויותיהן, כי לבושה נוגד את 'הקוד הדתי' המקובל. שמעתי את אותן עדות, ראיתי אותן ולא מצאתי את שביקשו לומר ונראה כי כל עיסוק נוסף בנושא מיותר ומוטב היה לו לנאשם לולא היה בא לעולם".
"קבוצת עדות ההגנה עוסקת גם בניתוח הפגמים באופיה ובמזגה של המתלוננת. הנאשם, לדעת כולן, הוא בוס טוב, בעל מקצוע, חביב, אדיב, המתייחס בכבוד לעובדיו - חלקן עובדות גם היום במחיצתו, הלוחץ יד לעובדות ואף נותן נשיקה על הלחי עם שובו מחו"ל. הן מעולם לא הוטרדו מינית על-ידו ומכך, מתבקש בית משפט ללמוד על המתלוננת השמה לה למטרה להפיל את הנאשם בפח".
"הרושם המתקבל מעדויות ההגנה הוא כי המתלוננת אינה אדם קל, היא אינה זוכה לאהדת חלק מהעובדים במחיצתה. לעומתה, הנאשם אדם מרשים ונעים הליכות והמסקנה המתבקשת היא כי כל אותם דברים הנאמרים בשבחו, לא בכדי נאמרים. ברם, העובדה כי הנאשם 'בוס' טוב ואהוד, אינה שוללת את האפשרות כי עבר את העבירות המיוחסות לו ואינה מקימה חזקה בדבר הכוונה להפלילו על לא עוול בכפו".
סניגורו של ויינברג, עו"ד יאיר שילה, אמר לאחר ההרשעה כי יערער לבית המשפט המחוזי, משום ש"לא ייתכן שקיבלו כך את העדות של העובדת, שהיתה רצופה באינטרסים". הטיעונים לעונש יישמעו ב-14 בנובמבר.
האוניברסיטה: המתלוננת קיבלה הגנה והיא ממשיכה בעבודתה מאוניברסיטת בר-אילן נמסר בתגובה, כי "דוד ויינברג הושעה מתפקידו לאחר הליך של ועדת המשמעת, אשר קבעה כי התנהגותו היתה בלתי הולמת, ולכן השעתה אותו מתפקידו. דוד ויינברג אינו משמש בתפקיד הדובר למעלה מ-3 שנים וכל הסיפור אירע לפני למעלה מ-5 שנים. ויינברג עבד באוניברסיטה במשך 12 שנים, ושימש בעברו דובר האוניברסיטה בשפה האנגלית".
"לטענתו, מדובר בעלילת שווא - האישה העלילה את הסיפור, בעקבות רה-אורגניזציה של מערך כוח האדם שביצע הדובר, אשר לא שילב אותה מחדש בתפקידה".
דובר האוניברסיטה, שמוליק אלגרבלי, הדגיש כי המתלוננת קיבלה את כל ההגנה מצד אוניברסיטת בר-אילן, והיא ממשיכה לעבוד גם כיום במערך הדוברות.
ת.פ. 5046/02 מדינת ישראל נ' דוד משה ויינברג