שתי עתירות הוגשו הבוקר (יום ג', 21.9.04) לבג"צ נגד החלטת הקבינט המדיני-ביטחוני לשלם מקדמות למתיישבים שיפונו במסגרת תוכנית ההינתקות שהגה ראש הממשלה שרון.
את העתירה הראשונה (בג"צ 8603/04) הגישה סיעת המפד"ל באמצעות חמישה חברי כנסת מטעמה - אפי איתם, ניסן סלומיאנסקי, שאול יהלום, הרב יצחק לוי וגילה פינקלשטיין, אך נעדר ממנה שר הרווחה, זבולון אורלב. בסיעה אמרו, כי אין להם ספק שגם השר אורלב תומך בעתירה, אולם נבצר ממנו להצטרף אליה נוכח תפקידו בממשלה. יו"ר הסיעה סלומיאנסקי ציין, כי בישיבת הסיעה תמך אורלב בהגשת העתירה.
את העתירה השנייה (בג"צ 8600/04) הגיש ראש המועצה האזורית חוף עזה, אבנר שמעוני, בשמם של תושבי גוש קטיף. לטענתו, לא התקבל אישור בתוך תקציב המדינה להוצאת הכספים ולכן ההעברה אסורה. "ביום כזה שלא קוברים אנשים [בשל השביתה], הולכים וקוברים ישובים", אמר שמעוני.
בג"צ סירב להוציא צו ביניים שיעכב זמנית התשלומים העותרים ביקשו גם מבג"צ להוציא צו ביניים, האוסר על הוועדה לענייני פיצוי, פינוי והתיישבות חלופית ועל מינהלת ההינתקות במשרד ראש הממשלה, להתחיל בהעברת המקדמות, וזאת עד להכרעה בעתירה.
ואולם, השופטת אילה פרוקצ'יה, בפניה הונחו העתירות, סירבה להוציא צו ביניים. היא הורתה למדינה להגיש תגובה מקדמית בתוך שבוע, וקבעה כי שתי העתירות יידונו במאוחד.
נזכיר, כי בשבוע שעבר החליט הקבינט המדיני-ביטחוני (או בשמו הרשמי: ועדת השרים לענייני ביטחון לאומי) להסמיך את מינהלת ההינתקות לשלם מקדמות למתיישבים בגוש קטיף ובאזור צפון השומרון בגין בתי מגורים ואובדן פרנסה וכן לתת הלוואות לעסקים שבאזורים אלה, על חשבון הפיצויים להם יהיו זכאים, לדעת הקבינט, בגין פינויים.
בעתירת סיעת המפד"ל, שהוגשה באמצעות עורכי הדין פינחס מעוז ומאיר הופמן ממשרד מעוז את דיין, נטען כי "החלטות אלה נתקבלו שלא כדין וללא סמכות. יישומן מפר כל סדרי חוק, משטר ונורמות שלטוניות בסיסיות, לרבות שיבוש הפרדת הסמכויות השלטוניות ועשיית שימוש בלתי חוקי בכספי המדינה... יישום החלטות הוועדה הינו ניסיון לעקוף את תהליך קבלת ההחלטה על-ידי הממשלה והכנסת".
כספי המקדמות לא עוגנו בתקציב המדינה בשתי העתירות אף נטען, כי "תשלום מקדמות או מתן הלוואות מכספי המדינה חייב להיות מעוגן בתקציב המדינה". לטענת העותרים, "מהחלטת הפינוי עצמה אינה נגזרת אוטומטית חובת תשלום הפיצויים. תשלום הפיצויים (וממילא מקדמות על חשבונם) מחייבים החלטה וחקיקה מפני עצמם".
שמעוני מוסיף בעתירתו, שהוגשה באמצעות עו"ד ד"ר חיים משגב, כי "בפועל אין בהחלטה של השרים כל התייחסות לחוקי התקציב הנזכרים לעיל או לכך שתשלום המקדמות מקופת הציבור אינו מעוגן בחוק".
הקבינט וועדת פינוי-פיצוי לא הוסמכו לקבל החלטה אופרטיבית סיעת המפד"ל טוענת, כי החלטת הממשלה הסמיכה את ועדת פינוי-פיצוי להכין אך ורק המלצות לחקיקה, בכל הנושאים שפורטו בה. המלצות אלה אמורות להיות מובאות בפני הקבינט ולשמש לו כתשתית להצעת חוק. ואולם, "הממשלה לא הסמיכה את הקבינט ולא את ועדת פינוי-פיצוי לקבל החלטות יישומיות ולא ויתרה על סמכותה לקבל החלטות בכל הנושאים הכרוכים בהכנות לביצוע ההיתנתקות ו/או בביצוע עצמו".
לקבינט, טוענת הסיעה, "ניתן תפקיד של מלווה ומנחה וכי מעצם משמעו של המושג 'עבודת הכנה' משתמע, שאין מדובר בהחלטות אופרטיביות יישומיות שלשמן נדרשת חקיקה. למותר לציין, כי תשלום מקדמות או מתן הלוואות אינם מהווים הכנה, אלא ביצוע ויישום".
"בהחלטתה קבעה הממשלה מפורשות, כי רק לאחר סיום עבודת ההכנה תשוב הממשלה ותתכנס על-מנת לקיים דיון נפרד ולהחליט אם לפנות ישובים אם לאו, איזה ישובים ובאיזה קצב בהתחשב בנסיבות באותה עת... עד היום הזה טרם קיימה הממשלה דיון וטרם החליטה אם לפנות ישובים אם לאו, איזה ישובים ובאיזה קצב".
"טירוף מערכות" ותשלום עבור "ביצה שלא נולדה" עוד נטען בעתירה, כי "על-פי סדרי הממשל בישראל ועל-פי החלטות הממשלה עצמה, נדרשת חקיקה מלאה ומפורטת על-מנת לאפשר את תהליך ההיתנתקות, הפינוי והפיצוי. תהליך החקיקה אף טרם החל. תשלום מקדמות ומתן הלוואות מכספי המדינה... מהווה 'טירוף מערכות'... וכביצוע תשלומים עבור 'ביצה שלא נולדה'".
"ביצוע תשלומים כאלה במצב חוקי שכזה אינו הופך לגיטימי, גם אם הוא מעוגן בהסדרים חוזיים. גם פעילות חוזית של הממשלה חייבת להיות מעוגנת במסגרת חוקית ו/או נורמטיבית, כשחלים עליה כללי המשפט הציבורי. אין לממשלה סמכות חוקית, ציבורית או מוסרית להציע לתושבים בעלמא, שאיש לא החליט על פינויים תשלום מקדמות או הלוואות. אין מדובר בהצעה שיוויונית הניתנת לכל אזרח בכל מקום בארץ, אלא בהצעה מוגבלת וממוקדת המותאמת לכוונות הממשלה שאף טרם אושרו על ידה בוודאי לא על-ידי הכנסת".
גם בעתירה של שמעוני רומזים למטרת ההחלטה. "תשלום על חשבון דבר שטרם בא לעולם נוגד עקרונות יסוד בשיטת המשפט של מדינת ישראל, ותכליתו עלולה להתפרש כניסיון לכפות על הרשת המחוקקת עובדות מוגמרות... השאלה היא, איפוא, מאין נטלו לעצמם השרים את הרשות להורות, או לאשר, על הוצאת כספים מקופת הציבור על חשבון דבר שטרם בא לעולם במעשה חקיקה".
