מנכ"ל רשות השידור, יוסף בראל, הגיש עתירה לבית המשפט העליון, בבקשה להורות למ"מ ראש הממשלה, שר התמ"ת אהוד אולמרט, המחזיק בתיק התקשורת, להאריך ב-21 יום את המועד שניתן לעותר להגיש את תגובתו לטענות כלפיו, ולקיים את השימוע בעל-פה רק 7 ימים לאחר מכן. השימוע קבוע ליום ג' (19.10.04).
בראל ביקש במקביל, להורות לאולמרט להעביר לידיו "עותק מלא ושלם של המסמכים עליהם התבסס המשיב מס' 1 בהחלטתו לשקול להמליץ על הפסקת כהונתו" של בראל. בית המשפט התבקש להוציא צו ביניים שיורה להימנע מכל פעולה נגדו הנוגעת להליך הפסקת כהונתו, וזאת עד להחלטה אחרת.
כמה שעות לאחר מכן, נחל בראל אכזבה. בג"צ דחה על הסף את העתירה, וקבע כי בראל ידע על השימוע הקבוע והיה בידו מספיק זמן כדי לפנות לבית המשפט.
בעתירה טען בראל, כי גם נסיבות הנושא - בגינן כביכול מבקש אולמרט להדיחו, אינן מצדיקות פעולה כה דחופה מטעמו של השר, שכן הליקויים הקיימים ברשות השידור היו עוד בטרם מונה לתפקידו. בראל טוען, כי בתקופתו דווקא חל שיפור ולפי דוחות רשות השידור היא סיימה את שנת 2003 "ביתרה של כ-18 מיליון ש"ח, וזאת בפעם הראשונה מזה עשור שנים!".
בעתירתו טוען בראל, כי אולמרט מתנהג כלפיו בשרירות לב, והוא אינו מתכוון כלל וכלל לקיים הליך שימוע כדין ובאופן הוגן. הראיה לכך, לטענתו, היא אופן התנהלותו של אולמרט - הוא שיגר אל בראל את מכתב ההדחה יום לפני חג הסוכות, והזמינו לשימוע מייד לאחר החג.
בראל טוען, כי במהלך הזמן שהוקצה לו, שהה למעשה בחו"ל, בחלק ניכר מהזמן בשליחות רשות השידור. המכתב אליו שוגר ביום 28.9.04 והוא שב לארץ ב-10.10.04. כבר עם שיגור המכתב פנה אל אולמרט, באמצעות עו"ד אריה כרמלי - שותפו של בא-כוחו עו"ד יוסי ארנון, וביקש ארכה. אלא שאולמרט העניק ארכה בת 7 ימים בלבד.
בראל טוען בעתירתו, כי הזמן המועט שהוקצה לו אינו מאפשר לו לגבש כדבעי את התנגדותו להדחה ואת טיעוניו. כתוצאה מכך נפגעת קשות הזכות לשימוע העומדת לו, וזאת ללא כל הצדקה.
בראל טוען עוד, כי לפגיעה בו השלכות מרחיקות לכת עד כדי פגיעה באינטרס הציבורי. "האינטרס הציבורי מחייב כי השידור הציבורי יהיה עצמאי ומשוחרר מלחצים פוליטיים פסולים. פגיעה בזכות השימוע העומדת לעותר וביכולתו להתגונן תביא למצב בו יקשה על העותר לשטוח את טיעוניו כנגד הטענות שהועלו נגדו ולהוכיח את צדקתו, וכתוצאה מכך תיסלל הדרך בפני מר אולמרט להצדיק לכאורה את הפסקת כהונתו ולמנות את מקורביו לתפקיד המנהל הכללי הנכסף".
בא-כוחו של בראל, עו"ד יוסי ארנון, טוען בעתירה כי הקצאת זמן נוסף דרושה גם לו, כבא-כוחו של בראל, שכן נוכח עיסוקיו ומקצועו הוא אינו יכול להתפנות תוך זמן כל כך קצר כדי לטפל רק בהגנתו של בראל.
בראל מבקר בעתירתו גם את היועמ"ש, מני מזוז, אליו פנה. לדבריו, הוא פנה במכתב אל מזוז ובפניות בטלפון, וביקשו שיתערב ויורה לאולמרט לדחות את מועד השימוע, אך ללא הועיל. מזוז לא הגיב. בעתירה, מבקש בראל מבית המשפט לחייב את מזוז לפעול לעיכוב הליכי השימוע כמבוקש.
בעתירה מציין בראל, כי אולמרט גורם לפגיעה קשה בשמו ובתפקידו, על-אף עברו: העותר עובד רשות השידור זה יותר מ-47 שנה, ומכהן כשנתיים כמנהל הכללי של הרשות. הוא גם זכה בפרס ישראל על עבודתו ותרומתו לרשות השידור והינו בין היתר בעל עיטור מסדר הכבוד של צרפת. כך וברור הוא כי המשך הליך הפסקת כהונתו ללא מתן אפשרות סבירה להשמיע את טיעוניו ולהכנת תגובתו בכתב היא אינה כדין ומביאה לפגיעה קשה בשמו ובמעמדו של העותר וכל זאת ללא כל הצדקה".
כאמור, שעות ספורות לאחר שהוגשה העתירה, היא נדחתה על-ידי הרכב שלושה שופטים. השר אולמרט חופשי עתה לערוך את השימוע.
