בית המשפט העליון דחה (יום ה', 18.11.04) את בקשת רשות הערעור שהגיש יצחק מרדכי, על הרשעתו בחודש מרס 2001 בשני אישומים של מעשים מגונים. יצויין, כי בית המשפט דן רק בשאלה האם לאפשר למרדכי לערער שוב על הרשעתו, ולא דן בערעור עצמו על ההרשעה.
"עם מכתבה של נ' ובלעדיו, אין עניינו של המבקש מצדיק בחינה בפני ערכאת ערעור נוספת", קבעו השופטים חשין, ריבלין ולוי [אגב, את ההחלטה כתב השופט אדמונד לוי, אולי בשל רגישותו של נושא השד העדתי והעובדה שלוי הוא השופט המזרחי היחידי בהרכב. למען ההגינות נציין, שלוי נחשב מומחה בתחום הפלילי; נ.ש.].
לבחון חשד לעבירות פליליות השופטים הוסיפו הערה חשובה. "בהליכים שליוו בקשה זו התגלתה בפנינו תופעה מדאיגה של ניסיון להביא לשינוי תוצאתו של הליך משפטי על-ידי אלתורה של ראייה, בבחינת יש מאין. על תופעה מסוג זה אסור לעבור לסדר היום. נבקש, איפוא, כי חומר החקירה במלואו יועבר ליועץ המשפטי לממשלה לבחינה אם מי מבין המעורבים בפרשה חטא בביצוען של עבירות".
כוונת השופטים היא לעו"ד יוסי ארנון וכן להרצל לוי וסמי חיים, שהיו ה"'שתדלנים' דורשי טובתו של מרדכי", כפי שהגדיר אותם בית המשפט, ניצלו את ההידרדרות במצב הכלכלי והבריאותי של נ' כדי לשכנע אותה לכתוב מכתב חרטה. "נראה כי מקור הלחץ היה בהשקפה שרווחה בקרב ידידי המבקש, כי תלונתה פגעה במי שהיה בעיניהם לסמל ומנהיג", ציינו השופטים.
לא מאפשרים לערער בשנית בשאלות שבעובדה השופטים הזכירו את הכלל, לפיו "רשות ערעור בפני בית משפט זה אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא רק מקום שהדבר מתחייב לנוכח שאלות בעלות השלכה כללית, שאינן מייחדות את עניינם של הצדדים הנוגעים בדבר בלבד. לדוגמא, שאלות בעלות אופי חוקתי. מקל וחומר שרשות כזו אינה ניתנת, מקום שההכרעה עליה מבקשים לערער עסקה בשאלות של עובדה, וכזהו המקרה שבפנינו".
"עם זאת", הם הוסיפו, "את המקרה הנוכחי מייחד המכתב ששיגרה נ' לבית המשפט. מסמך זה הוא בבחינת ראייה חדשה, וגם אם הוא עורר מלכתחילה תהיות, סברנו כי עשיית הצדק מחייבת בחינתו באופן דקדקני כדי שלא תצא מתחת לידינו תוצאה שגויה. משהדבר נעשה, הן בדרך של חקירה על-ידי משטרת ישראל, וגם לאחר בחינת הסוגיה כולה על-ידי בית משפט השלום, מסקנתנו היא כי המבקש לא הצליח להצביע על עילה כלשהי אשר תצדיק את מתן הסעד לו הוא עותר".
נ' לא התחרטה, אלא רק הביעה צער על הסבל שנגרם למרדכי השופטים קבעו, כי מהחלטתו של בית משפט השלום עולה מסקנה מרכזית אחת: "נ' לא חזרה בה כלל מגרסתה המפלילה כנגד מרדכי, והמכתב ששיגרה לבית המשפט אינו מבטא חרטה שתקפה אותה על שהפלילה את מי שלא חטא, אלא בעיקר צער על הסבל שנגרם לו כתוצאה מהמשפט שהתנהל נגדו והרשעתו בדין, על כל השלכותיה במישור הציבורי והפרטי".
"יתירה מכך, מהחלטתו של בית משפט השלום עולה, ובמידה שאין מקום לפקפק בה, כי ספק רב הוא אם נ' היתה יוזמת את כתיבת מכתבה לבית המשפט, לולא הנידוי החברתי ממנו סבלו נ' ובעלה, ומכבש הלחצים שהופעל עליה במטרה לאלתר ראיה אשר עשויה להביא לתפנית בהליכים המשפטיים המתקיימים לפני בית משפט זה בעניינו של המבקש".
ההליכים שקדמו לבקשה בכך הופכת הרשעתו של מרדכי בשני האישומים לחלוטה. נזכיר, כי שר הביטחון לשעבר הועמד לדין באשמת ביצוען של עבירות מין בגופן של שלוש נשים. בית משפט השלום בירושלים הרשיע אותו בשני אישומים וזיכה אותו מהשלישי. על מרדכי נגזרו בסך הכל 18 חודשי מאסר על-תנאי. בית המשפט קבע, כי המתלוננת נ', פעילת ליכוד, הוזמנה על-ידי מרדכי לבוא אליו לביתו שבמוצא כדי לבחון את אפשרות העסקתה במשרד הביטחון, ושם הוא כפה את עצמו עליה.
בית המשפט נאלץ להכריע עדותו של מי אמינה יותר. של המתלוננת נ' או של מרדכי, שטען כי מעשיו לא חרגו מניסיון חיזור, אשר מטרתו היתה לבדוק אפשרות לקיים יחסי מין עם נ'. בחקירתו במשטרה אמר מרדכי כי אינו זוכר כל ביקור של נ' בביתו, ורק במשפטו "נזכר" בפרטי האירוע. הוא הסביר, כי שתק כדי לנסות ולגונן על נ'. השופטים ציינו, כי "נ' השאירה בעדותה, רושם אמין ביותר. התרשמנו כי מדובר בעדה נבונה, בטוחה בעצמה אשר העידה בגלוי לב ומבלי להפריז בתיאור הדברים".
בית המשפט המחוזי דחה את שני הערעורים שהוגשו על פסק הדין: מרדכי ערער על הרשעותיו והמדינה ערערה על קולת העונש. אולם מרדכי לא ויתר, וביקש מבית המשפט העליון רשות לערער שנית על הרשעתו באישום השני.
בחודש ספטמבר 2002, סמוך למועד הדיון בבקשת רשות הערעור, מסק עו"ד יוסי ארנון מכתב שכתבה לכאורה נ', לשופטי בית המשפט העליון, בו כתבה בין היתר: "היום במחשבה לאחור, המפגש בביתו של מר מרדכי היה לדעתי ידידותי ולא מעבר לכך. הלחץ התקשורתי תוך הקלטת דברי ללא ידיעתי והלחץ המשטרתי והסביבתי גרמו לכך שבבית המשפט דברי נאמרו מתוך לחץ. כיום בדיעבד, יתכן מאד שמפגשי עם מר מרדכי היה מפגש שלא פורש נכון מצידי".
בית המשפט העליון החליט להורות לבית משפט השלום "לברר כנדרש את נושא מכתבה של נ', ולהוסיף לגבות ראיות באותו נושא, והכל כנראה לו... כן יחליט בית המשפט, בהנמקה ראויה, אם על-פי חומר הראיות החדש יש וראוי לשנות מהכרעת הדין כפי שהוכרע בתחילה".
"המכתב של נ' הוא חייזר, נטע זר" בחודש פברואר השנה החליט בית משפט השלום בירושלים שלא לקבל את מכתב החרטה של נ'. השופטים יעקב צבן, רפאל כרמל ורבקה פרידמן-פלדמן, קבעו כי ממכתבה של נ' לא נראה שהיא חזרה בה באמת מעדותה או שינתה את גרסתה המקורית וכתיבתו נועדה לחלץ אותה ממצוקתה.
"המכתב הינו חייזר, נטע זר שתול, אשר מקבץ הראיות, גוף הראיות, דוחה אותו, ואין בו כדי להשפיע או לשנות את הכרעת הדין", הוסיפו השופטים.
משכך, הוחזר התיק לבית המשפט העליון, כדי לבחון את החומר ולהחליט אם לאפשר למרדכי רשות ערעור שנייה על הרשעתו באישום השני.
רע"פ 332/02 יצחק מרדכי נ' מדינת ישראל