"במקום בו הדין מעניק לגיור נפקות כה משמעותית ומרחיקת לכת, כפי שכך הם פני הדברים במדינת ישראל, בה הגיור מקנה על-פי חוק זכאות אוטומטית לאזרחות ישראלית, על כל המשמעויות הנובעות מכך, על המדינה לקבוע מסגרת ממלכתית להליך הגיור שעל-פיו תוכר זכאותו של פלוני כמי שנתגייר".
כך הודיע לבג"צ הממונה על ענייני הבג"צים בפרקליטות המדינה, עו"ד יוכי גנסין, בשם ממשלת ישראל, במסגרת עתירות שהגישו כ-16 עובדים זרים בעלי רישיון עבודה והאיגוד העולמי ליהדות מתקדמת. האיגוד הוא ארגון הגג של התנועות ל"יהדות מתקדמת" ברחבי העולם, וחברות בו תנועות רפורמיות וקונסרבטיביות הפעילות בכ-1,120 קהילות בלמעלה מ-30 מדינות. נמנים עימו כמיליון וחצי חברים.
נזכיר, כי בחודש מאי השנה קבע בג"צ בפסק דין חלקי שניתן ברוב דעות, כי באופן עקרוני, מי שאינו יהודי והגיע לישראל, שהה בה זמן מה, ואחר כך עבר הליך של גיור כדין - בארץ או בחו"ל - זכאי לקבל אזרחות ישראלית מכוח חוק השבות, על כל ההטבות הנלוות לכך. בעקבות החלטה זו, ביקשו השופטים לדעת מה עמדת המדינה באשר לטענת העותרים כי הם זכאים שהוראות חוק השבות תחולנה על כל אחד מהם [
ראו קישור וראו על-כך בהמשך].
כעת השיבה המדינה, כי העובדים הזרים החלו בישראל "גיור פרטי" ועל-יסוד ייעוץ משפטי שקיבלו מהאיגוד, הם נסעו לחו"ל רק כדי לערוך שם את טקס הגיור ("גיור קפיצה"), כדי לעקוף את הסדרי הגיור הממלכתיים. המדינה סבורה שאין להכיר בגיור כזה, משום שמדובר בגיור פרטי שנערך בארץ ומשום שגם אם נערך בחו"ל, יש להכיר בו רק אם המתגייר מסתפח לקהילה היהודית בחו"ל ומשתלב בה.
"המדינה פועלת לפי המלצות ועדת נאמן" עו"ד גנסין ציינה, כי עמדת הממשלה גובשה בדיונים רבים שהתקיימו בפורומים שונים, בהשתתפות גורמים מקצועיים, שרים וראש הממשלה. היא מדגישה, כי כבר בשנת 98' אימצה הממשלה את המלצות ועדת נאמן בנושא הגיור, והיא פועלת בהתאם להן.
נזכיר, כי בין היתר, המליצה הוועדה לקיים הליך גיור ממלכתי אחיד, שיהיה מוכר על-ידי כלל ישראל ולהקים מכון ללימודי יהדות, שיהיה משותף לשלושת הזרמים. המכון יכשיר את התלמידים לקראת הליכי הגיור בבתי הדין המיוחדים לגיור שעל הקמתם הוחלט בעקבות המלצות הוועדה. בתי דין אלה, שאינם בתי הדין הרבניים הרגילים, והם מסונפים למשרד ראש הממשלה.
בתגובת המדינה מודגש, כי החלטת הממשלה מבוססת על התפישה שהמלצות הוועדה והמסד שנבנה בעקבותיהן, "מגלמים רצון משותף והסכמה רחבה לפתרון מחלוקת שעלולה ליצור קרע בעם היהודי, וכי פרימת המבנה הממלכתי המשותף עלול לחדש את הקרע, תחת יצירת הידברות ואחדות".
700 גיורים בחודשיים בהודעה, מפרטת המדינה את הפעולות שננקטו עד כה כדי לפתור את בעיית הגיור, ובין היתר מצויין, כי בחודשיים האחרונים חתם הרב חיים דרוקמן, העומד בראש מערך הגיור, על 700 (!) תעודות המרה.
המדינה מדגישה, כי היא מכירה באופן שוויוני בגיור שנערך בחו"ל על-ידי כל אחד מ-3 הזרמים המוכרים ביהדות, ובלבד שנערך במסגרת קהילה יהודית מוכרת, על-ידי אורגנים מוסמכים של הקהילה, ובתנאי שהמתגייר הסתפח לקהילה היהודית במקום מגוריו והשתלב בה.
המדינה מדגישה כי אין אפליה בנושא זה. "אין לקבל פרשנות ממנה נובע, כי שינוי סטטוס בישראל ייעשה על יסוד אקט (גיור) פרטי, שלא בחסות המדינה ובפיקוחה. לעניין זה, אין נפקא מינה במסגרת איזה זרם של היהדות נעשה הגיור".
בעקבות ועדת נאמן: המדינה מכירה בגיור רפורמי שנערך בחו"ל סוגיית הגיור, שזכתה לכינוי "מיהו יהודי", היא עניין הנתון במחלוקת קשה בחברה הישראלית בכלל, ובקרב ממשלות וכנסות ישראל לדורתיהן, בפרט. גם בתחום זה, ניצל בג"צ, בראשותו של הנשיא האקטיביסט אהרן ברק, את הקשיים הפוליטיים שבהסדרת הנושא, והחל לכפות את עמדתו על החברה טיפין-טיפין.
בשנת 97' יזמו המפלגות הדתיות הצעת חוק שתמנע מבג"צ להכיר בגיורים הלא-אורתודוקסיים הנערכים בישראל, ולפיה "גיור של אדם בישראל ייערך על-פי דין תורה". זו עברה בקריאה ראשונה בכנסת, אך הליכי חקיקתה לא הושלמו, לאחר שהממשלה הקפיאה את הליכי החקיקה בעקבות סערה ציבורית שהתחוללה.
בהסכמה עם נציגי התנועה הרפורמית והקונסרבטיבית, הוקמה ועדת נאמן, בראשות פרופ' יעקב נאמן, בה היה ייצוג ל-3 הזרמים ביהדות. המכון ללימודי יהדות הוקם והחל בפעולתו. ואולם, הצעת חוק שנועדה לתת לפעולת המכון בסיס בחוק, לא עברה את הליכי החקיקה.
בג"צ: לצרכי המרשם, יש להכיר בכל גיור שנערך בארץ ובחו"ל כאן גם חל השינוי המהפכני בעמדת המדינה, שהחליטה להכיר בגיור שנערך בחו"ל בתנאים שצויינו לעיל. אך בג"צ לא הסתפק בכך ובפסק הדין שנודע כ'פרשת נעמ"ת' (בג"צ 329/99), קבע בחודש פברואר 2002, כי תושבים ישראלים העוברים הליך גיור בקהילה רפורמית או קונסרבטיבית בישראל או בחו"ל, זכאים להירשם כיהודים בפרטי הלאום והדת אשר במרשם האוכלוסין. ואולם, בג"צ הפריד בהכרעתו זו בין הרישום במרשם האוכלוסין לבין ההכרה בגיור לצרכי חוק השבות.
ברק דחה אז את עמדת המדינה, לפיה כאשר המתגייר מתגורר בישראל, ונוסע לקהילה מחוצה לה רק כדי לבצע בה את טקס הגיור עצמו, אין בכך כדי לחייב את הקהילה היהודית שבישראל להכיר בגיור זה. המדינה סברה, כי בישראל קיימת עדה יהודית אחת, המאורגנת במבנה ממלכתי שבראשו עומדת הרבנות הראשית. גיור בישראל, המהווה מעצם מהותו אקט של הצטרפות לעדה זו, צריך שיהיה על דעת הרבנות, המשמשת כראש העדה.
עמדה זו של המדינה הוצגה גם לעניין חוק השבות, ואולם כשהיא מודעת לצפוי לאחר מתן פסק הדין בעניין נעמ"ת, הציגה המדינה עמדה חדשה, לפיה חוק השבות אינו חל כלל על אדם שהגיע לישראל מכוח רישיון או אשרה על-פי חוק הכניסה לישראל, ובהיותו בישראל עבר הליך גיור (בארץ או מחוצה לה). לעניין זה, אין כל חשיבות לאופיו של הגיור, ואף אם הוא גיור אורתודוקסי אין לחוק השבות תחולה על המתגייר.
בג"צ ממשיך להתערב בסוגיית "מיהו יהודי" בחודש מאי השנה, הלך בג"צ צעד נוסף וקבע, ברוב של שבעה שופטים מול ארבעה, כי מי שאינו יהודי והגיע לישראל, שהה בה זמן מה, ואחר כך עבר הליך של גיור כדין - בארץ או בחו"ל - זכאי לקבל אזרחות ישראלית מכוח חוק השבות, על כל ההטבות הנלוות לכך.
דעת הרוב דחתה את עמדת המדינה, לפיה מדובר ב"גיורי קפיצה" (בו הלימוד לגיור נעשה בישראל והגיור עצמו בחו"ל) ושמבחינה מהותית יש לראותם כאילו נעשו בישראל ולפיכך הם משוללי תוקף.
המחלוקת: מה פירוש "שנתגייר" סלע המחלוקת הוא המונח "שנתגייר" המצוי בסעיף 4ב לחוק השבות, לפיו: "לעניין חוק זה, 'יהודי' - מי שנולד לאם יהודיה או שנתגייר, והוא אינו בן דת אחרת".
המדינה מצטטת בתגובתה דברים שאמר בעבר לא אחר מהנשיא ברק עצמו. "הגיור לצורך חוק השבות אינו אך פעולה פרטית של אדם עם בוראו. אין זו אך פעולה פרטית של מספר אנשים המבקשים לגייר את זולתם. הגיורך לצורך חוק השבות הוא פעולה אשר מכוחה מצטרף אדם לעם ישראל. יש לו השלכות ציבוריות לעניין שבות ואזרחות".
"מדינה ריבונית זכאית להסדיר באופן ממלכתי ואחיד המרת סטטוס על-מנת למנוע אנדרלמוסיה גמורה. האינטרס הציבורי שבהימנעות ממצב של פיצול סטטוס, באופן שבו אדם הינו יהודי לצרכי מרשם אך לא לצרכים אחרים, לרבות לא לצורך ענייני המעמד האישי, גוררות אחריה תוצאות בלתי רצויות בהיבט הסדר הציבורי ותקנת הציבור".
הפרקליטות מתייחסת גם לרמיזתו של ברק, שקבע בפרשת נעמ"ת כי המונח "נתגייר" שבחוק מרשם האוכלוסין, כולל גם גיור שנערך בידי כל אחד מהזרמים המוכרים ביהדות. "פסיקה זו", טוענת המדינה, "התבססה במפורש ובהדגשה על הרציונאלים הייחודיים לחוק המרשם", כפי שקבע שם הנשיא ברק עצמו, שהדגיש בפסיקתו כי "איננו עוסקים כאן בחוק השבות אלא בחוק המרשם".
שר הפנים, אברהם פורז (שינוי), הגיש כזכור את עמדתו האישית בנפרד מעמדת המדינה. לדבריו, "יש לזכור כי בישראל נמצאים מאות אלפים של אנשים שאינם יהודים השוהים בה כחוק ושהגיעו אליה מכח חוק השבות. הפתרון לבעייתם של הרוצים להתגייר הוא בגיור חלופי". התנועה הרפורמית והקונסרבטיבית התחייבו בפני שר הפנים כי יקפידו על מדיניות אחראית ושקולה למניעת ניצול לרעה של הליכי גיור.
בג"צ 2597/99, 2859/99 תאיס רודריגז טושביים ואח' נ' שר הפנים ואח'