חומרים לוכדי אוזון עשויים למנוע את מחלת האסטמה. כך עולה (יום א', 5.12.04) ממחקר שנערך בטכניון ופורסם לראשונה בכתב העת Bioorganic and Medicinal Chemistry.
הניסויים בוצעו בחולדות, אשר פותחה אצלן מחלה דמוית אסטמה. במסגרת הניסוי הצליחו החוקרים למנוע את המחלה בחולדות אלה באמצעות החומר לימונן, אשר ידוע כלוכד אוזון.
במסגרת המחקר נתנו לחולדות להריח לימונן או אקליפטול במשך מספר ימים ולאחר-מכן נבדקו תפקודי הריאות שלהן. ממצאי המחקר הראו, כי אותן חולדות אשר חיו באווירה של לימונן היו חסינות לחלוטין בפני מחלת האסטמה. לעומת זאת, בקבוצת החולדות אשר חיו באווירה של אקליפטול לא נצפתה עמידות בפני המחלה.
ממצאים אלו קיבלו חיזוק משמעותי על-ידי בדיקה פתולוגית של ריאות החולדות. נמצא, כי רמת הדלקת בחולדות אשר שאפו לימונן, היתה נמוכה באופן משמעותי ביותר, בהשוואה לאלו ששאפו אקליפטול ומצבן היה דומה לזה של החולדות בקבוצת הביקורת, שלא היו חולות כלל.
דיקן הפקולטה לכימיה בטכניון, פרופ' אהוד קינן מסר: "גז האוזון באטמוספירה החיצונית חיוני לקיומם של החיים על-פני כדור הארץ, מכיוון שהוא מסנן עבורנו את הקרינה האולטרה סגולית ההרסנית, שבאה אלינו מהשמש".
"האוזון, שהוא חומר מחמצן חריף ביותר, נמצא גם על-פני כדור הארץ באוויר שאותו אנו נושמים, אבל הוא פחות ידידותי, ומהווה את אחד המרכיבים הרעילים ביותר בזיהום האויר", הוסיף.
ד"ר קינן ציין עוד, כי בעבר נערכו מחקרים רבים על פעילותם הביולוגית של מרכיבי זיהום האויר, בהם התגלה כי אפילו חשיפה לריכוזים לא גבוהים במיוחד של אוזון, עלולה לגרום לדלקות חמורות ולמחלות כרוניות של דרכי הנשימה.
על רקע זה, לפני כשנה קבוצת מדענים ממכון המחקר על שם סקריפס בקליפורניה דיווחו על היווצרותו של אוזון בגופנו. המדענים אמרו בכתב העת 'Science' כי יש עדויות לכך שאוזון מיוצר ברקמות דלקתיות על-ידי סוג מסוים של תאי דם לבנים. החוקרים הניחו, כי האוזון מיוצר בגוף כחלק ממערכת ההגנה שלו, כדי לתקוף פולשים זרים, כגון: חיידקים או וירוסים.
תגלית זו הובילה את פרופ' קינן להשערה, כי מולקולות האוזון אינן רק חומר מחמצן חזק, אלא גם חלק חשוב של מנגנון העברת מסרים בתהליך הדלקתי. אם האוזון מעביר מסרים שגורמים לגיוסם של תאי דם לבנים ולנדידתם אל האתר הדלקתי שבגוף, זהו מנגנון אשר עלול להביא למעגל קסמים: גיוס של תאי דם לבנים גורם ליצירה מוגברת של אוזון, לגיוס תאי דם לבנים נוספים, וחוזר חלילה.
פרופ' קינן הניח עוד, כי אם ההשערה הזאת נכונה, ניתן יהיה להשתמש בחומרים לוכדי אוזון, כמו למשל תרכובות אורגניות בלתי רוויות, כדי לסלק את האוזון מרקמות דלקתיות, ובכך לעצור את התהליך הדלקתי. חומרים בלתי רוויים כאלו נמצאים בטבע בשפע.
לדוגמה, חומרים נדיפים רבים ממשפחת המונוטרפנים, נפלטים לחלל האויר על-ידי צמחים שונים ומוכרים לנו כחמרים בעלי ריח נעים. כאשר אנו שואפים חמרים כאלו אנו גורמים להצטברותם ברקמות העדינות של דרכי הנשימה שלנו ואז, כאשר מגיע אוזון אל דרכי הנשימה, כתוצאה מתחילתה של דלקת, או אפילו כתוצאה מחשיפה לאויר מזוהם, מנוטרל האוזון ומסולק מהריאות וכך ניתן לעצור את התהליך הדלקתי.
"החומר לימונן, לדוגמה, הוא מונוטרפן בלתי רווי, אשר ריחו הנעים מוכר לכולנו. זהו המרכיב העיקרי בשמן האתרי שנמצא בקליפות התפוזים. בניגוד אליו, המונוטרפן אקליפטול, שהוא מרכיב הריח העיקרי של עץ האקליפטוס, הוא חומר רווי ולכן איננו יכול להגיב עם אוזון", הוסיף.
