"לפחות 80% מ-300 פניות של נפגעות להגשת תביעת פיצויים בהליך האזרחי יידחו בעקבות קיצור תקופת ההתיישנות". כך טענה עו"ד מירב ישראלי בערב עיון משותף של המועצה הארצית של לשכת עורכי הדין ואיגוד מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית.
מדובר בערב שנערך אמש (א', 5.12.04) לציון יום המאבק באלימות נגד נשים, תחת הכותרת: "נפגעות תקיפה מינית במירוץ נגד הזמן", בעקבות הצעת חוק ההתיישנות האזרחית.
עו"ד רגב: 3,000 תיקים של עבירות מין נגד נשים דוברת הלשכה, עו"ד שמרית רגב, ציינה בראשית הדברים שתמונת המצב בשנת 2004 אינה מראה סימנים למיגור תופעת האלימות נגד נשים בישראל. לדבריה, בשנת 2004 נרצחו 10 נשים על-ידי בני זוגן, נפתחו 13,592 תיקים במשטרה בעקבות תלונות של נשים בגין אלימות של בני זוגן ו-2,999 תיקים בנושא עבירות מין נגד נשים.
חברת הכנסת פרופ' יולי תמיר (עבודה), חברת ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, הדגישה את חשיבות שיתוף הפעולה הפורה של הוועדה עם הארגונים לחברה אזרחית והוסיפה, שהוועדה תמשיך לקדם הליכי חקיקה תוך קיום שיח שוטף עם הארגונים.
עו"ד לין: לא עושים די כדי להגן על הנשים יו"ר המועצה הארצית של הלשכה, עו"ד ארנה לין, ציינה שחשוב לצאת מערב העיון עם הבנה ברורה וחדה, שלא נעשה די כדי להגן על נשים בישראל, על נפשן, על גופן ועל ביטחונן, בבית ובחוץ. לדבריה, הדיון על הצעת חוק ההתיישנות האזרחית וקורבנות של עבירות מין מעלה את הדרך שבה החברה הישראלית רואה את העניין.
בהמשך, נערך פאנל שעסק בהשלכות הצעת חוק ההתיישנות האזרחית על יכולתן של נפגעות ונפגעי תקיפה מינית לתבוע בתביעה אזרחית את התוקף. המדובר בהצעת חוק ממשלתית, שעברה בקריאה ראשונה בכנסת בראשית חודש אוגוסט, ועיקרה קיצור תקופת ההתיישנות של תביעה לקיום זכות בהליך האזרחי משבע לארבע שנים. לשכת עורכי הדין ואיגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית סבורים, שההצעה פוגעת בנגישותן של קבוצות חלשות באוכלוסיה למערכת המשפט, ולכן הם מתנגדים להצעה.
לוקח לנפגעים זמן עד שהם מעכלים את הבושה ותובעים מנכ"לית איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית, הילה קרנר-סולימן, אמרה כי סוגיית ההתיישנות היא קריטית כאשר מדובר בנפגעות ובנפגעי תקיפה מינית. לדבריה, ככל שהפגיעה קשה יותר ובגיל צעיר יותר - כך קשה יותר לקורבן לדבר על הפגיעה, ולוקח הרבה שנים עד שהוא מסוגל להגות אותה תוך שהוא מתגבר על הבושה והפחד. לכן, לטענתה, יותר נכון להגדיר את הנושא לדיון "נפגעות תקיפה מינית במרוץ האבוד נגד הזמן", מאחר שרובם של הנפגעים/ות מפספסים את תקופת ההתיישנות של היום.
עוד אמרה סולימן, כי יש ערך עצום בפוטנציאל של התביעה האזרחית, המאפשרת לקורבן להיות במצב של שליטה ולקבל הכרה מצד בית המשפט. יש בזה אלמנט של תיקון גם ברמה הפרקטית, הנפגעת תובעת את התוקף ומקבלת פיצויים, שיאפשרו לה לקבל טיפול נפשי בשל הפגיעה.
עו"ד קמיניץ: אין להתחשב רק באינטרס של התובעים עו"ד ארז קמיניץ ממחלקת ייעוץ וחקיקה (אזרחי) במשרד המשפטים, טען מנגד, כי מאחר שאנו עוסקים בתחום אזרחי טהור, בו כל אחד יכול להיות תובע ונתבע, מן הראוי לערוך איזונים בין קבוצות אינטרסים שונים ולא רק להתחשב באינטרסים של התובע.
לדבריו, ככל שנאריך את תקופת ההתיישנות, כך יקשה להציג תמונה נכונה בפני בית המשפט. הצעת החוק קובעת מצבים שבהם מוצדק להאריך את תקופת ההתיישנות - כאשר ישנה הדחקה של האירוע בזיכרון או כאשר הנפגעת לא גילתה את הקשר הסיבתי בין הפגיעה לנזק - תושהה תקופת ההתיישנות, אולם נטל ההוכחה של עילות ההשהיה מוטל על כתפי הנפגעת.
עו"ד ישראלי: ההורים בד"כ נמנעים מלתבוע לדברי עו"ד מירב ישראלי, המייצגת נפגעות ונפגעי עבירות מין, בהליך האזרחי מוצגת תכלית הצדק, לפיה האדם הנפגע מבקש להיפרע מהפוגע. כיום, ההתיישנות בהליך האזרחי היא 7 שנים מיום האירוע. קיצור תקופת ההתיישנות, לדעתה, יביא לפגיעה קשה בקטינים, שיוכלו לתבוע מגיל 18 עד גיל 22 בלבד, או באמצעות האפוטרופוס שלהם, 7 שנים מיום האירוע (לא לפני גיל 10).
היא ציינה, כי במקרים של פגיעה מינית, ההורים נמנעים לרוב מלהגיש תביעה והתוצאה היא שלילת זכותה של הנפגעת להיפרע מהתוקף על הנזק שנגרם לה. כאשר מבקשים להגיש תביעה אזרחית בעקבות פגיעה מינית, יש צורך שאדם יעמוד על דעתו ויהיה בעל משאבים כלכליים להמצאת חוות דעת פסיכיאטרית. לכן, לדבריה הצעת החוק היא פרס לעברייני המין. גם הפתרון שמתווה הצעת החוק, לפיו ולא תישמע טענת התיישנות בתביעה נגררת בפלילים (בהליך האזרחי על-סמך הרשעה בפלילים) הוא מוגבל לעבירה, שבוצעה על-ידי בן משפחה.
משה נגבי: היה מקום לבטל את ההתיישנות בעבירות מין ה"פרשן" המשפטי של רשות השידור, משה נגבי, אמר כי מבחינתו עשיית הצדק היא שלילת ההתיישנות במקרה של עבירות מין, ושההתיישנות אינה אלא פשרה מפאת העומס בבתי המשפט והעדפת שיקולי יעילות על-פני צדק. לדבריו, הבעיה אינה רק עם קטינים, אלא גם עם נשים מבוגרות שבשל הבושה והפחד לא פנו לתבוע את התוקף.
לדברי נגבי, פנייתה של הנפגעת לתבוע בהליך האזרחי היא הזדמנות ליטול את גורלה בידיה ויש לה ערך שיקומי. עוד ציין, שישנה התבהמות של מערכת אכיפת החוק כלפי נושאים מצפוניים. לדבריו, לא די בכך שמשרד המשפטים מועל בחובתו לקיים הליך צודק במקרה של עסקאות טיעון, אלא שהוא בא כעת ושם מכשול בפני הנפגעות גם בהליך האזרחי.